יצוין, כי ההגנה אינה יכולה להיטען בנוגע לסוגי עבירות קלות בלא כל איבחנה לגופו של ענין.
בת.פ. (רמלה) 17571-01-18 מדינת ישראל נגד בהלקר (6.9.18) זיכה בית-המשפט נאשמת, דלת אמצעים, אמא לשני קטינים, מעבירה של גניבת כרטיס אשראי ושימוש בו לצורך רכישת מוצרי צריכה בסיסיים (מזון) בסכום נמוך כדי להעניק מזון לה ולילדיה וזאת תוך קביעת שחלה ההגנה של זוטי הדברים.
בית-המשפט קבע:
"טענת זוטי דברים נועדה להעניק גם לבית המשפט, סמכות לפטור אדם באותם מקרים קלי ערך המהוים עבירה פלילית מהבחינה הטכנית פורמאלית, אך יש הצדקה לפטור את עושיהם בשל קלות המעשה ובחינתו לאור הנסיבות הנקובות בסעיף. ודוק, לא מדובר בסתם פטור רשות מאחריות פלילית אלא עילה מחייבת לזיכוי ממנה, אך ניתן להגיע להחלטה בסוגיה זו רק לאחר שמיעת המשפט והבאת הראיות משום שלמרות מיקומה בחוק, אין מדובר בטענה מקדמית. הגדרת הכלל הנה כללית אולם אין זה אומר שניתן ליישמו לגבי כל עבירה, ובכל מקרה, יש צורך לקבוע בנפרד, ולגבי כל סוג עבירה, האם מבחינת חומרתו ראוי הוא להחשב זוטות. כאשר השיקולים שינחו את בית המשפט יבחנו לפי טיבו הקונקרטי של המעשה והאנטרס הצבורי וההגנה תיתקבל רק באותם מקרים בהם אין במעשה עצמו מידה מינימאלית של סכנה לערך החברתי המוגן ואין הוא הולם מבחינה עניינית את המושג של עבירה פלילית...על-פי כל אלה מצאתי, להבדיל מהסנגור, כי לא ניתן לטעון שכשאב לוקח ילד אל חדר המנהלת מדובר במעשה שהוא קל ערך לאור נסיבות הדברים. במצב הדברים שתואר בפניי, כשהנאשם נוהג באגרסיביות, פוגע באחר ומשתמש בכוח, שלא היה דרוש, על מנת להביא את המתלונן אל חדר המנהלת, בבחינת "חכם על קטנים" אין אני סבור שמדובר בזוטי דברים.
ניתן לקבוע כי בסופו של יום המקרים הוכרעו לנסיבותיהם, כאשר בתי-המשפט אינם מזכים נאשמים לפי ההגנה של זוטי דברים רק משום שמדובר בעבירות קלות, שהעונש הקבוע בצידן זעיר, אלא שהם עושים כן רק במקרים בהם יסודות העבירה הפלילית (כל עבירה) נתמלאו אך ברף מיזערי של פגיעה באנטרס הצבורי הפלילי, תוך שקילת כלל נסיבות המעשה.
...
החלטתי לזכות את הנאשם מן המיוחס לו בכתב-האישום נוכח תחולתה של הגנת "זוטי דברים".
כתב-האישום:
הנאשם הודה בעובדות כתב-האישום הבאות, שאמנם מציגות השתלשלות עניינים מסוימת, אך יובהר כבר עתה, כי הסכמת המאשימה היא שהעבירה שיוחסה לו – היזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק העונשין התשל"ז – 1977, מתייחסת אך ורק לעובדה מספר 3, כלומר:
"בנסיבות אלו, ניגש הנאשם לחדר השינה בבית, נטל מתיקה של המתלוננת את כרטיס האשראי שלה, הכניסו לתוך תנור חימום פועל, והכרטיס נהרס" (ראו: הסכמת המאשימה בעמוד 5 שורה 12: "אני מבהירה שההיזק לרכוש מתייחס רק לכרטיס האשראי שהוכנס לתנור החימום").
בית-המשפט קבע כי במסגרת הדיון בהגנה יש לשקול את השיקולים הבאים:
"באשר לשיקולים הצריכים להנחות את בית-המשפט בבואו להכריע בטענת הגנה זו לגופה, לאחר שמיעת הראיות, הרי שאלה צריכים להיבחן לפי טיבו הקונקרטי של המעשה והאינטרס הציבורי וההגנה תתקבל רק באותם מקרים בהם אין במעשה עצמו מידה מינימלית של סכנה לערך החברתי המוגן ואין הוא הולם מבחינה עניינית את המושג של עבירה פלילית. לעומת השיקולים המנחים את בית-המשפט, דרך משל, בבואו לבחון את הסעד של מבחן ללא הרשעה, והכוללים בצד נסיבות העניין וטיב העבירה את אופיו של הנאשם, עברו, גילו, תנאי ביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי...הרי שהדגש לעניין ההגנה של זוטי דברים מושם על טיבו של המעשה הקונקרטי עצמו "נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי". עפ"י בחינת המעשה לאורם של מבחנים אלה, עשוי השופט להגיע לכלל מסקנה אם אכן הדברים אמורים בעבירה מבחינה טכנית פורמלית אשר מבחינה מהותית מתאים לה הכלל של "העדר ענין לציבור". כפי שמצינו לא ניתן לערוך מראש רשימה סגורה ומפורטת של המקרים הראויים להיכנס בד' אמותיה של ההגנה דנן, קרי מקרים הנמצאים "מתחת לאותו סף של חומרה ואנטי חברתיות", אלא יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו.
יחד עם זאת, קיומו או העדרו של עבר פלילי הוא רק נתון אחד, שאותו יש לשקול במכלול השיקולים הנסיבתיים, ואין לומר כי קיים כלל שלפיו דמו של בעל עבר פלילי "מותר" רק משום עברו, ואם המעשה, כשלעצמו, הינו מעשה קל ערך, החוסה, תחת הגנת זוטי דברים, אזי חלילה לנו אם נגמיש את מערך השיקולים הנוגעים לבעלי עבר פלילי רק מטעם זה, ואין להגיע למסקנה כי ביחס לאלו ניתן להגיש כל כתב-אישום גם אם עובדותיו קלות ערך.
אני סבור, כי התשובה לשאלה זו בשלילה.
תוצאה:
לאור כל האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם מכתב-האישום מחמת קיומה של הגנת זוטי הדברים.
