הגנת היצירה האדריכלית בחוק האנגלי

ההגנה על זכויות היוצרים ביצירות והבעלות על הקניין הרוחני האם היצירות מוגנות בזכויות יוצרים לטענת התובע, היצירות אותן יצר מוגנות הן לפי הדין הישן והן לפי הדין החדש, היצירות עומדות בכל תנאי החוק בכדי לזכות להגנה, היצירות מוגנות הן "כמעשה אמן אדריכלי", והן בתור "יצירה ספרותית". היצירות הנן יצירות עצמאיות של התובע, התובע יישם ביצירותיו רעיון כללי שניתן לו ע"י קומפי, לכן מתקיימת דרישת החוק למקוריות היצירות.

איני מקבל את טענתם של הנתבעים בעיניין זה, שכן כב' השופטת נתניהו קבעה בע"א 360/83 סטרוסקי בע"מ נ' גלידת ויטמן בע"מ, פ"ד מ(3) 340, 349 (1985) שתוכניות אדריכליות נכללות בגדר יצירות ספרותיות, גם אם אינן כוללות טקסט כתוב, וזאת למרות שמדובר בחריג ואין להרחיב חריג זה מעבר לנדרש, ובלשונו של בית המשפט: "הכללתם בהגדרת 'יצירה ספרותית' של מפות, תרשימים ותכניות נעדרי כל טקסט כתוב היא, כשלעצמה, אנומאליה, מה גם ש'שרטוט' כלול בהגדרתה של 'יצירה אמנותית'. בחוק האנגלי מ- 1956תוקן הדבר. כל אלה הושמטו מהגדרת "יצירה ספרותית" ונכללו בהגדרת 'יצירה אמנתית' בדרך הגדרתו בסעיף 48של המונח 'drawing' ('שרטוט') הכלול שם בהגדרת "יצירה אמנותית" שהיא 'diagram, map, chart or plan'.

...

הפטנט כאמור נרשם על התכנים של קומפי ואופן יישומם, מנגד לא הוכיח התובע כי יצירותיו כללות בפטנט, לפיכך אני דוחה את תביעותיו של התובע ביחס לפטנט.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים וקראתי את שלל טיעוני התובע, לא מצאתי בהתנהגותו של שחל הפרת החובות החוקיות האישיות שלו כלפי התובע, לפיכך אני קובע כי אין להטיל על שחל אחריות אישית להפרות שבוצעו ע"י קומפי.

סוף דבר לאחר שקבעתי כי התובע הינו בעלים במשותף עם קומפי במדגם, וכי זכויותיו של התובע במדגם הופרו ככל שההפרות בוצעו במתחמים שיוצרו או נמכרו בישראל, הנני פוסק כדלקמן: ניתן בזאת צו הצהרתי, לפיו זכויות הקניין במדגם, הינן בבעלות התובע וחברת קומפי במשותף, לאורך כל תקופת ההגנה כמדגם.

את דרישת המקוריות פרשה ההלכה הפסוקה בהרחבה, כך שאין צורך בחדשנות או באיכות יצירתית ודי לעמידה בדרישה כי היצירה לא הועתקה מאחר (ראו: רע"א 2687/92 גבע נ' חברת וולט דיסני, פ"ד מח (1), 251 , 257 (30.12.93)), כך עוד בטרם הוכנסה הדרישה לחוק, הפסיקה קבעה כי דרישה זו הנה דרישה יסודית, כפי שהיה קבוע בחוק האנגלי, שקדם לחוק זכות יוצרים 1911, וכך נקבע בפסק הדין בע"א 360/83 סטרוסקי בע"מ נ' גלידת ויטמן בע"מ, פ"ד מ(3), 340, 346: "הדרישה למקוריות נשמטה משום מה מהתרגום הרישמי העברי של חוקי ארץ ישראל, אך היא מופיעה בסעיף 1 של הנוסח האנגלי של החוק, שהוא הנוסח הקובע : "every original literary, dramatic, musical and artistic work". הגנת זכות יוצרים אינה ניתנת עבור רעיון מופשט אלא עבור ביטויו המוחשי של רעיון.

'יצירה דרמאטית' – לרבות מחזה, יצירה קולנועית, יצירה דרמאטית-מוסיקלית, יצירת מחול ופנטומימה; 'יצירה אמנותית' – לרבות רישום, ציור, יצירת פיסול, תחריט, ליטוגרפיה, מפה, תרשים, יצירה אדריכלית, יצירת צלום ויצירת אמנות שימושית; 'יצירה קולנועית' – לרבות יצירה טלויזיונית וכל יצירה שדומה במהותה ליצירה קולנועית או ליצירה טלויזיונית;"

...

ביחס לתום הלב התייחסתי בהקשר לעשיית עושר ולא במשפט, אכן ישנה חפיפה מסוימת בין הפרישה מהמשא ומתן שהתקיים בין התובעת לנתבעים לבין נסיבות עשיית העושר, אולם כפי שאף הסברתי לא שוכנעתי שהפרישה מהמשא ומתן הייתה כולה מתוך מניעים פסולים.

לסיכום מצאתי כי התובעת יצרה קמפיין שיווקי מקורי עבור הנתבעת 1 אשר מצא ביטויו במצגת אשר הוצגה לנתבעים בפגישה מסכמת שהתקיימה בדצמבר 2009.

סוף דבר הנתבעים יפצו את התובעת ביחד ולחוד בסך כולל של 75,000 ₪, וכמו כן ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגובה של 15,000 בתוספת מע"מ ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן - יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

הדין כפי שציינתי בפסק-דיני ב-אז' מח' חי' 1071/05 אדיב דאוד נ' אגודת הגליל למחקר (4.10.2010), עד ליום 25.5.08 נושא זכות היוצרים וההגנה עליה הוסדר בחוק זכות יוצרים, 1911, שהנו חוק אנגלי, Copyright Act, 1911, אשר הוחל בישראל מכוח דבר המלך על חוק זכות יוצרים (הטלתו על ארץ ישראל) 1924, ובהתאם לסעיף 11 לפקודת סדרי השילטון והמשפט תש"ח 1948, וכן בפקודת זכות יוצרים, 1924, כפי שתוקנו במהלך השנים (להלן: "הדין הקודם").

" להלן הדיון הרליבנטי לענייננו מפסק-דיני בעיניין אדיב דאוד: "על פי הדין הקודם יצירה אדריכלית היתה מוגנת ככל שהיה לה אופי אומנותי (סעיפים 1 ו-35(1) לחוק זכות יוצרים, 1911). זכות יוצרים מורכבת משתי זכויות משנה: זכות כלכלית-חומרית, המקנה לבעליה בלעדיות לגבי שימושים פומביים ומסחריים ביצירה, וזכות מוסרית (הנקראת גם "זכות אישית"), שתכליתה הגנה על הזיקה האישית שיש ליוצר ליצירתו.

...

לחלופין אני סבור ששינוי, כפי שנעשה, הוא בגדר שימוש הוגן במובן סעיף 19(א) רישא לחוק, ראו סעיף 24 לפסק-דיני בעניין אדיב דאוד.

סעד בשים לב לשיקולים דלעיל, אני מקבל את הערעור בכל הנוגע לקבלת התביעה שכנגד, ואני מבטל את אותו חלק של פסק דינו של בית משפט השלום, לפיו התקבלה התביעה שכנגד.

אני מחייב את המשיבה לשלם למערערת את הוצאות המשפט בערעור (בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הוצאתו של כל פריט), וכן, בנוסף, שכר טרחת עו"ד בסך 18,000 (שמונה עשר אלף) ₪, להיום.

אלה השאלות המתעוררות בערעור: האם השלט הנו יצירה מקורית, הראויה להגנה על-פי החוק? ב. אם כך, האם היא "יצירה אמנותית" או "יצירה ספרותית"? חשיבות השאלה היא בכך, שסעיף 5(1)(א) של החוק חל על יצירות אמנותיות מסוימות אך אינו חל על יצירות ספרותיות; ג. אם "יצירה אמנותית" היא השלט, האם היא מהוה "פיתוח" במובן סעיף 5(1)(א)? ד. אם כן הדבר, האם הוסכם בין הצדדים במפורש או מכללא, שזכות היוצרים בו תהיה של המערערים? ה. האם השלט ראוי להירשם כמידגם לפי פקודת הפטנטים והמדגמים (שהחליפה אצלנו את החוק האנגלי מ-1907)? שאז, כאמור בסעיף 22 של חוק זכות יוצרים, לא יחול עליו החוק, אלא אם הוא כלול בחריג לאותו סעיף: אם אינו משמש כדוגמה המוכפלת בתהליך תעשייתי.

כל אלה הושמטו מהגדרת "יצירה ספרותית" ונכללו בהגדרת "יצירה אמנתית" בדרך הגדרתו בסעיף 48 של המונח "DRAWING")"שרטוט") הכלול שם בהגדרת "יצירה אמנותית" שהיא "DIAGRAM, MAP, CHART OR PLAN". בשל ההגדרה הקיימת אצלנו אין אמנם מנוס מן הקביעה, שתכנית אדריכלית או סדרת מעגלים חשמליים מודפסים הם "יצירה ספרותית". אך אין כל מקום להרחיב אנומאליה זו מעבר למתחייב מן ההגדרה.

...

אין מקומה באותו פסק-דין, המצדיק את המסקנה, כי אין כל חשיבות לאופן בו נעשתה ההעתקה.

המסקנה היא, שחוק זכות היוצרים אכן חל על השלט.

סוף דבר: הייתי מקבלת את העירעור ומחזירה את הדיון לבית המשפט המחוזי, על-מנת שידון בסעדם המבוקשים על-ידי המערערים.

חוק זכות יוצרים מכיל קטגוריות של יצירות הזכאיות להגנה, והרוצה לחסות בצלה של הגנת החוק צריך שיצירתו תיכלל באחת הקטגוריות המצויות בו. סעיף 35(1) לחוק מגדיר מהי יצירה אמנותית: "'יצירה אמנותית' כוללת עבודות ציור, שרטוט, פיסול ומלאכת אמנות ומעשי-אמן אדריכליים ופיתוחים וצילומים;". רצוי להביא כאן גם את הנוסח המקורי של הסעיף: ARTISTIC WORK' INCLUDES ANY PEICE OF PAINTING, DRAWING, SCULPTURE AND" ARTISTIC CRAFTMANSHIP, AND ARCHITECTUAL WORKS OF ART AND ENGRAVING AND.

החוק האנגלי הולך בדרך זו כאשר הוא קובע (בסעיף 52 לחוק משנת 1988) כי כאשר נעשה שימוש תעשייתי ביצירה שיש בה זכות יוצרים בגין אספקטים ויזואליים שלה, תוגבל תקופת ההגנה ל-25 שנים.

...

לאור זאת, נדחות טענות המערערת גם בנקודה זו. זכות יוצרים בקוביות הדופלו 5.

עם זאת, אני סבורה כי בנסיבות המקרה שלפנינו אפשר לדחות את התביעה אף בלי לדון בטענות המערערת לגופן, שכן היא הייתה מושתקת מלטעון אותן.

לסיכום, עמדת המשפט העברי היא כי בעל דין אינו רשאי להיתכחש לטענות שטען בהליך קודם, שהיו דרושות להצלחתו באותו הליך.

מסקנתי היא אפוא כי המערערת נתפסת בהשתק שיפוטי כאמור, ואף מטעם זה יש לדחות את ערעורה.