הגנת "אמת דיברתי" בסכסוכים משפחתיים

לגופו של ענין עומדת למבקשת הגנת אמת דברתי .

שני הצדדים מסכימים כי תיק זה הוא עוד חוליה בשרשרת של סיכסוך משפחתי שהוביל לסדרה של תביעות הדדיות ולמרבה הצער גם לארוע אלים הנזכר בס' 10 של כתב התביעה .

בהיתחשב בעובדה כי פסק דין בהיעדר הגנה ניתן גם כנגד התובע , כאמור בס' 15 של כתב התביעה והוגשה בקשה לבטלו , יש להעדיף בירור המחלוקות לגופן , בתקווה שבירור המחלוקות במעמד הצדדים יוביל בשלב כלשהוא ליישוב הסיכסוך .

...

אין צורך להיות משפטן כדי להגיע למסקנה שאחריותו של המפרסם , יוצר הפרסום , רבה מזו של מי שמשתף אותו .

על כן , אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן כנגד הנתבעת 2 ביום 11.9.17 .

אני מחייב את המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט בסך של 500 ₪ .

כפי שיובא להלן, לגבי כל אחד מהפרסומים בנפרד, נמצא כי, לכאורה, יש בהם כדי להוות 'לשון הרע', כאמור בסעיף 1 לחוק לשון הרע, שכן כתבה בנושא השעיית עורך דין ממקצועו בעקבות ניהול הליך משמעתי נגדו (הפירסום הראשון); תקרית שאירעה במשרדו של עורך הדין ומקורה בסכסוך עם לקוח לא מרוצה שמקורו בדרישת האחרון להחזרת שכר טירחה תוך השמוש במונח "לקוח ממורמר" שיש בו משום ייחוס קונוטאציה שלילית לעורך הדין (הפירסום השני); פירסום ולפיו עורך הדין שכונה 'הנאשם' ותואר כמי שנוקט בלשון בוטה ונטולת רסן וכבוד הן כלפי בית המשפט והן כלפי מי מהבריות, שנגדו ננקט הליך משמעתי שהסתיים בהרשעה, תוך ציון התקרית שבפרסום השני וההשעיה האחרונה של עורך הדין משנת 2015 (הפירסום השלישי); פירסום ולפיו בחיפוש משטרתי נתפס עורך הדין כמחזיק באקדח ללא רישיון, איומים, סמים ורכוש גנוב ואי החזרת כספים ללקוחה ועוד (הפירסום הרביעי); היתנהלות עורך הדין בפרשת הקופה הרושמת במהלך שירות מקצועי שנתן ללקוח בשם מרק אזואלי וצרוף תמונתו המתעדת זאת (לכאורה) ופרישת נסיבות הפרשה מפיו של הלקוח (הפירסום החמשי); אמרות קשות חברתית ומוסרית כלפי אביו של המבקש וחלק מבני משפחתו ופירוט הסיכסוך המתנהל ביניהם והמצוי בבית המשפט לעינייני מישפחה; רמיזה לקלות שברצח עיתונאים; רמיזה לאיומים ביחס ללקוח לשעבר, כל זאת תוך שימוש בפרסומים שעורך הדין עצמו פירסם בדף הפייסבוק שלו תוך שהוא עושה שימוש בתמונות וסרטונים בעלי קונוטאציה אלימה (הפירסום הששי); יש בכל אלה, אף מבלי להכנס לשאלות הפרסומים המותרים וההגנות, כדי להוות לכאורה הוצאת לשון הרע הפוגעת בשמו הטוב ובמשלח ידו של המבקש, כעורך דין.

גם אם אני בוחנת את הפירסום על פי מבחנים של ראיות לכאורה ומאזן הנוחות לא ניתן לקבוע כי יש לאסור או למנוע את הפירסום הראשון, שכן המשיבים הציגו בפניי את הכרעת הדין עצמה מושא הפירסום ובהשוואה בינה לבין הפירסום הראשון, כותרתו וגופו, לא ניתן לומר כי יש לאסור את הפירסום בשים לב להגנת 'אמת דברתי' המוסדרת בחוק איסור לשון הרע.

...

במצב דברים זה, לא שוכנעתי כי ניתן בשלב זה להכריע בנכונות טענת המבקש והיא ראויה להתברר במהלך ההליך העיקרי.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, דין הבקשה למתן צו מניעה זמני וצו עשה להתקבל באופן חלקי, כלהלן: ניתן בזה צו המורה למשיבים להסיר חלק מהכתבה השישית שהתפרסמה ביום 4.9.2015 והנוגעת לאביו של המבקש הן בכותרת שבדף הראשון והן בגוף הכתבה.

לגבי יתר הכתבות אשר הופיעו בגיליונות העיתון מהתאריכים 31.7.15, 7.8.15, 14.8.15, 21.8.15 – הבקשה למתן צו ביחס אליהן, נדחית כמתואר לעיל.

הרי ברור כי אף אדם לא מעלה על הדעת שמצבו הנפשי, מצוקותיו, והטיפול הפסיכולוגי במשך השנים שעבר הנתבע לא "הוכנו" בצורה מלאכותית כדי להיתגונן בפני תביעה (עתידית) שתגיע 5 שנים לאחר תחילת הטיפול בו. עוד לטענתם, הנתבע העיד עדות קוהרנטית ואחידה, אותות האמת שבגירסתו הזדקרו במהלך עדותו של הקורבן אשר העיד באומץ רב מול התובע (התוקף) ובני משפחתו.

הגנות הנטענות ע"י הנתבעים כעת, יש לעבור ולבחון האם עומדות לנתבעים ההגנות להן הם טוענים והעיקרית שבהן, הגנת "אמת דברתי". סעיף 14 מסדיר את ההגנה של "אמת הפירסום" וקובע, כי מפרסם ייהנה מהגנה אם הפירסום היה אמת והיה בפירסום "עניין צבורי". "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפירסום ענין צבורי; הגנה זו לא תשלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש..." השאלה האם הפירסום היה אמת והאם היה בו עניין צבורי מוכרעת כאמור על פי מבחן אובייקטיבי.

אפשרות נוספת היא כי הם ביקשו ליישב את הסיכסוך בין המשפחות ולחזור לשגרה ועוד.

...

לפיכך הנני דוחה את הגנת הנתבעים וקובע כי הפרסומים מכילים תוכן המהווה לשון הרע, ונעשו במטרה לפגוע בתובע.

קביעת הפיצוי ופיצול סעדים ומן הכלל אל הפרט; לאחר שבחנתי את כלל נסיבות המקרה שלפניי ושקללתי את כלל השיקולים הרלבנטיים לעניין הפיצויים הראויים במקרה זה, תוך התחשבות במצב החברתי הבלתי אפשרי שפרסומים אלה העמידו את התובע בקיבוץ ותוך התחשבות במצבו של הנתבע וכן בהתחשב בכך שביהמ"ש נעתר לבקשה לפיצול סעדים, הנני קובע באומדן גלובאלי את סכום הפיצויים שעל הנתבעים לשלם, יחד ולחוד, על סך של 75,000 ₪ להיום.

סוף דבר הנני קובע כי הפרסומים של הנתבעים והמעשים אותם ייחסו לתובע, נשוא הדיון מהווים פרסום לשון הרע כמשמעותו בחוק, וכי הנתבעים אינם חוסים תחת ההגנות המנויות בחוק זה. לפיכך הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע יחד ולחוד, פיצויים בסך של 75,000 ₪ כמו כן הנני מחייבם בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ כולל מע"מ. הסכומים ישולמו תוך 30 יום וכן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

התביעה התבררה בפני השופט שני, אשר ליווה את סיכסוך המשפחה בהליכים אחרים שנוהלו, ובהם גם שתי הבקשות למתן צו הגנה שצוינו לעיל.

בית המשפט לעינייני מישפחה דחה את העילה לפי חוק איסור לשון הרע, על אף שלא מצא כי עמדה למבקשת הגנת "אמת דברתי". זאת לנוכח פסיקתו של בית משפט זה שלפיה יש להמנע, עד כמה שניתן, מיצירת אפקט מצנן באשר לדווח על פגיעה מינית, ובמיוחד של חסרי ישע (ע"א 7426/14 פלונית נ' **** (14.3.2016)).

...

לצד האמור, יודגש כי אף אם המבקשת לא הזכירה במפורש ובמישרין את האב בפרסומיה, אין בכך כדי להביא למסקנה כי לא טמונה בהם לשון הרע נגדו.

לכן, אין בידי לקבל את עמדת המבקשת שלפיה שימוש בעוולת הנגישה בנסיבות העניין עלול ליצור "אפקט מצנן כלפי הורים והרתעת יתר בכל הנוגע להגנת שלומם וביטחונם של ילדיהם". יסודות עוולת הנגישה בענייננו מתגבשים על בסיס הממצא העובדתי כי המבקשת פעלה בזדון ובלי סיבה סבירה עת הגישה את התלונות החוזרות במשטרה – במטרה להרע ולהסב נזק למשיבים.

סיכומו של דבר: הבקשה נדחית.

הגנת 'אמת דברתי' 11.1 הגם שהנתבעים טענו להגנת אמת דברתי בכתב ההגנה, לא ראיתי בסיכומיהם כל היתייחסות לסעיף 14 בחוק או לתנאיו כמופיע בו. מטעם זה ניראה לכאורה כי הדיון בהגנה זו מתייתר הואיל ומדובר בטענה שנזנחה.

בכתב ההגנה נטענו ע"י הנתבעים טענות רבות כנגד התובע, ואדון בהן כעת: 17.1 נטען, כי התנכלותו של התובע כלפי הנתבעת מקורה בסכסוך משפחתי בין המשפחות.

...

אני קובעת כי הפרסום השישי והשביעי חוסים תחת הגנות החוק, והתובע אינו זכאי לפיצוי בגינם.

מאז נשלח מכתב ההתראה לנתבעים ועד שהוגשה התביעה המשיכו הנתבעים וביצעו פרסומים נוספים המהווים לשון הרע כמפורט לעיל – "שלחתי את המכתב מתוך הנחה, 'בואי', נסרין, בואי תעצרי. לאן?'. אני לא יכול לבזבז אנרגיות, על זמן תלמידים ועל זמן ניהול בית ספר. אני כל הזמן מתעסק עם דברים שוליים, לדעתי עד שבאמת הגיעו מים עד נפש; עד שבסופו של דבר, החלטתי לתבוע, ולהגיע עד הסוף במשפט הזה...

סבורני, כי כוונה שכזו הוכחה במקרה דנן.