הגנה על פרטיות במרחב הציבורי

לגבי הזכות לפרטיות – קבע בית משפט קמא כי במקרה דנן מדובר במצלמה המצלמת ומקליטה את הנעשה ברחוב ולא בשטח פרטי אבל לאדם יש זכות לפרטיות גם במרחב הצבורי אם כי מצומצמת יותר מאשר בביתו, הזכות להנות מן "האנונימיות של ההמון" וכי ההגנה על הפרטיות בהקשר זה היא הגנה על החירות לעשות כל שיחפוץ ומצלמה במרחב הצבורי מגבילה את חירות הפעולה של כל אזרח ואזרח.

...

דיון והכרעה - לאחר ששמעתי באריכות את טיעוני הצדדים בחנתי את טיעוניהם בכתב ועיינתי בחומר הראיות שהוגש בבית משפט קמא ובפסיקה שצורפה שוכנעתי כי דין הערעור להתקבל.

אי לכך ולאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את הערעור, מבטלת את הכרעת דינו של בית משפט קמא, מרשיעה את המערער בעבירה כמפורט בכתב האישום ומטילה עליו את הקנס המקורי בסך 250 ש"ח. הקנס ישולם תוך 30 יום מהיום.

כאשר הפגיעה בפרטיותו של עובד הציבור נוגעת לתפקידו הצבורי ועלולה לסכן את יכולתו למלא את תפקידו, כי אז לתכלית האיסור הפלילי בדבר שמירה על שלום הציבור ועל הסדר הצבורי, מצטרף היבט נוסף של הגנה על תיפקודו התקין של השרות הצבורי כחלק מהאנטרס הצבורי הרחב עליו מגנה העבירה של פגיעה בפרטיות.

בהיתחשב בכך, יש הטוענים כי בזכות לפרטיות כשלעצמה אין כדי לאיין את הזכות הנגדית להשתמש במרחב הצבורי לצורך העברת מסרים, לרבות בדרך של פעולת מחאה ליד ביתו הפרטי של עובד הציבור.

...

עם זאת, אנו סבורים כי לאופן הביקורת והמחאה יש גבול, וכי בהתקיים המבחנים שפורטו בפסק-דיננו אין לאפשר מצב בו תתנהל רדיפה אחר עובד הציבור בקשר לתפקידו הציבורי אשר תגיע עד לפתח ביתו, ותמנע ממנו ומבני משפחתו את הזכות שביתם הפרטי יוותר מבצרם.

בהתאם למבחנים שנקבעו, מצאנו להרשיע את המשיב בעבירה של פגיעה בפרטיות.

ערעור המדינה לגבי האישום הראשון מתקבל, באופן שאנו קובעים כי המשיב יורשע במסגרתו בעבירה של פגיעה בפרטיות.

הסרטת התובע כשהוא מנקה רכב בוצעה במקום עבודתו של התובע ובמקום צבורי, ולכן מדובר "ברשות הרבים". גם אם היו הסרטונים עולים כדי פגיעה בפרטיות, ס' 18(2)(ג) בחוק הגנת הפרטיות מקנה הגנה לפוגע בפרטיותו של אחר, אם הפוגע עשה את המעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר שלו, הגנה שחלה בעניינינו שכן הפעולות בוצעו לצורך היתגוננות הנתבעים מפני תביעתו של התובע.

את קיומו של "רשות היחיד" יש להסיק איפוא מתוך הנסיבות המיוחדות של כל מקרה, תוך בחינת השאלה אם התכוון האדם לשמור על פרטיותו ולשהות בתוך רשות היחיד שלו, אם לאו, תוך בחינת הציפיות הסובייקטיביות והשליטה בהגדרת המרחב הפרטי (ראו בעיניין זה: ת.א (שלום ת"א) 30655-07-13 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו) (6.10.17), והאסמכתאות שם; מיכאל בירנהק [מרחב פרטי], הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה, תשע"א, 72).

...

בנסיבות המקרה דנן, באיזון שבין חומרת ומידת ההפרה, למול העניין שיש בגילוי העובדות וחשיבותו של החומר להליך, אני סבורה כי ידו של האחרון על העליונה.

מהנימוקים שפורטו לעיל, אינני מקבלת טענת התובע כי ניתן להורות על דחיית מועד גילוי המסמכים על פי הלכת סוויסה רק כאשר מדובר בראיות שהושגו על ידי חוקרים כהגדרתם בחוק החוקרים הפרטיים.

סיכום לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בכל מקרה, באיזון הכולל בין האינטרסים של הציבור במרחב הצבורי, אליהם התייחסתי לעיל, ובין האנטרס הפרטי של המשיבים בהגנה על פרטיותם, ידו של האנטרס הצבורי על העליונה.

...

נוכח העובדה שאורכם של מקטעי הגדר הבנויים על מקרקעין מוגנים בטל בשישים ביחס למקטעי הגדר הבנויים על מקרקעין המיועדים לאזור מגורים מיוחד, אינני מקבלת את טענת המבקשת.

אינני מקבלת את הטענה.

בכל מקרה, משהשתכנעתי שטעמים ענייניים עומדים ביסוד הגשת הבקשה, ושקיים אינטרס ציבורי מיוחד בהריסת הגדר, אזי דין הטענה להדחות.

ראה רע"פ 3154/11 אליאס נ' מדינת ישראל (פורסם, 15.5.11): "גם את טענת המבקש לאכיפה בררנית אין לקבל, שכן, וכפי שקבע בית המשפט המחוזי, מרגע שנקבע קיומו של אינטרס ציבורי בהריסת הבניה הלא חוקית, הנה לשם הוצאת הצו בעניין הקונקרטי אין משמעות של ממש לשאלה האם יש בניה בלתי חוקית נוספת אשר נגדה לא ננקטו הליכים". וכן רע"פ 302/17 שרעבי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה קריות, (פורסם, 19.9.17): "אם מתחילים באכיפה לאחר תקופה של חדלון באכיפה - מי שמועמד לדין לראשונה על פי המדיניות החדשה איננו יכול לטעון להגנה מן הצדק כדי ביטול האישום, שכן אם טענה זו תתקבל - תת האכיפה תימשך ותונצח". סוף דבר ניתן בזאת צו להריסת הגדר מושא הבקשה.

הערכים המוגנים באמצעות עבירת הפגיעה בפרטיות הם הגנה על פרטיותו של אדם, על כבודו, שלוות נפשו ותחושת הבטחון האישי של אדם במרחב הפרטי ובמרחב הצבורי.

...

אין בידי לקבל את הטענה כי מעשיו של הנאשם הם ב"רף נמוך", מאחר שהסתכמו בהפניית מבטים והסתכלות על נפגעת העבירות ולא דבר מעבר לכך.

לצורך מימושם של שיקולים אלה אין מנוס מגזירת עונש של מאסר בפועל וחרף מצבו הנפשי של הנאשם לא מצאתי כי עונש של מאסר בעבודות שירות ישיג את תכליות הענישה במקרה דנן.

אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: שבעה חודשי מאסר בפועל בניכוי ימיי מעצרו 20.11.19 ו- 20.12.19 - 25.12.19.