הגנה על עובדת בהריון מפיטורים עד סוף ההיריון

הממונה קבעה שהיא לא שוכנעה שיש לקבל את טענת הנתבעת בדבר הבעת אי שביעות רצון כלפי התובעת לפני הודעת התובעת על היותה בהיריון, וכי ההיריון של התובעת היוה גורם בהחלטת הפיטורים.

הלכה זו נשנתה בעיניין סירטו, ואולם נקבע כי "אפשר שבמצבים מסוימים מעסיק שהגיש בקשת היתר לפיטורים יחליט שהעובדת תישאר בבית בשל היתנהלותה הקלוקלת עד להחלטת הממונה בבקשת ההיתר, ושהתנהלות העובדת תהווה הגנה טובה"., בעיניין ויינברגר, נקבע כי מדובר במקרים חריגים, וכך נפסק: "הילכת סירטו אמנם הותירה פתח מסוים, והובהר כי "אפשר שבמצבים מסויימים מעסיק שהגיש בקשת היתר לפיטורים יחליט שהעובדת תישאר בבית בשל היתנהלותה הקלוקלת עד להחלטת הממונה בבקשת ההיתר, ושהתנהלות העובדת תהווה הגנה טובה" – אך זאת במקרים חריגים בהם היתנהגות העובדת לא אפשרה באופן סביר את המשך העסקתה בפועל.

עדות הנתבעת, לפיה היתערבות זו, ולא היריונה של התובעת, הייתה הגורם העקרי בהחלטתה לפטר את התובעת – מקובלת עלינו.

סוף דבר בית הדין דוחה את תביעת התובעת לפצוי בגין פיטורים בנגוד לחוק עבודת נשים, בנגוד לחוק שויון ההזדמנויות בעבודה, ובהעדר שימוע.

...

סוף דבר בית הדין דוחה את תביעת התובעת לפיצוי בגין פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים, בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, ובהיעדר שימוע.

תביעת התובעת ברכיבים הבאים מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.13 עד לתשלום בפועל: דמי נסיעות בסך 2,600 ₪.

סעיף 9(ג)(1) קובע כי "לא יפטר מעסיק עובדת או עובד בתקופת לידה והורות או בימי העדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(2) או (ג2), ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופות האמורות". סעיף 9(ג)(1א) ממשיך וקובע כי "לא יפטר מעסיק עובדת או עובד בתקופה של 60 ימים לאחר תום תקופת הלידה וההורות או לאחר תום ימי ההעדרות, כאמור בפיסקה (1), לפי העניין, ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופה האמורה, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה; השר לא יתיר פיטורים לפי פסקה זו אלא אם כן שוכנע כי מתקיימים כל אלה...". סעיף זה מרחיב את ההגנה על נשים בהיריון במישור הזמן גם לתקופה מוגנת של 60 יום לאחר תום חופשת הלידה (להלן: "התקופה המוגנת"), מתוך מטרה "למנוע מהמעביד לסכל את שובה של העובדת לעבודתה, להבטיח את זכותה של העובדת לחזור לעבודתה בתום חופשת הלידה ועל ידי כך ליתן לה היזדמנות ממשית לחזור ולהשתלב בעבודה ולהוכיח את יכולותיה גם לאחר ההעדרות הממושכת מהעבודה" (ראו את בג"צ 7000/08 אנריאטה לוי נ' שר הבטחון (7.6.10); ע"ע (ארצי) 23910-10-15 דבורה צנעני - המכון הצרפתי (1.1.18)).

לא נוכל לסיים פרק זה מבלי להתייחס לעדותה של גב' תשובה בכל הנוגע ליחסה של הנתבעת לנשים בהיריון ולהורות בכלל ולתובעת בפרט, כדלקמן: "...אני באופן אישי יכולה להגיד לך שאני ממונה על 60 עובדות שרובן נשים, אולי 2 גברים. כולן ניכנסות להיריון ואנו מלווים אותן בצורה משפחתית. אני לא נכנסת לזה ותמיד משאירה אותן עד סוף ההיריון ובוחנת את התיפקוד ללא קשר להיריון וכך נהגנו". (ראו ע' 33 ש' 25-28 לפרוטוקול).

...

נדגיש כאמור, כי לא מצאנו שהנתבעת התנהלה כלפי התובעת תוך הרעת תנאי העסקתה "ביד קשה וללא רחם", כנטען.

לפיכך, לא מצאנו בנסיבות שלפנינו כדי ליצור עילה לפיצוי בגין עוגמת נפש, כך שאנו דוחים את התביעה בגין רכיב זה. יתר רכיבי התביעה כאמור, התובעת חזרה בה מחלק מרכיבי התביעה שעלו בכתב התביעה ועל כן, איננו נדרשים להם עוד.

סיכום לאור האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים שלהלן: סך של 10,000 ₪ בגין הפרת חוק עבודת נשים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.4.18 ועד ליום התשלום בפועל.

מסקנה זהה מתקבלת לאור קביעתו של ביה"ד הארצי ב- (ע"ע 18424-02-12 ניו ליין קוסמטיקס בע"מ נ' שרון מור עלימה, ניתן ביום 29.11.15) כי על עובדת מוטלת חובה ליידע את המעסיק בדבר הריונה, ואף להציג אישור רפואי אודות ההיריון במקרה שבו המעסיק מבקש לפטרה: "לטעמנו, מהוראת סעיף 10 לחוק הקובעת כי מחובת העובדת להודיע למעסיקה על היריונה אך החל מן החודש החמשי להיריון, אין כדי ללמד על פטור מהצגת אישור רפואי אודות ההיריון, במקרה שבו מעסיק מבקש לפטר עובדת הטוענת שהיא בהיריון. מדובר בשני הסדרים נורמאטיביים שתכליתם שונה. האחד עניינו חובת יידוע של המעסיק אודות הריונה של עובדת במהלך חיי העבודה הרגילים, שככלל, מטעמים שונים, אין הכרח ביידוע המעסיק במועד שהוא לפני החודש החמשי להיריון, וזאת, אלא אם תנאי העבודה מחייבים זאת (ראו ע"ע (ארצי) 363/07 שרונה ארביב - פואמיקס בע"מ [פורסם בנבו] (26.5.2010)). השני עניינו בהגנה על עובדת בהיריון מפני פיטורים, שקמה עוד משלבים מוקדמים ביותר של ההיריון. לפיכך, מעסיק זכאי לידרוש אסמכתא לקיומו של היריון, כאשר מבקשים להגביל אותו באופן שלא יתאפשר לו לפטר עובדת נוכח הריונה." הכרעה: מהראיות שהוצגו לפנינו התרשמנו כי התובעת לא מילאה את חובתה ולא יידעה את הנתבעת על היותה בהריון בשום שלב של הליך הפיטורים.

יתר על כן, גם בעדותה לפנינו טענה התובעת כי חשבה שרעות יודעת על הריונה וזאת מאחר וחברתה לעבודה, הגב' יסמין, סיפרה לה שדיווחה על כך לרעות, ואף טענה בפניה כי אסור לפטר את התובעת.

לבסוף הגישה תביעה זו. "שמועות" על היותה של התובעת בהריון – אינן מהוות ידיעה של המעסיק לצורך קבלת החלטה האם להמנע מפיטורים או לקבל היתר לפיטורים: בכתב הגנתה הודתה הנתבעת כי שמעה שמועות שהתובעת בהריון, אך מאחר והתובעת עצמה לא העלתה זאת, במיוחד בשימוע, היא לא התייחסה למידע זה. וכך טענה הנתבעת: מקובלת עלינו מדיניות הנתבעת שלא לשאול עובדת שאלות בנוגע להריונה או בנוגע לשאלה האם היא בהריון.

...

משהשלמת פיצויי הפיטורים ששילמה הנתבעת לתובעת גבוהה יותר (3,296 ₪), אנו דוחים את התביעה ברכיב זה. חלף הודעה מוקדמת- הוכח לפנינו כי הנתבעת נתנה לתובעת הודעה מוקדמת בפועל, שכן ההחלטה לפטרה התקבלה ביום 11.6.19 והפיטורים נכנסו לתוקף רק ביום 2.7.19.

לפיכך אנו קובעים כי לתובעת ניתנה הודעה מוקדמת בפועל וכי אינה זכאית לחלף הודעה מוקדמת.

דמי מחלה – מתלושי השכר של החודשים יוני ויולי 2019 עולה כי מכסת ימי המחלה של התובעת היתה ריקה לאחר ששולמו לה דמי מחלה בגין 8 שעות, בחודש האחרון להעסקתה, לפיכך, אנו דוחים את התביעה גם ברכיב זה. מכל המקובץ לעיל – התביעה נדחית.

וזה לשון הסעיף: "לא יפטר מעסיק עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לתקופת לידה והורות אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובילבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות". (הדגשות אינן במקור, מ.ק) בהתאם קובע חוק עבודת נשים, כי עובדת שפוטרה ללא קבלת היתר ובנגוד לסעיף 9 פיטוריה בטלים מעיקרם והיא זכאית, בין השאר, לפצוי בגובה השכר שהייתה מקבלת, לו המשיכה בעבודתה עד לתום התקופה המוגנת (ר' סעיף 13א(ב) לחוק עבודת נשים וכן ע"ע 1138/02 דנה שני – סטרט נט בע"מ, ניתן ביום 30.4.02).

גם משיחת השימוע, נספח ג' לתצהיר נתבעת, עולה כי טענות הנתבעת בקשר לעבודתה של התובעת היו ענייניות, ואף כי התובעת אינה מסכימה לאלו, לא עלה באותה שיחה עניין הריונה ובסופו של דבר מדובר בפררוגטיבה של המעסיק להחליט כי עובד/ת אינו ממלא אחר הציפיות ממנו.

זאת אומרת, שוכנענו כי פיטוריה של התובעת לא היו קשורים להריונה, הריונה לא נשקל במכלול השיקולים שהובילו לפיטוריה וכי אלו נעשו מהטעמים עליהם עמדה הנתבעת במהלך ניהול ההליך, במסגרת כתב ההגנה שהגישה, בתצהיר מנהלה ובעדותו בפנינו.

...

נוכח האמור, אנו דוחים את תביעתה של התובעת לסעדים הנובעים מחוק עבודת נשים, ובכלל זאת את תביעתה לפיצוי ממוני בגין פיטוריה ללא היתר, כמפורט בסעיף 16 לכתב התביעה.

גם משיחת השימוע, נספח ג' לתצהיר נתבעת, עולה כי טענות הנתבעת בקשר לעבודתה של התובעת היו ענייניות, ואף כי התובעת אינה מסכימה לאלו, לא עלה באותה שיחה עניין הריונה ובסופו של דבר מדובר בפררוגטיבה של המעסיק להחליט כי עובד/ת אינו ממלא אחר הציפיות ממנו.

זאת אומרת, שוכנענו כי פיטוריה של התובעת לא היו קשורים להריונה, הריונה לא נשקל במכלול השיקולים שהובילו לפיטוריה וכי אלו נעשו מהטעמים עליהם עמדה הנתבעת במהלך ניהול ההליך, במסגרת כתב ההגנה שהגישה, בתצהיר מנהלה ובעדותו בפנינו.

סוף דבר נוכח האמור, תביעתה של התובעת נדחית על כל ראשיה.

להלן לשון ההודעה: "אושרת היקרה, קיימנו אתמול ישיבת הנהלה שבה דיברנו על התהליך שאנחנו עוברות איתך. דעי לך, לפני כל ענין אחר, שחברות ההנהלה מאחלות לך רק טוב ושואפות להגיע לפתרון שיתאים לציפיות שלך. ועכשיו להצעה שלנו – אנו מציעות להמשיך לשלם לך ריטיינר כרגיל עד סוף חושד ינואר 2019. אנו מבקשות להפרד ממך בטוב, לערוך מפגש פרידה בו נביע בפניך את הערכתנו על מה שעשית ותודתנו הכנה להצלחתך בדרך החדשה שעומדת בפנייך. שלך בידידות, ענת ולזלי [יו"ר העמותה והמנכ"לית, בהתאמה]". התובעת קיבלה את התשלום ואף שלחה לעמותה חשבונית כנגדו.

בהתאם לכך, לא חלה על התובעת ההגנה הקבועה בחוק עבודת נשים מפני פיטורים בהיריון.

כאמור לעיל, העדויות מטעם העמותה היו בעלות משקל רב. די לנו בראיות ביחס לפרסומי המשרה ובעדויות מטעם העמותה כדי לקבוע שגם אם הייתה קמה חזקה שהתובעת פוטרה על רקע הריונה, עלה בידי העמותה להוכיח שסיום ההיתקשרות לא נעשה על רקע הריונה ולסתור את החזקה.

...

] אם כן, גרסת העמותה שהתובעת ידעה על הכוונה למצוא לה מחליפה כבר מחודש אפריל 2018 מקובלת עלינו.

כן אנו מקבלים את טענת העמותה שמודעות הדרושים החלו להתפרסם כבר באוגוסט 2018.

סוף דבר התביעה נדחית.