הגנה על כספי פיצויים מעיקול ושעבוד

(1) אינם ניתנים להחזרה, להעברה לשיעבוד או לעיקול; הוראה זו לא תחול על סכום ששולם או הופקד כאמור בעד עובד שבנתיים חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, אלא אם הסכום מיועד גם לביטוח קצבה ולא נקבע בהסכם קבוצי או בהסכם אחר, שהוא ניתן להחזרה או להעברה; .

סעיף 26(א) לחוק פצויי פיטורים קובע תנאים חלופיים להגנה על כספי הפיצויים.

מטרת סעיף 26 היא ברורה ועולה מנוסחו של החוק ומתכליתו - להבטיח כי התובע (או שאיריו) יקבלו את פצויי הפיטורים המגיעים לו שעה שיהיה זכאי להם, בין שעה שהמפעל "פעיל", אף אם נקלע לקשיים (ואז כספי פצויי הפיטורים אינם ניתנים לעיקול), ובין אם פשט המעסיק את הרגל או פורק, ואז אין הכספים שהופקדו כאמור מהוים חלק מכספי המעסיק, כלומר אין הם עוברים לידי הכונס או המפרק.

...

אנו סבורים שאין לקבל טענה זו. המעסיקה לא טרחה להפנותנו לאסמכתא ו/או הוראת חוק המאפשרת לכלל ביטוח לשחרר כספים בנסיבות בהן לא הועברו אליה המסמכים הנכונים לפעולה זו ובפרט אישורי מס מלאים.

בכתב ההגנה לא מצאנו לטענת ההתיישנות כל זכר וממילא, אין אנו סבורים כי מכסת ימי החופשה של התובע התיישנה בנסיבות שיתוארו להלן.

סוף דבר על המעסיקה לשלם לעובד סך של 18,460 ₪ עבור פדיון ימי החופשה בתוספת הצמדה וריבית כדין מחודש 02/18 ועד לתשלום המלא בפועל.

בהילכת פינצ'ב לא היה מדובר על כספי פצויי פיטורים שהוקצו למסלול רצף פנסיה.

המסגרת הנורמאטיבית: סעיף 8 לחוק הגנת השכר קובע כי גמלה לא ניתנת לעיקול או לשיעבוד: "(א) משכר העבודה החדשי לא יהיה ניתן לעיקול, להעברה או לשיעבוד סכום השווה לגמלה בשיעור הנקוב בטור ג' בתוספת השניה לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1981, שהיתה משתלמת בחודש שקדם לתשלום השכר לאותו עובד לפי הרכב משפחתו אילו היה זכאי לגמלה כאמור; היה הסכום האמור יותר מ-80% משכר העבודה החדשי, יקטן הסכום שאינו ניתן לעיקול, להעברה או לשיעבוד כדי 80% משכר העבודה החדשי; לענין זה, "שכר העבודה החדשי" – שכר העבודה החדשי הנותר אחרי ניכוי תשלום אשר המעסיק חייב לנכותו משכר עבודה על פי חיקוק.

לאחרונה ניתן פסק דין בביהמ"ש העליון (ע"א 1057/18 עו"ד אייל עברון נ' ורדי ניתן ביום 23.1.19) שניתן לאחר רע"א 2512/17‏‏ מרי פינצב נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ אשר קבע כי הסכמת מבוטח לשעבד את זכויותיו בקופת הגמל לטובת המבטח-המַלווה היא בת תוקף וזכותה של מבטחת לקזז את חוב המבוטח מכספי פצויי הפיטורים והתגמולים.

...

כאמור, ההכרעה בשאלות אלה תתייתר אם נגיע למסקנה כי מתקיימת זכות קיזוז במקרה דנן.

האם פסק הדין שניתן כנגד התובע סותם את הגולל להגשת תביעתו כאן? סבורים אנו שלא.

סוף דבר: הנתבעת רשאית לחלט את כספי הפוליסה שמספרה 594572 בלבד ובכפוף להוראת סעיף 8 לחוק הגנת השכר ותשלם לתובע את קצבת הזקנה המגיעה לתובע.

המשיבה טוענת כי פסקי הדין אשר הוצגו על ידי המבקשת לתמיכה בבקשתה עוסקים במצב שבו החייב נמצא בהליכי פשיטת רגל, שאז ההגנה אינה חלה, ואילו בעניינינו – על אף שהמשיבה אינה ברוכת אמצעים – אין היא נימצאת בהליך של פשיטת רגל, ומשכך לא ניתן להטיל עיקול על כספי הפיצויים, העומדים לזכותה.

כך, בין היתר, נכתב בפסק הדין – "......אפנה לסעיף 26(א) לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: חוק פצויי פיטורים), הקובע כי כספי פצויי פיטורים ששולמו לקופת גמל "אינם ניתנים להחזקה, להעברה לשיעבוד או לעיקול", אלא אם העובד "חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים" (ס"ק (1)); וכי כספים אלו אינם מהוים "חלק מנכסי המעסיק במקרה של פשיטת רגל או פירוק, במידה שתביעות העובדים לפי חוק זה לא סולקו" (ס"ק (2)).

...

לעניין זה יש להבהיר כי אמנם בפסקי הדין שצויינו על ידי המשיבה העובדים לא חוייבו בהשבת הכספים ששולמו להם ביתר, אולם, כפי שמציינת המשיבה עצמה, ישנם גם פסק דין שבהם ניתנו פסיקות אחרות ובסופו של דבר הבחינה נעשית בכל מקרה לגופו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, צו העיקול שניתן במעמד צד אחד ביום 3.1.19 יוותר על כנו בכל הנוגע לכספי הפיצויים שנצברו למשיבה בחברת מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ בגין תקופת העסקתה אצל המבקשת.

בנסיבות ההליך ולאור השאלות שעלו בו, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

דיון והכרעה על מנת להכריע בבקשת המבקשת, יש לבחון ארבע שאלות: הראשונה: האם המבקשת היא נושה מובטחת ביחס להלוואות שנתנה לחייב? השנייה: האם עומדת למבקשת הזכות לקזז את חוב ההלוואות כנגד הפוליסות? השלישית: ככל שקיימת זכות קזוז, האם ניתן לקזז את מרכיב הפיצויים שבפוליסות? הרביעית: ככל שהמבקשת היא נושה מובטחת או שיש לה זכות קזוז, האם יש לראות בכל סכום ההלוואה השלישית (150,000 ₪) חוב מובטח או בר קזוז או שמא רק עד לגובה ההלוואה אותה ביקש החייב (34,000 ₪) והיתרה אינה חוב מובטח ודינה כחוב רגיל? (א) האם המבקשת היא נושה מובטחת? בסעיף 1 לפקודה, מוגדר "נושה מובטח" כ: "מי שבידו שיעבוד או עכבון על נכסי החייב או על חלק מהם, בחזקת ערובה לחוב המגיע לו מהחייב". בעניינינו, המבקשת הסתמכה על הכספים הצבורים לזכות החייב בפוליסות, כשהחליטה להעניק לחייב את ההלוואות.

(ג) האם ניתן לקזז את מרכיב הפיצויים שבפוליסות? הפקודה קובעת הוראות שונות שתכליתן הגנה על נכסים מסוימים של החייב, על מנת להבטיח את קיומו בכבוד.

סע' א(1) מתייחס לאיסור החזרתם למעביד ולאיסור שעבודם או עיקולם בגין חוב של המעביד.

...

תמצית טענות החייב יש לדחות את הבקשה לקיזוז, מאחר ותנאי סעיף 74 לפקודה לא חלים.

סיכומו של דבר: בהתאם להסכמי ההלוואה, החייב שיעבד את זכויותיו על פי הפוליסות כבטוחה להלוואות.

הדעת נותנת כי המבקשת לא היתה נעתרת לבקשת החייב למתן הלוואה בתנאים אלו, אם היתה סבורה שחלק מהסכום שיוענק לחייב לא יהיה מובטח בשעבוד כמו יתר כספי ההלוואה.

סיכומו של דבר: א. המבקשת היא נושה מובטחת.

לעניין זה ציין כבוד המשנה לנשיא ריבלין (בפיסקה 75 לפסק-דינו) כי ועדת מצא המליצה למחוקק "להסמיך את בית המשפט לכלול בפסק דינו הוראות לעניין השמוש בכספי הפיצויים, ככל שימצא בית המשפט לנכון לשם הבטחת צורכי היילוד. כן מוצע לקבוע בחוק, כי הפיצויים המיועדים להבטיח את צורכי היילוד, לא ייחשבו כחלק מרכושם של ההורים, במצב של פשיטת רגל; לא יהוו חלק מעיזבונם; ולא יהיו ניתנים לעיקול, לשיעבוד או להמחאת זכות מכל סוג שהוא" (דו"ח הועדה, בעמ' 62).

ממילא זכאים נושי ההורים לרדת לנכסים אלה; ניתן להוציאם מידי ההורים במסגרת הוצאה לפועל; וניתן להטיל עיקול על הכספים.

השני עניינו בשאלה איזה חלק מכספי הפיצויים אמור לזכות להגנה, והאם אכן מלוא כספי הפיצויים נועדו לשמש למטרות היילוד או שמא חלקם אינו אלא פיצוי ישיר בגין ניזקי ההורים.

...

האחד, טענת התובעים לפיה עצם העברת זכות התביעה להורים מחייב את המסקנה לפיה כספי הפיצויים מהווים חלק מנכסיהם ולפיכך לא ניתן לקבוע כי הם מחזיקים בכספים בנאמנות עבור היילוד.

המסקנה היא, איפוא, שיש מקום למתן צו להקמת נאמנות במסגרת פסקי-הדין בתובענות מעין אלה.

עם זאת, סבורני שבמקרה זה יש לאמץ את פרשנותו של פוזנר, לפיה יש תחולה בנסיבות העניין לסייג שבסעיף 42 לחוק הנאמנות.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי 20% מכספי הפיצויים יועברו לידי ההורים.