הגופים שבהם חלות הוראות התקשי"ר

בית המשפט העליון קבע: "עד שנוכל להחיל את הוראות התקשי"ר על משרד המבקר, מן ההכרח להכניס בהן את השינוים המחויבים לפי העניין. אין חולק על כך כי משרד המבקר אינו אחד ממשרדי הממשלה, וכי המבקר הוא בלתי תלוי וכפוף לועדת הכספים של הכנסת בלבד (סעיף 5 לחוק מבקר המדינה) ואם לגבי משרה שהתפנתה באחד ממשרד ממשלתי אחר, לגבי משרד מבקר המדינה אין "משרד ממשלתי אחר", בנמצא שהרי משרדי הממשלה למיניהם אינם, לא לענין זה ולא בכלל, מקבילים או דומים למשרד המבקר.

לטענתה, במשרד מבקר המדינה קיים קושי מובנה בכך שגורמים חצוניים -עובדי משרדי ממשלה אחרים או נציגי נציב שירות המדינה, יהיו מעורבים במינוי של עובדים במשרד המבקר, משרד האמון על ביקורת גם לגבי אותם גופים שבהם מועסקים חברי הועדה.

ההסתדרות חשפה בסיכומיה את עיקרו של הדיון בענין הרכב ועדת הבוחנים: "במסגרת המו"מ, דנים הצדדים ברמה הקיבוצית בהרכב והליכי עבודת הועדה על מנת להיצמד ככל הניתן להוראות התקשי"ר, אך מבלי לפגוע בעצמאות המבקר. כך למשל, מבקשת נציגות העובדים להבטיח כי עובד גוף מבוקר לא יכהן כחבר וועדת בוחנים אלא לאחר צינון של מספר שנים מאז עזב את עבודתו". מדברים אלה עולה כי במסגרת בחינת המצב הקיים כיום ואפשרויות לשינויו, בוחן מבקר המדינה, בשיתוף עם נציגות העובדים, אפשרות לקבוע הרכב אחר לועדת הבוחנים, כזה שיכלול בתוכו גם גורמים שאינם עובדים במשרד מבקר המדינה בעת כהונתם כחברי ועדת בוחנים.

...

סיכום סיכומו של דבר, טוב עשה משרד מבקר המדינה עת הקים את הועדה משנת 2014 לבחינת חברי ועדת המכרזים.

סוף דבר, התביעה מתקבלת כאמור לעיל.

בשים לב להליכים הרבים שהתקיימו בתיק ולתוצאות פסק הדין, אנו קובעים שהמדינה תישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

לדעתנו, מבלי לקבוע מסמרות, גם אם רכיבי השכר השונים מכח תקשי"ר עובדי הוראה ומכח ההסכמים הקבוציים השונים שחלים על מורים במוסדות רישמיים אמורים לחול על עובדי הנתבע, ויש להם זכות לתבוע את הנתבע בהסתמך על כך – אין הדבר מביא לקביעה שהליכי הפיטורים אמורים להעשות באותו אופן.

בית דין זה קבע בשורת פסק דין, כי עקרי הצדק הטבעי ובהם חובות תום הלב וההגינות, כמו גם כללי המשפט המנהלי וחובות מתחום המשפט הצבורי, חלים על מוסדות חינוך שבית הדין ראה בהם גופים דו-מהותיים, בפעילותם כמעסיקים.

...

היקף משרתה של התובעת מההסכמות הדיוניות בפרוטוקול הדיון מיום 17.9.13 עולה כך: עד למתן פסק הדין הסופי בתובענה, ישלם המשיב למבקשת תשלום חודשי (במועד תשלום השכר), בגובה שלא יפחת מהשכר החודשי שהמבקשת קיבלה במהלך שנה"ל תשע"ג (שכר שמשקף תשלום בעבור היקף משרה של 133%).

לפיכך, אנו קובעים כי לא הייתה למבקשת זכות קנויה למשרה בהיקף העולה על 100% - בשנת הלימודים תשע"ד. ההפרשים בין שכרה של התובעת בשנת הלימודים תשע"ד (לפי 133% משרה) לבין השכר שהיה אמור להשתלם לה על פי קביעתנו לעיל (100% משרה) יקוזזו משכרה העתידי של התובעת.

סיכום לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את התביעה ומצהירים על ביטול פיטורי התובעת.

באשר למקרים שבהם מוקמות מועצות דתיות אזוריות, נפנה להוראות תקנות שירותי הדת היהודיים (ניהול מועצות), תש"ל-1970.

] "על-פי חוק שירותי הדת היהודיים ניתנים שירותי הדת ככלל באמצעות מועצות דתיות. במקרים מעין אלה לא מתעוררת השאלה מיהו המעביד, שהרי לית מאן דפליג, שהמועצה הדתית היא הגוף המעסיק את המשרתים בקודש (רבנים, שוחטים, בלניות, להלן – המשרתים בקודש) והם עובדיה. השאלה מתעוררת במקום בו אין מועצה דתית כמו בתביעה מושא ערעור זה." בלשון דומה נפסק גם בפרשת אלעזרא, כדלהלן[footnoteRef:12]: [12: ע"ע (ארצי) 701006/98 מדינת ישראל-משרד הדתות – אלעזרא, ניתן ביום 24.11.2003.

עם זאת, ראוי לציין בשלב זה את הוראת חוזר 2014, שאוזכר דלעיל, ובו מצוין בסעיף 9.4, כי "המשרד לשירותי דת, אשר מתקצב את שכר הרבנים בהתיישבות, יבצע פקוח על עבודת הרבנים באמצעות אגף משאבי אנוש במשרד". בנוסף, סעיף 10.1 לאותו החוזר קובע, כי "סעיף 9 להסכם קבוצי מיוחד מיום 06.09.88 החל על רבני התיישבות, קובע כי הוראות התקשי"ר חלות על רבני ההתיישבות"[footnoteRef:13].

...

קיימים מספר טעמים לעמדה זו, כמפורט להלן: ראשית, עמדתו של התובע בהליך זה, במישור העובדתי, התקבלה במלואה; שנית, הנתבעת העלתה במהלך ההליך טענות קשות ביותר כלפי התובע, לרבות באמצעות דו"ח החוקר הפרטי, ובסופו של דבר נמצא כי אין בהן כל ממש; שלישית, הוכח כי מדיניותה של הנתבעת כלפי התובע היתה בלתי ראויה, בלשון המעטה; רביעית, גם בהליכים קודמים שנערכו בין הצדדים, עמדתו של התובע התקבלה, אולם הנתבעת לא השכילה לשנות את התנהלותה כלפי התובע; חמישית, בהליך זה נערכו מספר רב של דיונים – שמונה במספר, והוגשו כתבי טענות בהיקף נרחב, דבר שהצריך מאמץ רב והשקעה ניכרת מטעם באי-כוח הצדדים.

מנגד, יש לזכור כי טענותיו של התובע נדחו ברמה הנורמטיבית, אולם בסופו של דבר רוב מוחלט מההתדיינות שבין הצדדים לא עסק בכך.

בשקלול כלל האמור לעיל, אנו קובעים בזאת כי הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך של 5,000 ₪, ובשכר טרחתו של בא-כוח התובע בסך של 20,000 ₪.

משמעות הדבר, כעולה מתלושי שכרה (נספח ט"ז לתצהיר גב' ברדוגו), הוא שבחודשים בהם לא חלים חגים ושבהם התובעת לא נעדרת מעבודתה בשל חופשה או מטעמים אחרים, היא נימצאת זכאית ל – 52 שעות כוננות חודשיות.

לטענת הממונה על השכר הוראות התקשי"ר חלות על רשות השידור מכוח הוראות חוק יסודות התקציב בהיותה "גוף מתוקצב". הצדדים לא חלקו על עמדה זו ולא הפנונו לכל מקור נורמאטיבי אחר, דוגמאת הסכמים או הסדרים קבוציים, מהם ניתן היה ללמוד על הוראות שחלות ברשות השידור לעניין הכוננות.

...

סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעה נדחית.

מוסכם על כל הצדדים בהליך ואף אנו שוכנענו, כי התמונה של השירות הציבורי שנפרשה בפנינו היא עגומה.

בנסיבות אלה סבורים אנו שלא יהיה נכון לחייב את התובעת בהוצאות ההליך ועל כן אנו מורים כי כל צד יישא בהוצאותיו.

זאת, בנוסף לאי תחולת הוראות התקשי"ר וכיוצא בהן על עובדי החטיבה.

שנית נטען, לגופה של חוות-הדעת, כי הוראותיה אינן מבוססות בדין, וכי אין בסיס משפטי להנחה שבחוות-הדעת כי הממשלה מנועה מהעברת נושאי ליבה שילטוניים לבצוע על-ידי גוף שאינו שילטוני; העותר מפנה למספר תחומי עשיה שילטוניים המתבצעים כיום על-ידי גורמים שאינם גורמי שילטון, בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה וההנצחה.

לעתירה צורפו נספחים ובהם התכתבויות שונות, בעיקר לאחר חוות הדעת, ובהן השגות עליה מטעם העותר ומטעם החטיבה וכן מכתב תמיכה בפעולת החטיבה מאת ראשי מועצות אזוריות (חלק מן החומר, אגב, הוא התכתבות פנימית ממשלתית, אשר תתמיה כיצד הגיעה לידי העותר).

...

סיעת הבית היהודי (המשיבה 2) טוענת, כי יש לדחות את העתירה בשל חוסר בשלות; היא מציינת כי חזקה על הממשלה שתפעל בהתאם לחוות-הדעת בבואה לקיים את סעיפי ההסכם הקואליציוני.

לטענתם יש לדחות את העתירה על הסף.

הכרעה לאחר העיון החלטנו שלא להיעתר לשתי העתירות.