תמצית טענות המנהלת המיוחדת:
המנהלת המיוחדת נסמכה על החלטה בעיניין דומה אשר נידון בפני בית המשפט המחוזי בחיפה, פר"ק 45085-02-15 עבד אללטיף ג'בארין נ' עו"ד בנימין קצוב, (השופטת וינשטיין, 14.11.17), שם דחה בית המשפט את ערעורי העובדים וקבע כי תביעותיהם התיישנו, כמו גם נקבע בין היתר, כי עצם העובדה שבעל התפקיד שינה את הכרעתו הראשונית בתביעת החוב לאחר שקבל את עמדת המל"ל בטענת היתיישנות אינה כשלעצמה מצדיקה את קבלת העירעור.
עוד טוענת המנהלת המיוחדת, כי בשל שגגה נשמט מנימוקי ההחלטה המתוקנת הדוחה את תביעת החוב נימוק נוסף אשר יש בו טעם המצדיק את דחית תביעת החוב, נימוק זה מקורו בהצהרתה של המערערת בדבר קירבתה המשפחתית לבעלי החברה, קרבה זו שוללת כטענת המנהלת המיוחדת את זכות המערערת לקבלת כספים מן הקופה הציבורית וזאת בהתאם לסעיף 6ב לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") וכן בהתאם להוראות סעיף 76 (ד) (1) לפקודת מ"ה לפיו הוגדרה הקרבה המשפחתית ונטען כי זהו המקרה שלפנינו, בו המערערת הנה גסתו, (אשת אחיו) של בעל החברה והדבר עונה להגדרת תנאי קרבה משפחתית בהתאם להוראות הדין, כמיקשה על אישור תביעה לקרוב מישפחה של בעל ענין בחברת מעטים.
...
דומה כי בסופו של דבר, ניתנה ההחלטה הנכונה בה התקבלה טענת ההתיישנות, וגם אם כטענת המערערת, היה צריך המל"ל לפנות לבית המשפט של פירוק ולבקש שינוי ההחלטה, בסופו של דבר, התוצאה היתה של דחיית תביעת המערערת, אלא שבשל אותה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, מסקנתי הינה שלא יהיה מקום ליתן צו להוצאות לחובת המערערת למרות שערעורה נדחה.
בשולי הדברים ולאור האמור ולפיה יש לדחות את ערעור המערערת בכול הנוגע לטענת ההתיישנות, לא מצאתי מקום להעמיק בסוגיה שהעלו המנהלת המיוחדת כמו גם המל"ל, בנוגע להיות המערערת בת משפחה של בעל שליטה בחברת מעטים, על כל הנובע מכך בהתאם לדין ובדגש על זכויותיה כעובדת לעת פירוק מהמוסד לביטוח לאומי, הגם שלא ניתן לומר שאין ממש בטענות אלו שנטענו בידי המנהלת המיוחדת והמוסד לביטוח לאומי, כנגד המערערת.
סיכומם של דברים, לא מצאתי הצדקה להתערבות בהחלטת המנהלת המיוחדת ולפיכך אני מורה על דחיית הערעור.