1) מונחת לפנַי תביעה של התובעת לפסיקת פיצויים מכוח פוליסת ביטוח בגין נזק גוף שניגרם לה.
2) עניינה של התביעה הוא ארוע תאונתי, לכאורה, שהתרחש עת התארחה התובעת בביתו של בנה, הוא הנתבע 1 (להלן גם: "הנתבע").
נטען בהקשר זה, כי לפי סעיף 4(ב) בעמוד 27 בתנאי הפוליסה: "המבטח לא יהיה אחראי לשפות את המבוטח בשל סכום שיושת עליו או שנשא בו אם עילתו נובעת מאחד מאלה: נזק שניגרם לבני משפחתו של המבוטח או עבד משק ביתו של המבוטח". בפרק ההגדרות שבעמוד 5 בתנאי הפוליסה, "בני מישפחה" הוגדרו: "בן/בת זוג של המבוטח, ילדיהם, הוריהם או קרובים אחרים של המבוטח, המתגוררים עמו דרך קבע בדירה". על כן, כך נטען, בהנתן טיב הקרבה בין התובעת לנתבע, חל הסייג של הכסוי הבטוחי.
...
7) הנתבעת טוענת מנגד, בין השאר, כי דין התביעה נגדה להידחות משכן מדובר בתביעה חסרת בסיס.
45) לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהונח לפנַי, בהתחשב בצורך המוגבר לאחר התאונה בהתניידות (לשם מעקב רפואי, טיפולים ופיזיותרפיה), זאת גם לאחר מתן הדעת לקבלות שהוצגו לשם טיפולי הפיזיותרפיה (בסך כולל 1,000 ₪), וכן בהתחשב בכך שחלק מהטיפולים מכוסים במסגרת הרפואה הציבורית - סביר בעיניי להעמיד את גובה הפיצוי בראש נזק זה על סך 3,000 ₪.
סיכום
46) לאור האמור, התביעה מתקבלת.
47) הנתבעים ישלמו לתובעת, באמצעות הנתבעת 2, סך 44,500 ₪, כמפורט לעיל.
