להלן הכרעתינו
סעיף החוק המגדיר את המונח "עקרת בית" הוא סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] , תשנ"ה-1995 (להלן- החוק), הקובע כדלקמן:
עקרת בית" – אישה נשואה, למעט עגונה, שבן זוגה מבוטח לפי פרק זה, שאינה עובדת ואינה עובדת עצמאית, ובכלל זה אשה כאמור שהיא חברת קבוץ מתחדש".
עיון בסעיף 2 (5) לפקודת מס הכנסה מעלה כי מדובר ב:"קיצבה, מלוג או אנונה".גימלאות
זה המקום לציין כי גם עיון בסעיף 3 לפקודת מס הכנסה מעלה כי יש לראות בתשלומים שקבלה התובעת כמקור הכנסה:"3. (א) סכום שהגיע לידי אדם על פי ביטוח מפני הפסד רווחים או על פי ביטוח מפני אבדן כושר עבודה, יבוא בחשבון לקביעת רווחיו או הכנסתו; לענין זה, "ביטוח מפני אבדן כושר עבודה" – ביטוח מפני פגיעה בכושר עבודה, אבדן הישתכרות או הפסד רווחים, הנובעים ממחלה, מנכות או מתאונה, והכל בין אם הכספים על פי הביטוח שולמו בסכום חד-פעמי ובין אם שולמו בתשלומים תקופתיים, בין אם שולמו בידי קופת גמל ובין אם שולמו בידי אחר".
יפים לעניינו פסיקת בית הדין הארצי בעבל (ארצי) 33292-04-15 המוסד לביטוח לאומי נ' פלונית , ניתן ביום4.6.18 , שם קבע בית הדין הארצי כי משהמבוטחת הייתה במעמד של עובדת במועד הרלוואנטי , היא אינה נופלת להגדרת "עקרת בית" בסעיף 238 לחוק ובהתאם לא חל עליה החלק הנגטיבי של הגדרת עקרת בית בסעיף 195 לחוק, ואין לבחון האם מיתקיים לגביה אחד משלושת החריגים המנויים בסעיף.
...
נוכח האמור שוכנענו כי יש לראות בתקופה בה קיבלה התובעת תשלומים מחברת הראל כתקופה בה קיבלה הכנסה ומשכך יש לראות אותה כעובדת בחודשים אלו, ומשכך נכנסת היא לחריג של הגדרת "עקרת בית" כמפורט בסעיף 195 לחוק.
לפיכך, גם לא שוכנענו כי במקרה דנן יש לקבל את נקודת הזמן שנקבעה על ידי הנתבע -במועד הגשת התביעה , כנקודת זמן שיש לקחתה בחשבון , זאת נוכח מצבה הרפואי של התובעת שבגינו הצטמצמה הכנסתה עד כדי אבדן ההכנסה.
סוף דבר
לאור האמור לעיל , התוצאה היא כי התובעת לא נפלה להגדרת המונח "עקרת בית" בסעיף 238 לחוק , ועל כן שוכנענו כי בחינת זכאות התובעת לקצבת נכות כללית היתה אמורה להיבחן על פי מסלול של "מבוטחת משתכרת".
אשר על כן התביעה מתקבלת.
