הגדרת מוסד חינוך לצורך פטור מארנונה עירונית

בין העותרת למשיבה, המועצה המקומית אעבלין, התגלעו מחלוקות רבות בעיניין חיובה של העותרת בתשלום ארנונה עירונית למשיבה.

העותרת מדגישה כי היא זכאית לפטור מלא מתשלום ארנונה לכל הנכסים במיתחם, שכן, כבר נפסק, כך לטענתה, כי היא נכללת בהגדרת מוסד חינוכי מוכר במובן סעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין.

כל הנכסים במיתחם, כך נטען, משמשים את מוסד החינוך ולכן יש לפטור את העותרת מתשלום ארנונה בגין כל הנכסים.

...

סוף דבר לאור כל האמור, הגעתי למסקנה כי לא נפל כל פגם בתיקון השומות ובמשלוח שומות הארנונה לעותרת לשנים 2016 ואילך.

אשר על כן, אני דוחה את העתירה.

העותרת תשלם למשיבה הוצאות בסך 10,000 ₪.

לגופו של ענין נטען כי העותרת איננה זכאית לפטור לפי ס' 5ג(ה) לפקודת הפיטורין שכן איננה עומדת בתנאי הגדרת "מוסד חינוכי מוכר" כמשמעותו בחוק חינוך חובה, מאחר ואיננה "מוסד חינוך רישמי". נטען כי העותרת לא הוכיחה העידר פעילות עסקית.

ארבעה סוגי נישומים אלו זוכים להקלה בעקבות מעמדם המיוחד (ראו גם הנריק רוסטוביץ ארנונה עירונית ספר ראשון 612 (2001); לגבי מוסדות חינוך נקבע בס' 4 לפקודת הפיטורין- "למרות כל האמור בפקודת העיריות, 1934 –

בית המשפט העליון מצא כי קיימת פראקטיקה של הכרה בגופים כ"מוסדות חינוך" לצורך פטור מארנונה באופן רטרואקטיבי, וההסתייגות מהפעלתה של סמכות באופן רטרואקטיבי פוחתת כאשר מדובר בסמכות מיטיבה ,אם כי עדיין עשויים להיות טעמים טובים להסתייגות מכך.

...

ראו דיון מקיף בעת"מ 1041-05-13 (פסק הדין הראשון) בשאלה האם העמותה משתמשת בבנין או בקרקע לצורך שתכליתו "הפקת רווח כספי". הבדיקה נעשתה על בסיס הנתונים שהיו מונחים אז בפני בית משפט קמא והמסקנה היתה כי העותרת עמדה בנטל להוכיח כי פעילותה לא נועדה לצורך של הפקת רווח.

בהעדר מידע סותר, אני מקבלת את טענת העותרת כי איננה מקיימת במקום פעילות עסקית נכון לשנת החיוב 2014,2015.

לסיכום 11.1 על העותרת להמציא למשיבה מסמכי בעלות /חזקה בבנייני בית הספר התיכון וגני הילדים והקרקע התפוסה על ידם, בתך 30 יום מהיום.

העירעור הנוכחי עניינו במחלוקות שבין הצדדים בנוגע לתשלום ארנונה עירונית בגין הנכס, וביתר דיוק חלוקים הצדדים בשאלה האם המערערים או מי מהם החזיקו בנכס במועדים הרלבאנטיים לשומות הארנונה, והאם הנכס משמש כמעון יום לילדים, הפטור מחובת תשלום הארנונה.

עוד נקבע כי "כל עוד ולא הוגש מיסמך המעיד כי הנכס משמש מוסד חינוכי הפטור מתשלומי ארנונה, אין זה מן הראוי לפטור את העוררים ממסי הארנונה". ביום 18/4/2018, ובטרם ניתנה החלטת ועדת הערר, ניתן על ידי בית המשפט פסק דין המורה על מחיקת העירעור בתיק 14408-01-17.

כידוע לפי פקודת הפיטורין לא די בכך שהמוסד מגדיר עצמו כמעון יום.

...

גם טענת המערערת לפיה יש לראות בערר לשנת 2011 כאילו התקבל בשל האיחור במתן המענה דינה להידחות.

סוף דבר בשל כל האמור לעיל, אני דוחה את ערעורה של המערערת 1.

כמוסכם אני מורה בזה כי דרישות התשלום מהמערער 2, הרב טוביה שולזינגר, יבוטלו ובמובן זה ערעורו של המערער 2 מתקבל.

משלא ניתן לה רישיון כאמור, ואף לא סמל מוסד, חויבה המערערת בארנונה לשנת המס 2016-2015, בתעריף התואם לסיווג "עסקים אחרים". ביום 28.3.2016 הגישה המערערת השגה על חיובה בארנונה כאמור, וטענה כי היא מפעילה מעון יום, כמשמעותו של מונח זה בחוק הפיקוח, ועל כן היא זכאית לפטור מארנונה.

המשרד סבור, שלשון הסעיף המעניק פטור מתשלום ארנונה לנכס המשמש כ"מעון יום, כמשמעותו בחוק הפיקוח על מעונות", להבדיל משימוש במילים "כהגדרתו בחוק הפיקוח", משמעה כי לא ניתן להסתפק בעמידה בהגדרה הטכנית של 'מעון' לפי סעיף 1 לחוק הפיקוח על מעונות (קרי, מקום בו שוהים ילדים לצורך השגחה וטפול), וכי יש להדרש לכלל הוראות חוק הפיקוח ולתכליתו, כמו גם לתכלית הוראת הפטור.

הנחת המחוקק הנה כי לנישומים אלו, בשל מעמדם המיוחד ותפקידם הצבורי, ראוי להעניק פטור מתשלום ארנונה (ראו עע"מ 10673/05 הנ"ל; בר"מ 9498/10 מנהל הארנונה המועצה המקומית קדימה צורן נ' עמותת בית אור אביבה, פסקה 44 (17.12.2015); הנריק רוסטוביץ ארנונה עירונית ספר ראשון 612 (מהדורה חמישית, 2001)).

עיון בפקודת הפיטורין מלמד כי סעיפי הפטור כוללים הוראות הפנייה רבות לחיקוקים אחרים, חלקן הוראות הפנייה להגדרות בחיקוקים אחרים וחלקן למשמעות ביטויים בחוקים אחרים (ראו למשל סעיף 5ג(ה)3 המפנה ל"מוסד חינוך מוכר כמשמעותו בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949, סעיף 5ג(ה)(6) המפנה למעון כמשמעותו בתקנון לעבודה סוציאלית ועוד).

...

סוף דבר בשים לב לכל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי לא נפל כל פגם בהחלטת העירייה שלא לתת למערערת פטור מתשלום ארנונה.

על כן דין הערעור להידחות.

בנסיבות העניין ובשים לב למורכבות השאלה שעמדה להכרעה, אני מחייב את המערערת לשלם למשיבה הוצאות בסך של 5,000 ₪ בלבד.

בתביעתן עתרו התובעות למתן סעד הצהרתי, לפיו יוכרז שהן מוסד חינוך המחזיק בכל האישורים הנדרשים בחוק לצורך קבלת פטור מתשלום ארנונה, בהיותן מוסד ללא כוונת רווח, וכן מוסד חינוכי כהגדרת המונח בפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן: "פקודת הפיטורין").

לעניין זה ראו דברי כב' השופט ע' גרוסקופף ברע"א 6953/20 נת"ע נתיבי תחבורה ערוניים להסעת המונים בע"מ נ' לזר - ב.י. מדידות הנדסיות בע"מ, פִסקה 12 (5.1.2021): "כידוע, בהתאם לתקנות 101-100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ותקנות 43-41 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, רשאי בית המשפט להורות בכל עת על סילוק על הסף של תביעה, כולה או מקצתה, על מנת לסנן תביעות סרק. בכך מתאפשר חסכון בזמן שפוטי ובהוצאות הצדדים, ובמיוחד בהוצאות הנתבע. יחד עם זאת, סילוק על הסף הוא סעד קצוני שמביא למחיקתה או לדחייתה של התובענה טרם התבררה לגופה. משכך, סעד זה יינתן רק במקרים יוצאי דופן בהם ברור כי אף אם יוכחו כל הטענות בכתב התביעה לא יהא התובע זכאי לסעד המבוקש ..." עוד נקבע (שם), כי מקום בו נידרש בירור עובדתי לצורך הכרעה בבקשה לסילוק תובענה על הסף, הדבר יצדיק, בדרך כלל, את דחיית הבקשה (עיינו בעיניין זה גם בדברי כב' השופט י' עמית בע"א 7379/18 יצחקי נ' יצחקי, פִסקה 24 (18.12.2019)).

...

העיריה העלתה טענות נוספות בגינן לטענתה יש להורות על סילוק התביעה על הסף (שיהוי, מעשה בית דין ושימוש לרעה בהליכי משפט), אך משעה שהגעתי למסקנה שהתביעה אינה בסמכותי העניינית, איני רואה צורך להידרש לטענות אלה.

סוף דבר נוכח כל המפורט לעיל, דין התביעה להימחק בשל חוסר סמכות עניינית.

בנסיבות העניין, נוכח השיהוי מצד העיריה בהגשת הבקשה לסילוק התביעה (בקשת הסילוק הגשה כשנה וחודש לאחר הגשת התביעה), אני קובעת שכל צד יישא בהוצאותיו.