הגדרת מוסד חינוך לצורך פטור מארנונה בשל פעילות חינוכית

באותו עניין נידרש בית-המשפט לפרשנות המונחים "בית-ספר" ו"בית-ספר מקצועי", בגדרה של הגדרת מוסד חינוך, לצורך פטור מארנונה כללית, על-פי סעיף 4(א)(4)(א) לפקודת הפיטורין.

בכל הנוגע להיבט האחרון, ניתן ללמוד לענייננו, בין-השאר, מהגדרת המונח "בית ספר צבורי" בסעיף 1 לפקודת החינוך [נוסח חדש], התשל"ח-1978, קרי – "בית ספר המתקיים, כולו או מקצתו בכספי המדינה או בכספי רשות מקומית, והוא רשום כבית-ספר צבורי לפי פקודה זו". בין האינדיקטורים הנדרשים לאפיון "בית-ספר צבורי" לצרכי הארנונה המופחתת, יש משקל מהותי ומשמעותי גם לתמיכה ציבורית או למימון ממשלתי או מוניציפאלי של הפעילות; כמו-גם פקוח ממשלתי על בית-הספר.

...

סיכומם של דברים: בדומה למסקנתו של השופט א' דראל בעמ"נ 2252-02-17, בעניין מכון תמר, סבורני כי בנתונים של המקרה הקונקרטי, ולנוכח מאפייני הפעילות של המשיבה כמפעילת "קורס בישול", גם אם נניח לטובתה כי היא אכן "בית-ספר", ואינני קובע דבר בעניין זה, הרי שלא ניתן להגדירה כ"בית-ספר ציבורי", זאת בהתחשב במכלול המאפיינים הרלבנטיים, בהתאם לאינדיקטורים שנקבעו בפסיקה.

התוצאה על יסוד האמור לעיל, הערעור מתקבל.

המשיבה תשלם למערער הוצאות בסכום כולל של 20,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ח באדר א' תשע"ט, 5 במארס 2019, בהיעדר הצדדים.

המערערת היא עמותה המפעילה מוסד חינוכי – סמינר המכשיר תלמידות להוראה בירושלים ובו מבנים המשמשים פנימייה לתלמידות.

עניינו של העירעור במספר היבטים שבהחלטה: דחיית טענת המערערת כי זכאית היא לפטור מארנונה בגין שטח בית כנסת המצוי לטענתה בתוך מבני הסמינר אותו היא מפעילה; קבלת עמדת המשיב לפיה הסווג המתאים למבני הפנימיה שמפעילה המערערת הוא מגורים סוג 1; ודחיית עמדת המערערת לעניין פטור מתשלום ארנונה לשטחים משותפים במבני הפנימייה.

המערערת טוענת כי שגתה ועדת הערר בעיניין זה בשני מישורים: במישור המשפטי, משום שלשיטתה, לצורך פטור מארנונה יש להוכיח רק את עצם קיומו של בית כנסת בשטח; ובמישור העובדתי, משום ששגתה ועדת הערר במסקנתה ובנימוקים לה, שלא הובאו ראיות מספיקות שאכן מדובר בבית כנסת.

אכן, הובהר בפסיקת בית משפט זה כי הפטור לשטח בית כנסת הנו למבנה שזה ייעודו העקרי, גם אם מתקיימים בו שיעורים ללימוד תורה או פעילות לצרכים הנובעים מקיום התפילה ומלימוד התורה ושאין בו פעילות עסקית, כאמור בנוסח המתוקן של החוק (עניין ישיבת החיים והשלום לעיל, פס' 5-4); עמ"ן (מנהליים י-ם) 27608-05-14 אור ודרך נ' מנהל הארנונה של עריית ירושלים, פס' 12-11 (23.8.2015)).

בעיניין זה יוער, מבלי להכריע בדבר, כי אף שבעניין ישיבת החיים והשלום שהוזכר לעיל נקבע שקיום שיעורים, לימוד תורה או פעילות הנובעת ממקום תפילה אינם שוללים את אופיו של בית כנסת ככזה, הרי שבעניינינו עולה קושי ממשי להגדיר את פעילות הסמינר ככזו, וזאת נוכח טענת המשיב בדיון כי הפעילות הלימודית החינוכית בסמינר היא הכשרת תלמידות למקצוע ההוראה, וממילא אין לפני ממצאים עובדתיים בנוגע לפעילות זו. כך או אחרת, הדין מורה כי יינתן פטור רק מקום בו הפעילות העיקרית היא בית כנסת, וזאת לא הוכח במקרה דנן.

...

לשיטת המערערת, לא כל מבנה הפנימייה הוא יחידת מגורים אחת, אלא לכל היותר – כל קומה מהווה יחידה נפרדת, מסקנה הנתמכת בעדויות המשיב וגם בכך שלא חישב את שטח המדרגות.

עוד טוענת המערערת כי לו תדחה עמדתה לפיה יש לראות במטבחונים כמטבח, הרי שהמשמעות היא שבכל מבנה יש מספר מטבחים כמספר הקומות, וגם בכך יש בכך כדי לתמוך במסקנה שכל קומה מהווה יחידה נפרדת כך שהסיווג הנכון הוא מגורים סוג 2.

סוף דבר הערעור נדחה בזאת.

בתביעתן עתרו התובעות למתן סעד הצהרתי, לפיו יוכרז שהן מוסד חינוך המחזיק בכל האישורים הנדרשים בחוק לצורך קבלת פטור מתשלום ארנונה, בהיותן מוסד ללא כוונת רווח, וכן מוסד חינוכי כהגדרת המונח בפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן: "פקודת הפיטורין").

עוד טענו התובעות כי הן עונות להגדרת "רשות חינוך". בהקשר זה יצוין כי סעיף 5ג (ה)(3) לפקודת הפיטורין קובע כי לא תוטל ארנונה על: "מוסד חינוך מוכר כמשמעותו בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949, מוסד חינוך כמשמעותו בסעיף 5 לחוק האמור ובית ספר כמשמעותו בחוק פקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969, שחל עליו החוק האמור, שבו לומדים או מתחנכים באופן שיטתי יותר מ-10 תלמידים ושניתן בו חינוך גן ילדים, חינוך יסודי וחינוך על יסודי לתלמידים עד גיל 18 שנים וכן בית ספר מקצועי, כהגדרתו בחוק החניכות, התשי"ג-1953, והכל אם אינו למטרות רווח ולגבי השטח המשמש לחינוך או ללימוד כאמור ואשר אין בו פעילות עסקית)". עוד עתרו התובעות, כי יינתן סעד הצהרתי, לפיו האוסר על עריית חיפה לבצע עיקולים, או לנקוט בכל הליך גביה אחר בכל הקשור בתשלומים שמועברים למטרות חינוך לחשבונותיהן של התובעות בבנק הבנלאומי ובבנק אוצר החייל.

הן והחברות הנוספות שבמארג החברות פעלו להגשת השגות ועררים, שהסוגיה העיקרית בהם הייתה בירור הזכאות לפטור מארנונה בשל היותן מוסד חינוך בהתאם להוראות פקודת הפיטורין, וטענות אלה, הן של התובעות, והן של חברות נוספות במארג החברות – נדחו.

...

העיריה העלתה טענות נוספות בגינן לטענתה יש להורות על סילוק התביעה על הסף (שיהוי, מעשה בית דין ושימוש לרעה בהליכי משפט), אך משעה שהגעתי למסקנה שהתביעה אינה בסמכותי העניינית, איני רואה צורך להידרש לטענות אלה.

סוף דבר נוכח כל המפורט לעיל, דין התביעה להימחק בשל חוסר סמכות עניינית.

בנסיבות העניין, נוכח השיהוי מצד העיריה בהגשת הבקשה לסילוק התביעה (בקשת הסילוק הגשה כשנה וחודש לאחר הגשת התביעה), אני קובעת שכל צד יישא בהוצאותיו.

עוד נטען כי העמותה הינה "מוסד חינוך", כהגדרת המונח בחוק הפיקוח על בתי הספר, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק הפיקוח") וחוק לימוד חובה, תש"ט-1949 (להלן: "חוק לימוד חובה"), וכל עיסוקה בחינוך ולימוד (סעיף 4 למכתב).

במאמר מוסגר יצוין כי פטור מלא מתשלום ארנונה בהתאם לסעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין ניתן למוסדות חינוך המפורטים בסעיף בהם לומדים יותר מעשרה ילדים עד גיל 18 "והכל אם אינו למטרות רווח ולגבי השטח המשמש לחינוך או ללימוד כאמור ואשר אין בו פעילות עסקית." פטור חלקי ניתן מכוח הוראות סעיף 4(א)(IV) לפקודת הפיטורין למוסד חינוך שאינו ממלא את התנאים הקבועים בסעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין, ועומד בארבעה תנאים מצטברים: הנישום הינו מוסד חינוך; הבעלות והחזקה בנכס לגביו התבקש הפטור מארנונה הינה בידי מוסד החינוך; הנכס משמש את מוסד החינוך לאחת מן המטרות המנויות בס"ק (א)-(ג) לסעיף; הפטור אינו מוענק לנכס שהשימוש בו הוא ל"איזה צורך שתכליתו הפקת רווח כספי" (סעיף 15 לפסק הדין בעת"מ 1041-05-13 והאסמכתאות המובאות שם).

למרות זאת, הגישה העמותה עתירתה וטענה לפטור מתשלום ארנונה; מה שארע בפועל הוא שמאחר ולעמותה לא היו רישיונות ביחס למוסדות החינוך, למעט בית הספר היסודי על שם 'מרים בוארדי' ובאותה עת סברה כי בנסיבות אלה לא תוכל לקבל פטור מארנונה בגינם, שינתה גירסתה וטענה כי אינה מחזיקה במוסדות; מי שהקים את כל המיתחם, יזם וגייס את התרומות, רכש את הקרקע ורשם את הזכויות בה על שמו, היה ד"ר אליאס שקור.

כך היה בשנת 2013, עת עתרה למתן פטור בגין כל מוסדות החינוך שהקימה והפעילה, כטענתה, משנת 1982, וכך היה עת שינתה עמדתה סמוך לאחר מכן וטענה כי אינה מחזיקה במוסדות החינוך, כך היה בעת הדיון בעתירה השנייה, על שני גלגוליה.

...

א - העובדות למרות שהמחלוקת בה אדרש להכריע הנה צרה ומתוחמת, אין מנוס מפירוט שרשרת האירועים אשר הובילונו עד הלום, ועיקרם ההליכים המשפטיים שמנהלים הצדדים מזה עשור בשאלת חיובה של העמותה בארנונה בגין מוסדות חינוך.

אשר לעתירה לפטור את גני הילדים ובית הספר התיכון מארנונה לשנת המס 2013 קבעה כב' השופטת ר' למלשטרייך: "העותרת טענה כי גני הילדים ובית הספר התיכון הועברו לניהולה והחזקתה החל משנת 2014. מכאן שגם העותרת עצמה איננה טוענת כי מוסדות אלו היו בבעלותה ובחזקתה במהלך שנת 2013. בעתירה המתייחסת לשנת 2013 ויתרה העותרת על טענות בנושא בית הספר התיכון וגני הילדים והיא מנועה מלהעלות טענות אלו כעת. לפיכך, נדחית העתירה לפטור מאגרה למוסדות אלו לשנת 2013" (סעיף 8 לפסק הדין).

ואולם, אין בכך בכדי לבסס מסקנה בדבר זהות המחזיק למעשה במוסדות.

מכל האמור עולה כי העמותה היא שהייתה בעלת הזיקה המרבית למוסדות החינוך בשנת המס 2013 ולפיכך אני קובעת כי היא בעלת החזקה למעשה במוסדות החינוך.

ה – סופו של דבר אשר על כן, אני קובעת כי העמותה החזיקה במוסדות החינוך שפעלו במתחם בשנת המס 2013.

המערערת טענה בערר שהוגש לועדת הערר, שלנוכח הפעילות המתקיימת בנכס המשמש כמרכז קהילתי, שעיקרה לימוד והדרכה לנשים, ולנוכח זהות המחזיקה בנכס שפועלת ללא כוונת רווח, ומשאין לפעילות מאפיינים עיסקיים להפקת רווחים, הרי הסווג הנכון שיש לסווג בו הנכס הנו הסווג המיועד לכיתות לימוד, היינו סיווג 371 המצוי בסעיף 13(א) לצוו הארנונה של עריית באר שבע.

היינו, שגם המשיב וגם משרד הפנים התייחסו למערערת כמוסד חינוך כדי לדחות את בקשתה לפטור מארנונה למוסד מיתנדב.

א. לצוו הארנונה כלשונו : "13.א. גני ילדים, בתי ספר לבלט או למחול, לרבות כיתות לימוד במוסדות חינוך, מכללות ומוסדות להשכלה גבוהה המאושרים על ידי משרד החינוך, משרד הכלכלה או משרד לבטחון פנים (כל האזורים)". הועדה קבעה כי על פי מבחן השמוש בפועל שנעשה בנכס, הנכס ברובו משמש למשרדים, מזכירות וקבלת קהל, הנהלת חשבונות, ייעוץ משפטי וכדומה, ולכן מדובר בפעילות מגוונת שאינה חוסה תחת ההגדרה של סיווג "כיתות לימוד" כטענת העוררת וכי הסווג המתאים ביותר בצו הארנונה של עריית באר שבע לשימוש שנעשה בפועל לנכס, הנו משרדים ושירותים כפי שנקבע על ידי המשיב.

...

כללי: בפני ערעור על החלטת ועדת הערר לארנונה כללית שליד עיריית באר שבע (להלן: "ועדת הערר") שלפיה נדחה הערר שהגישה המערערת על תשובת המשיב להשגה שהגישה על שומות הארנונה החל משנת 2019, בגין הנכס היודע כמרכז קהילתי של המערערת ברח' מונטפיורי 3 בבאר שבע (להלן: "הנכס").

נוכח העובדה שהנכס הינו מרכז קהילתי שמתקיימת בו פעילות תרבות, הדרכה והכשרה ולנוכח העובדה שאין לפעילות מאפיינים עסקיים ולעובדה שמדובר בגוף המתקיים במידה רבה על תמיכות מתקציבים ציבוריים, המסקנה היא שאין לחייב את הנכס על פי הסיווג היקר המיועד לגופים עסקיים רווחיים.

המערערת לא הרימה את נטל ההוכחה, לא הראתה כי במקום אחר היא מסווגת באופן מופחת בנכס דומה, ולא סתרה את חזקת התקינות הניצבת לעירייה, ועל כן, יש לדחות את הערעור.

אילו הייתה בצו הארנונה הגדרה שיורית של "נכסים אחרים" כפי שהייתה בעיריית תל אביב בעניין הבימה, היה מקום לשייך את נכס המערערת אליה, ואולם, בנסיבות המתוארות לעיל ונוכח כל האמור לעיל, מצאתי לקבל את הערעור באופן שנכס המערערת יסווג לפי סעיף 13.