הגדרת ילדים ראשונים לצורך תוספת תלויים

נטען כי אין להכיר בו ובבת זוגו כידועים בציבור לפני 28.6.2016, מועד הצהרת בת הזוג על כך שחזרה להתגורר עימו וכי הקזוז בגין תוספת התלויים לקיצבת הנכות של התובע בעבור בת הזוג והבת הקטנה בוצע כדין.

בסעיף 238 לחוק מוגדר "ילד" כילד של המבוטח שכל פרנסתו על המבוטח ובכפוף להתמלאות הסייגים המפורטים באותה הגדרה.

] "... כללי מנהל תקינים מחייבים את המוסד לשלם כספי ציבור על בסיס תביעה מסודרת לגימלה בה מוכיח המבוטח רצונו לקבל אותה והיא נבדקת כראוי, ובמידת הצורך, מאומתת באמצעות מידע אחר, או נוסף, הקיים במוסד...". נוסיף כי בעיניין קולומקוב דחה בית הדין הארצי תביעה לתשלום תוספת תלויים לקיצבת נכות בעד ילדיה של אשת המערער מחודש 2/2001 ואישר את החלטת הנתבע לתשלום תוספת תלויים רק בעבור 12 החודשים שקדמו למועד הגשת הצהרה לנתבע בנוגע לכך שאישתו וילידה מתגוררים עימו בהתאם לסעיף 296 לחוק[footnoteRef:19].

ראשית, אנו דוחים את טענת התובע שהנתבע העלה לראשונה במסגרת הסיכומים מטעמו את טענת השהוי בהתאם לסעיף 296 לחוק בכל הנוגע לתביעה לתשלום תוספת התלויים, ונסביר.

...

שלישית, לא מצאנו כי יש בפסק הדין בעניין יצחקי ביטון[footnoteRef:25] כדי לסייע לתובע, ונבאר.

בנסיבות אלה, מצאנו כי התובע זכאי לתשלום תוספת תלויים בעבור הבת הקטנה מחודש 9/2016, דהיינו שנה לפני מועד הגשת התביעה לנתבע, בהתאם לסעיף 296 לחוק.

סוף דבר התביעה נדחית.

נעשו עם הבעל שני הסדרי תשלומים, שבוטלו (הראשון על ידי חברת האשראי והשני על ידי הנתבע, לאחר אי כיבוד שלושה תשלומים ברצף).

בנוסף, בסעיף 65 בו מוגדר "ילד" בהקשר של קצבת ילדים, נקבעו שתי חלופות: (1) ילדו של מבוטח או של מי שהיה מבוטח; (2) מי שאינו ילדו, אם הוכח, להנחת דעתו של מי שהסמיכה לכך המינהלה, כי בתקופה שנקבעה בתקנות פירנס אותו המבוטח, ובילבד שהילד נמצא בישראל ולא מלאו לו 18 שנים; והמונחים "אב", "אם" ו"הורה" יתפרשו בהתאם לכך.

המסקנה המפורטת לעיל מתיישבת עם פסיקת בית הדין הארצי בעיניין קולומקוב שנזכר לעיל, שם לא היה חולק כי למבוטח הנכה זכות לתוספת תלויים בגין ילדיה של אישתו שאינם ילדיו שלו (השאלה שבמחלוקת שם היתה מועד הזכאות, בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של התא המשפחתי שעניינו הובא בפני בית הדין).

...

לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות, כפי שיפורט להלן.

המסקנה המפורטת לעיל מתיישבת עם פסיקת בית הדין הארצי בעניין קולומקוב שנזכר לעיל, שם לא היה חולק כי למבוטח הנכה זכות לתוספת תלויים בגין ילדיה של אשתו שאינם ילדיו שלו (השאלה שבמחלוקת שם היתה מועד הזכאות, בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של התא המשפחתי שעניינו הובא בפני בית הדין).

15 סוף דבר – התביעה נדחית.

" תכליתה של תוספת התלויים הוגדרה בפסיקתו של בית הדין הארצי בעיניין דב"ע נה/0-196 המוסד לביטוח לאומי - אבנר אשואל, פד"ע כט 466 (1996) (להלן: "עניין אשואל"): "נכה כללי מוגדר כמבוטח, שאינו מסוגל לעבוד ולפרנס עצמו ואת משפחתו, בהתאם למבחנים שנקבעו בחוק. קצבת נכות כללית חודשית מקנה לנכה תחליף של פרנסה מינימאלית, שהנכה היה מישתכר, לו יכול היה לעבוד. תוספת תלויים לקיצבת נכות כללית בגין בן זוג (סעיף 200(ג)(1) לחוק) ותוספת תלויים לקיצבת נכות כללית בגין ילד (סעיף 200(ג)(2) לחוק) מיועדות כתחליף לפרנסה שהנכה היה מביא להם, אלולא נכותו.

יתרה מכך, אנו סבורים כי עצם העובדה כי מר כהן נימנע מלהציג בפני בית המשפט לעינייני מישפחה אישור מהנתבע בגין תוספת התלויים לה הוא זכאי במסגרת קצבת הנכות, מביאה למסקנה, כי אם מר כהן היה חושף בפני בית המשפט לעינייני מישפחה את תוספת התלויים, התובעת היתה עומדת על זכותה לקבל תוספת זו, אך מכיוון שבן זוגה הסתיר לכאורה מידע זה, אנו רואים בו כמי שפעל בחוסר הגינות ועל כן, יש לראות בתובעת כמי שזכאית לתוספת תלויים מהעת בה הקטינות נימצאות תחת השגחתה ולא בן זוגה.

לאור קביעתנו, כי התובעת לא ידעה על זכאותה לתוספת תלויים עד לחודש מאי 2016, ולאור העובדה כי מיום בו נודע לה לראשונה בדבר זכאותה לתוספת תלויים פעלה התובעת והגישה לנתבע תביעה לתשלום זכות זו - בחודש יולי 2016 וזו שולמה לה החל מחודש אוגוסט 2016.

...

לאור האמור ובנסיבות המקרה, אין אנו סבורים כי טענת השיהוי וטענת ההתיישנות חלות במקרה דנן.

סוף דבר: לאור האמור, דין התביעה להתקבל בחלקה.

מהטעמים המפורטים לעיל, תביעת התובעת מתקבלת ונקבע כי היא זכאית לתוספת תלויים לקצבת הנכות – תוספת שתחושב בהתאם לכללי הדין - רטרואקטיבית מיום 1.7.2015 ועד ליום 31.7.2016.

לטענת התובע בכתב תביעתו בדיון שהתקיים ביום 11.2.19 , מאחר ובאותה תקופה, המל"ל עיכב את תוספת התלויים שלו, לה היה זקוק ביותר וידע כי רק בהנתן פסק דין למשמורת משותפת, יקבלה ולאחר שהבין כי אם לא יסכים להצעה להפחית 200 ₪ במזונות, שהוצעה 17 לו, יתנהלו הליכים ארוכים, הסכים, במסגרת אותו דיון בתיק המשמורת, להפחתה של ₪ בלבד, במזונות, עקב תוספת היומיים שנוספו לו בחודש, מבלי שהבין לגמרי את תוצאות הסכמתו.

" "ילד" – כהגדרתו בסעיף בעוד שקצבת נכות כללית משולמת להורה הנכה נועדה לשמש לכסוי צרכיו שלו, קצבת התלויים המשולמת להורה הנכה נועדה למלא אחר צרכי ילדיו הסמוכים על שולחנו.

טוב היה אם התובע הטוען בכתב תביעתו ובשאר כתבי בי-דין מטעמו כי סכום המזונות גבוה, 19 עומד בנגוד לכל דין, "מעוות וידרדר אותו אל פי פחת ולעוני ממש" (ראו למשל ס' לסיכומים) עוצר לרגע חושב ומבין כי דוקא מרגע שהוכר כנכה והוא מקבל תוספת תלויים אשר על פי נתוני המל"ל עומדת כיום ע"ס של 954 ₪ לילד, עבור 2 הילדים הראשונים ובסה"כ 1,908 ₪ משלם למעשה מזונות בגובה ההפרש מסכום המזונות שנקבע בהסכמה בפסק הין 2,500 ) ולפיכך תשלום המזונות 23 - 1,908 = מיום 11.2.2019 בסך של 2,500 ₪, היינו ( עבור כל קטין הנו 296 ₪ בלבד.

...

₪ של יודגש לעניין זה כי על פי טענות התובע הסכים זה להפחתה בסך של 200 ₪ בלבד בלית ברירה ותחת לחץ כדי לקבל את תוספת התלויים כחלק מגמלת הנכות ששולמה לו. בנסיבות אלה ומבלי לגרוע מכל האמור לעיל, די בכך כדי להביא לדחיית התביעה שכן המדובר בהתנהלות דיונית העולה כדי חוסר תום לב קיצוני, תכסיסנות ושימוש לרעה בהליכי משפט.

לפיכך מטעמים של מדיניות משפטית ראויה, אין לאפשר לתובע משקיבל את מבוקשו להתעלם מההסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, תוך התעלמות מעקרונות של תום לב, סופיות הדיון, הסתמכות, והעיקרון כי חוזים וחיובים יש לקיים ולאפשר לו לפתוח מחדש את סכום המזונות בפעם השלישית.

סיכום: לאור כל האמור לעיל ובוודאי לאור משקלם המצטבר של הנימוקים לדחיית התביעה ושמעל אלה מרחפים עקרונות יסוד בשיטה המשפטית, של תום לב, סופיות הדיון ושיקולים של מדיניות משפטית ראויה ומניעת תכסיסנות משפטית ושימוש לרעה בהליכי משפט, יש לדחות את התביעה וכך הנני מורה.

סעיף 200(ג) קובע כי נכה שיש לו תלויים זכאי לתוספת בגינם: "200. (ג) היו לנכה תלויים שהם תושבי ישראל, תשולם לו בעדם, נוסף על קצבה חודשית מלאה, תוספת תלויים כדלהלן:

(1) בעד בן זוג שהכנסתו אינה עולה על הסכום הנקוב בפרט 1 שבלוח ט' – 12.5% מהסכום הבסיסי; (2) בעד כל אחד משני ילדיו הראשונים – 10% מהסכום הבסיסי; לעניין זה "ילד" – כהגדרתו בסעיף 238.

...

גם הטענה שהמוסד פועל ללא הוראה מסמיכה נדחית ואין צורך לשוב על קביעתנו בעניין זה. עוד נוסיף כי הרושם שנותר הוא שהתובע מבקש, הלכה ולמעשה, לתקוף את הוראות חוק הביטוח הלאומי בתקיפה עקיפה אלא שדרך המלך היא תקיפה ישירה (ראו והשוו: ע"א (עליון) 3129/19 זלנכל בע"מ נ' פקיד שומה חיפה (25.8.2022), ושהנפסק שם יפה בשינויים המחוייבים גם לחוק הביטוח הלאומי).

על כן דין תביעת התובע לפיצוי לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות להידחות.

סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעה נדחית.