הגדרת טובין חוק הגנת הצרכן האבחנה בין טובין לבין שירות

המחוקק שם ליבו לעניין ביטול קורסים והחריג במפורש אפשרות של ביטול קורס לאחר תחילתו, עת קבע בתקנה 2 (3) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) תשע"א-2010, כי ביטול "חוגים וקורסים למעט קורס כהגדרתו בחוק הפיקוח על מכונים פסיכומטריים, תשס"ט-2008" (פרט 9 לתוספת) ייעשה תוך 14 יום מיום עשיית ההסכם ובילבד שהביטול ייעשה 14 ימים שאינם ימי מנוחה לפחות, קודם למועד תחילת השרות.

מכל מקום, אם מדובר בעיסקה קצובה מתמשכת (ולא זה המקרה), כי אז על הביטול יכול להעשות תוך 14 ימים מיום עשיית העסקה או מיום קבלת מיסמך הגילוי עת מדובר בעסקת מכר מרחוק– בין אם הוחל במתן השרות ובין אם לאו.

סוגיית ביטול קורס לאחר רישום נידונה על ידי בהרחבה בת"ק 27422-10-18 לירן חשאי נ' אס.וי. טקפרו בע"מ (23.6.2019) וכן בתא"מ 30500-09-18 המרכז האקדמי פרס נ' מסרי (11.9.2019) כפסקי הדין שיש בהם כדי לשרטט את ההתייחסות לסוגיה ושבתי על כך במספר פסקי דין שניתנו מאוחר יותר, ואין לי אלא לשוב על בחינת המסגרת הנורמאטיבית כמפורט בהרחבה שם, תוך איבחון ויישום לענייננו.

סעיף 13 א לחוק הגנת הצרכן עניינו עסקה לתקופה קצובה ואין חולק כי ענייננו ניכנס בגדר עסקה זו שאינה אלא "עסקה לתקופה מסוימת לרכישת טובין או שירותים" כאמור בס"ק (א), הוא סעיף ההגדרות.

...

בל נשכח, כי חיוב עוסק לבטל תוך 14 יום לצרכן באופן אוטומטי לפי בקשה ואם מדובר לאחר 14 יום הוא מחויב לבטל ולהשיב את מלוא התמורה מקום בו לא יוכיח נזקים או שיוכיח נזקים ועל כן הצרכן יזכה להחזר חלקי, גם אם יבטל יום לפני קורס או גם אחרי תחילת קורס – אינה יכולה לעמוד ותוביל לפגיעה גם בצרכן ולו באמצעות עליית מחירים שתגולגל בסופו של דבר על הצרכן.

בעניין קידום בע"מ, בית המשפט שרטט את עובדות המקרה וביחס אליהן מיקד את השאלה המשפטית – "אדם נרשם ללימודים בתחום בו הוא מבקש להרחיב את השכלתו ולהעשיר את ידיעותיו. תמורת לימודיו נגבה ממנו שכר לימוד כולל, המוסכם בינו לבין העוסק. זמן מה לאחר תחילת הלימודים מגיע האדם למסקנה כי אין הוא מעוניין להמשיכם. בעקבות זאת הוא מודיע לעוסק עמו התקשר על הפסקת לימודיו ומבקש השבה של חלק מהסכומים ששילם מראש, באופן יחסי לתקופת הלימודים אותה אין ברצונו לממש. העוסק מסרב בטענה שעל פי הדין ולפי תנאי החוזה, אין ללקוח זכות לבטל את ההתקשרות לאחר שהחל את לימודיו– האם ללקוח ישנה תרופה נגד העוסק במקרה שכזה? האם עומדת ללקוח "זכות חרטה" לאחר תחילת הלימודים? האם עומדת ללקוח "זכות השתחררות" מתכנית לימודים לאחר שהשלים חלק ממנה? בית המשפט המחוזי הבחין בין שני מצבים בהם מבקש הלקוח לבטל את ההתקשרות.

יצוין, כי המבקשת שם העלתה טענות נוספות כנגד המסקנה שישנה סבירות לקביעת התניה כמקפחת.

לטענתה, בין המוצרים קיימות נקודות דמיון רבות עד כדי דמיון מובהק, אשר באות לידי ביטוי, בין היתר, בזהות הצבעים ומיקומם; השמוש במספרים "90" ו-"70" המוטבעים על גבי המוצר ומותאמים לסוג ראש הטוש במקור; זהות הציור ראש הטוש המוקף בעיגול על גבי המוצר; הכיתוב "HIGH PERFORMANCE" והכיתוב שמתחתיו זהה בגופן ובצבע; ראש הטוש ועיצוב המכסה זהים, מה שמקשה על האפשרות לאבחן בין מוצר התובעת למוצר הנמכר בחנויות הנתבעים, ועלול להוביל לכך שלקוח סביר יחשוב כי הוא רוכש את מוצר התובעת.

הטעה לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, (להלן: חוק הגנת הצרכן) מעשיהם של הנתבעים גורמים להטעיית ציבור הצרכנים בפועל שכן הנתבעים מציגים מצג שגוי כאילו המוצר הנמכר על ידם הוא ממוצריה של התובעת בעלת המוניטין; עוולת הרשלנות כהגדרתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], (להלן: פקודת הנזיקין) בטענה שהנתבעים מפרים את חובת הזהירות המושגית כלפי התובעת שכן הנתבעים מודעים לקיומה של התובעת, נוכח פירסום רחב ההקף למוצרי התובעת, וכן נוכח מכתב ההתראה שנשלח אליהם.

עוולת גניבת עין קבועה בסעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות, הקובע: "לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר." הרציונל שבבסיס עוולת גניבת העין הוא הגנה מפגיעה בזכות הקניינית של התובע ובמוניטין שרכש, כתוצאה ממצג שוא של הנתבע (ר' ע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ'les verreies de saint gobain, פ"ד מה(3) 224, [23.04.91], עמ' 231-232).

לחיקוי תהיה, לכל היותר, משמעות במישור האנטרס הצבורי לדעת בודאות את מקור הטובין אותם רכש.

...

יצוין כי התובעת לא הכחישה טענה זו (ר' עמ' 3 ש. 5-7 לפרו') ומשכך אני מקבלת את גרסת הנתבעים לעניין זה. טענות הצדדים התובעת טוענת לעוולות שונות וביניהן: גניבת עין לפי סעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות") בטענה שהנתבעים עושים שימוש בזכויות הקניין הרוחני של התובעת ומפיקים מכך רווחים על חשבון מוניטין התובעת, דבר המקים חשש ממשי להטעיית הצרכן בשל הדמיון בין שני המוצרים; התערבות בלתי הוגנת לפי סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות, בטענה שהמצבעים הנחזים למצבעים שמיוצרים על ידי התובעת, הינם באיכות ירודה ונמכרים במחיר זול יותר ממחיר השוק של מוצרי התובעת, מה שיוצר הכבדה וקושי במכירת מוצרי התובעת הנמכרים במחיר התואם את האיכות והמוניטין שלהם; עשיית עושר ולא במשפט לפי סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט"), בטענה שהנתבעים עושים שימוש במוניטין התובעת שנצבר במשך שנים לאחר השקעה רבה, וכן בזכות קניינה ללא ידיעת התובעת, מבלי שניתנה להם הרשאה לשימוש, וללא כל זכות שבדין, ובכך הנתבעים מפיקים רווחים ומתעשרים על חשבון התובעת.

הנתבעים חזרו על טענת תום הלב בדרך התנהלותם כלפי התובעת, ברם הפסיקה דנה בשאלת תום לב אך במקרים בהם נטען לאי ידיעה ביחס להפרת סימן מסחר ו/או העדר כוונה להפרת סימן מסחר, ואף במקרים אלו נפסק כי היסוד הנפשי אינו רלוונטי לצורך התגבשות העוולות של הפרת סימני מסחר על פי סעיף 1 לפקודת סימני מסחר וגניבת עין על פי סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות (להלכה המנחה בעניין זה ר' עא 715/68 פרו-פרו ביסקויט (כפר סבא) בע"מ נ' פרומין ובניו בע"מ , כג 43 (פורסם בנבו, 08.09.69); ע"א 1248/15 Fisher Price Inc נ' דוורון - יבוא ויצוא בע"מ (פורסם בנבו, 31.08.2017); וכן ת"א (נצ') 26614-07-10 LICENSING, LLC TOMMY HILFIGER נ' תסונה שהדי (פורסם בנבו, 05.07.11), בהתאם, אין בידי לקבל טענת הגנה זו של הנתבעים.

סוף דבר, התביעה מתקבלת אך ורק בעוולת עשיית עושר ולא במשפט.

אני מורה כי הנתבעים, ביחד ולחוד, יפצו את התובעת בסכום של 20,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט, ושכ"ט עו"ד, אשר בשים לב לכך שכמעט כל טענות התובעת נדחו, אני מוצאת לשום אותו על פי כללי עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), התש"ס – 2000, בסך של 3,510 ₪.

הנתבעים אינם עומדים בנטל זה על פי מבחני העזר שהתגבשו בפסיקה ויחסי הכוחות בין הצדדים, תוך איבחנה בין לקוחות צרכניים ללקוחות מסחריים.

מדובר בהתקשרות מסחרית - עסקית בין ספק מערכות מיזוג לבין יזמית פרויקט לבנייה שאיננה "צרכן" כמשמעותו בחוק הגנת הצרכן תשמ"א-1981 -"מי שקונה או מקבל שירות מעוסק במהלך עסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי" - ואין הגנת החוק חלה עליה.

מקובלת עלי גם טענת התובעת שלאור טענת הנתבעים כי הם ביטלו את ההזמנות בתוך כחודש ממועד חתימתן, ולא בחלוף 14 ימים (ומבלי להדרש לנכונות הטענה אליה אתייחס בהמשך) בשילוב הוראות תקנה 6(א)(2) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) שאינן מחילות את זכות הביטול על "טובין שיוצרו במיוחד עבור הצרכן על פי מידות או דרישות מיוחדות" בהנתן שלכל דירה הזמנה נפרדת ומערכת מיזוג משלה, אין גם מטעם זה בידי הנתבעים לחסות תחת תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה).

סמוך לחתימתם הודיע אדריכל הפרויקט לתובעת על עיכוב בבצוע העבודות עד לקבלת מימון לפרויקט התמ"א ללא תאריך מוגדר.

בכלל זה הטענות לכך שלקוחה ממשרד הנתבע, מלווה בשוק אפור, הלוותה כספים לחברה לצורך הקמת שלד התמ"א ולעניין עלות ההלוואה ביחס לעלות הקמת השלד; טובות ההנאה ככל שהנתבע הפיק מקידום פרויקט התמ"א ומהסכם ביטול ההיתקשרות בינו לבין הדיירים.

...

מקובלת עלי גם טענת התובעת שלאור טענת הנתבעים כי הם ביטלו את ההזמנות בתוך כחודש ממועד חתימתן, ולא בחלוף 14 ימים (ומבלי להידרש לנכונות הטענה אליה אתייחס בהמשך) בשילוב הוראות תקנה 6(א)(2) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) שאינן מחילות את זכות הביטול על "טובין שיוצרו במיוחד עבור הצרכן על פי מידות או דרישות מיוחדות" בהינתן שלכל דירה הזמנה נפרדת ומערכת מיזוג משלה, אין גם מטעם זה בידי הנתבעים לחסות תחת תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה).

סוף דבר מכל האמור התביעה נדחית.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעים, לרבות שכר טרחת דין בסכום מופחת אותו אני קובעת על סך כולל של 10,000 ₪, אשר ישולם תוך 30 יום.

בבקשה לאישור הוגדרו שלוש קבוצות, כלהלן: הקבוצה הראשונה: "כלל הלקוחות אשר רכשו ו/או שקלו לרכוש בשבע השנים האחרונות מוצרים המיובאים ו/או משווקים על-ידי המשיבות, שלא כללו את הסימון הנידרש כפי שקבוע בחוק הגנת הצרכן ובצו הגנת הצרכן (סימון טובין)". הקבוצה השנייה: "כלל הלקוחות אשר רכשו ו/או שקלו לרכוש מוצרים המיוצרים או מיובאים או משווקים על-ידי המשיבות, אשר לא צוינו על גבי אריזותיהם סמלי המזון האדומים, בניגוע להוראות תקנות ההגנה על בריאות הציבור (מזון)(סימון תזונתי), התשע"ח-2017". הקבוצה השלישית: "כלל הצרכנים אשר רכשו מוצרים ו/או שקלו לרכוש מוצרים המיוצרים ומשווקים על-ידי ספייסז, אשר לא יובאו של כחוק, ו/או בנגוד חוק ההגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע"ו-2015". בבקשת האישור צוין כי המבקש ביקר במספר סניפים של רשת ספייסז, ובביקוריו בסניפי הרשת ניתקל בהפרות הנטענות.

לגבי הטענה השנייה – שעניינה סימון "מזון אדום" – נטען כי תקנות ההגנה על בריאות הציבור מתייחסות ליצרנים ויבואנים בלבד, ואילו בבקשת האישור ישנה היתייחסות למוצרים אשר משווקים בחניות של המשיבות, ללא איבחנה בין מוצרים אשר המשיבות ייצרו או יובאו על ידי מי מהמשיבות, לבין מוצרים של יצרנים או יבואנים אחרים.

על כן, במסגרת המשא ומתן הוצע כי המשיבות תנקוטנה במספר פעולות כדי למנוע הפרה עתידית של החוק וכדי לתת שירות טוב יותר לצרכנים שצורכים את מוצריהן.

...

כפועל יוצא מכך, אני מורה על מחיקת הבקשה לאישור ככל שהיא מתייחסת למשיבות 1 ו-2.

(-) התביעה האישית של המבקש נגד משיבות 1 ו-2– נדחית.

(-) אני מאשר תשלום גמול למבקש בסך של 2,500 ₪; כמו כן מאשר תשלום שכר לבא-הכוח המייצג בסך 21,000 ₪ בתוספת מע"מ. נוסף לכך אני מחייב את המשיבות 1 ו-2 להשיב למבקש מחצית מסכום החלק הראשון של האגרה ששולמה בפועל.

כל זאת בנגוד לסעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושרות לאחר מכירה), תשס"ו-2006, ותקנות הגנת הצרכן (מדבקת אחריות), תשע"ב-2012.

את הקבוצה הייצוגית ביקש המבקש להגדיר בבקשת האישור כך: "כל מי שרכש, או קיבל במתנה 'טובין' (כהגדרתם בתקנות הגנת הצרכן (אחריות ושרות לאחר מכירה), תשס"ו-2006), אותם ייצרו, ייבאו, או שיווקו המשיבות, בתקופה של 7 השנים שקדמו להגשת התובענה, אשר נדרשו לשלם עבור שירות בתקופת האחריות, ו/או שטרחו לאתר ו/או לשחזר ולשלוח חשבונית רכישה ו/או תעודת האחריות, לצורך קבלת שירות בתקופת האחריות, ו/או שבתנאי תעודת האחריות של הטובין, כלול תנאי בדבר חובת הצגה ו/או משלוח חשבונית רכישה ו/או תעודת אחריות, ו/או שלא צורפה לטובין מדבקת אחריות מלאה כדין." המשיבה 1 הגישה תשובתה לבקשת האישור, במסגרתה הכחישה את כל טענות המבקש ובכלל זאת הכחישה המשיבה 1 את הטענות כי הפרה את הוראות הדין ו/או כי נגרם נזק כלשהוא למי מחברי הקבוצה הנטענת.

בכלל זאת, צויין בבקשת ההסתלקות כי המבקש הבהיר בפרט מדוע האבחנה שערכה המשיבה 1, בין האחריות לשנת האחריות הראשונה, לבין האחריות בשנת האחריות הנוספת, הנה מלאכותית ושגויה, וממילא על פי הדין, גם בתקופת האחריות הנוספת, לא ניתן לקבוע תנאים וסייגים הדורשים מהלקוח להציג בפני העוסק, חשבונית רכישה ו/או תעודת אחריות, בפרק זמן קצר וקצוב, כתנאי להכרה באחריות בתקופת האחריות הנוספת.

...

שוכנעתי גם כי קיימת תועלת בהליך זה ובהסדר ההסתלקות לחברי הקבוצה, שסביר שחלקם לקוחות חוזרים של המשיבות או מי מהן, וכן לכלל הלקוחות העתידיים של המשיבות.

לפיכך, אני קובע כי המשיבה 1 תשלם גמול למבקש בסך של 20,000 ₪ וכן תשלם המשיבה למבקש סך נוסף בסך של 5,556 ₪, כשיפוי עבור חלקה הראשון של האגרה ששולמה לטובת הגשת בקשת האישור; כן אני פוסק כי המשיבה 1 תשלם שכר טרחה לב"כ המבקש בסך של 80,000 ₪ בצירוף מע"מ כנגד קבלת חשבונית מס כדין, כמפורט להלן.

לעניין הבקשה לפטור מתשלום חלקה השני של האגרה, בהתאם לתקנה 7א(א)(4) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, אני מורה, כי נוכח השלב המקדמי של ההליך, החיסכון בזמנו של בית המשפט ומאחר ומדובר בסוגיה שהיה מקום לבירורה, המשיבה 1 תישא בתשלום של 50% מחלקה השני של האגרה, ופוטר את המבקש מתשלום 50% הנותרים.