הגדרת הפרת הוראה חוקית במשפט הפלילי

(1) טענה להפרת הוראות חוק העבירות המנהליות והנחיות היועמ"ש בעיניין לטענת הנאשם, העבירה בגינה הוגש כתב האישום היא עבירה שנכנסת למסגרת חוק העבירות המנהליות.

(1)   העונש המתאים לחשוד, לדעת התובע, לפי הוראות סימן א'1 לפרק ו' לחוק העונשין, אינו כולל מאסר בפועל; (2)   אין פרט רישום כהגדרתו בסעיף 2 לחוק המירשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981 (בסימן זה – חוק המירשם הפלילי), שנירשם בעיניינו של החשוד, בחמש השנים שלפני ביצוע העבירה נושא ההסדר, לרבות הסדר שנערך בעבר, ואין חקירות או משפטים פליליים תלויים ועומדים בעיניינו במישטרה או באותה רשות, לפי העניין, שאינם חלק מההסדר".

הראשונה- מה היא קבוצת השויון שעימה נימנה מי שמעלה את טענת האכיפה הבררנית; השנייה- באותם מקרים שבהם הרשויות לא אוכפות או לא אוכפות באותה מידה כלפי כל מי שנימנה באותה קבוצת שויון, כיצד יש לאבחן מצבים של אכיפה בררנית פסולה ממצבים רגילים ולגיטימיים של אכיפה חלקית מטעמים של מיגבלת משאבים וסדרי עדיפויות; והשלישית- מהו הנטל הראייתי המוטל על מי שמעלה טענה של אכיפה בררנית, באופן כללי, ובמשפט הפלילי בפרט.

...

די בכך כדי לקבוע, כי הנאשם לא עומד בתנאי הסף שנקבעו לצורך שקילת עריכת הסדר מותנה חלף הגשת כתב אישום ודין טענותיו בעניין להידחות.

לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, דין הטענה לאכיפה בררנית להידחות, משזו נטענה בעלמא ולא הובאה כל ראיה לכך, ולו ברמה של ראשית ראיה.

סוף דבר הבקשה לביטול כתב האישום נדחית.

בין היתר, כוללות ההוראות: יעדי פליטה ממוצעת לצי הרכב של המשיבה; כללים והוראות להפחתת פליטת "חלקיקים" לאויר (כהגדרתם בהוראות); וכן הוראות שנוגעות לרישום נתונים מפורט על צי הרכב, לדווח על הנתונים ולפרסומם.

כמו כן, התעוררה שאלה בדבר ההצדקה לשימוש במשפט הפלילי לאכיפתן של הוראות אלו, שלא בהכרח נילווה להפרתן מטען אנטי-חברתי מובהק.

במסגרת החוק נקבעו שלוש "מדרגות" שונות לעיצומים המוטלים בגין הפרת הוראותיו ונקבע, למשל, כי על הפעלת מקור פליטה טעון היתר בלא היתר פליטה או בנגוד לתנאיו יוטל עיצום בסך 457,100 ש"ח (ובשעור כפול אם ההפרה בוצעה על ידי תאגיד); על ייבוא מקור פליטה נייח בנגוד להוראות החוק יוטל עיצום בסך 228,600 ש"ח (ובשעור כפול אם ההפרה בוצעה על ידי תאגיד); ועל אי דיווח לממונה בנגוד להוראות החוק יוטל עיצום בסך 114,300 ש"ח (ובשעור כפול אם ההפרה בוצעה על ידי תאגיד; ראו את פירוט ההוראות שבגינן ניתן להטיל עיצום בסעיף 53 לחוק).

...

בהקשר זה מקובלת עליי עמדת המדינה שמסקנה אחרת עשויה לפגוע במנגנון העיצום הכספי ככלי פשוט, יעיל, מהיר ושוויוני אשר מתאים – מטבעו – להפרות פשוטות שקל להוכיח את קיומן.

עם זאת, כפי שציינתי לעיל, נוהל כאמור קיים (ראו נוהל הטלת עיצום כספי) ולא מצאתי ששיקול הדעת שהופעל על ידי הממונה במקרה דנן חורג מהקבוע בנוהל בהקשר זה. אכן, יש לתת את הדעת לכך שהנוהל פורסם באתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה רק ביום 9.11.2020, וטוב הייתה עושה המדינה לו הייתה מפרסמת אותו קודם לכן, אך לא מצאתי כי בטעם זה יש כדי להוליך למסקנה כי יש להתערב בהחלטת הממונה.

סוף דבר: החלטת הממונה להטיל עיצום כספי על המשיבה בגין הפרת סעיף 12(ג) להוראות מצויה במתחם הסבירות, ולא קמה עילה להתערב בה. הפרת חובת הפרסום הקבועה בהוראות החברה אינה הפרה טכנית ואין מקום להקל בה ראש.

כתב האישום נגד הנאשם הוגש כתב אישום (מתוקן) שמייחס לו עבירות של החזקה, נשיאה והובלת נשק ותחמושת, לפי סעיפים 144(ב) (רישא וסיפא) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); שבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין; והפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין.

שבוש מהלכי משפט סעיף 244 לחוק העונשין קובע כי: "העושה דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שפוטי או להביא לידי עוות דין, בין בסיכול הזמנתו של עד, בין בהעלמת ראיות ובין בדרך אחרת, דינו-מאסר שלוש שנים; לעניין זה 'הליך שפוטי'-לרבות חקירה פלילית והוצאה לפועל של הוראת בית משפט". עבירת שבוש מהלכי היא עבירת היתנהגות.

כן כולל יסוד עובדתי זה רכיב נסיבתי בדבר היות ההליך מושא השיבוש "הליך שפוטי". הרכיב הנסיבתי של "הליך שפוטי" מוגדר בעבירה באופן רחב, ומתפרש, מלבד על שלב המשפט עצמו, גם על השלב המקדים של החקירה, וגם על השלב המאוחר לו. על פי הפסיקה, אין הכרח שההליך השפוטי יהיה כבר תלוי ועומד בעת ביצוע המעשה, ודי שהנאשם ידע או האמין כי צפוי הליך שפוטי (עניין אלגד)).

...

לפיכך, אינני מקבל את טענת המאשימה כי שתיקת הנאשם יכולה לחזק את ראיותיה עד כה הסרת הספק בשאלה שהצבנו, בהינתן המארג הראייתי שהתביעה הניחה.

בפתח הדברים יובהר כי קביעתו של בית המשפט כי קיים תרחיש חלופי אפשרי לפיו האקדח לא היה על גופו של הנאשם אלא על גופו של מנסור, לא משמיעה את המסקנה כי הנשק אכן היה על גופו של מנסור.

אינני רואה להרחיב לגבי השלבים לבחינתה של טענה להגנה מן הצדק, שכן דין הטענה להידחות מן היסוד.

סוף דבר התוצאה היא שאני מרשיע את הנאשם בעבירות הבאות: נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) (רישא וסיפא) לחוק העונשין; שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין; והפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין.

היות ואין אנו עוסקים בהילכות של "צו המניעה" והמדובר הוא בנטל ההוכחה במשפט פלילי, בו על המאשימה להוכיח מעל לכל ספק סביר את ביצוען של העבירות ומשלא הוכיחה באיזה סוג של צו מדובר אני מחליט לזכות את הנאשם מבצוע עבירה זו. לפיכך אני מוצא לזכות את הנאשם מעבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 לחוק המיוחסת לו באישום הראשון".

משכך, מקום בו מוגדרת סמכותו של בית המשפט בחיקוק ספציפי המהוה "הסדר שלילי", הרי שבית המשפט אינו רשאי להפעיל את סמכותו הטבועה לגבי העניין הקונקרטי שהוסדר בחקיקה ספציפית, שכן הסמכות הטבועה היא סמכות שיורית.

...

מנגד, עת עסקינן בעבירות של הפרת צו בלבד לפי חוק למניעת אלימות במשפחה סבורני כי נכון וצודק יותר שבית המשפט לענייני משפחה ישב על המדוכה.

אכן, כפי שנקבע בעניין רותם נדחתה הדוקטרינה לביקורת מנהלית בפלילים, כך שאין להעלות טענות בדבר אי סבירות או אי מידתיות נגד הגשת כתבי אישום, אלא שניתן לטעון כי בהגשת כתב האישום יש משום "סתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית" במובן של סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי (שם, פסקה ג' לסיכום).

משהכרעתי כפי שהכרעתי, ומחמת הטענה להגנה מן הצדק, אני מורה על ביטול כתב האישום.

ברע"פ 1940/16 פולק נ' מדינת ישראל (14.3.2016), נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש נאשם שהורשע לפי הודאתו בריבוי עבירות הטרדה באמצעות מתקן בזק, פגיעה בפרטיות והפרת הוראה חוקית בארבעה אישומים: באישום הראשון פגש במתלוננת והחל לעקוב אחריה, שלח לה מסרונים רבים שהיה בהם לפגוע ולהפחידה.

על הקשר שבין עבירת פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות הכוללת רכיב "הטרדה", לבין עבירת הטרדה באמצעות מתקן בזק, מושא התנאי דנן, יפים הדברים שנאמרו בהילכת לייבל, כדלקמן: "במשפט הפלילי הישראלי, מושג ההטרדה מופיע בהקשרים שונים, כך שגם ביחס לעבירות הטרדה, ניתן לזהות רמות שונות של פירוט והגדרת ההיתנהגות האסורה. [...] אולם נראה שסעיף 2(1) בחוק הגנת הפרטיות בשימושו במונח "הטרדה", פותח כאמור פתח רחב במיוחד, שכן "המונח 'הטרדה' בא להשלים את המעגל של מגוון שיטות החשיפה המכוונות של ענייניו הפרטיים של האדם, שאינן יכולות להיכלל במושגים של בילוש או היתחקות דוקא" [.

...

לפיכך אני סבורה כי המאסר המותנה חל בענייננו.

לסיכום, הגעתי למסקנה שיש חובה לנקוט בענישה מוחשית על הנאשם לריצוי במאסר של ממש ולא בעבודות שירות ולכך יתווסף המאסר המותנה.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים שלהלן: מאסר בפועל למשך 7 חודשים, בניכוי ימי מעצרו בהתאם לרישומי שב"ס. עונש המאסר המותנה מת"פ (רמלה) 12674-03-23 מיום 27.4.2023 למשך 3 חודשים יופעל במצטבר לעונש המאסר לעיל, כך שסה"כ יישא הנאשם מאסר בפועל למשך 10 חודשים.