הגדרת הימורים בחוק העונשין הישראלי

כך למשל נקבע בסעיף 1.1.4 לקווי המדיניות של חברת בנק הדואר בנושא איסור הלבנת הון והימורים בלתי חוקיים כדלקמן (הדף הרלוואנטי צורף לתגובת הנתבעת): "...קיומו של יסוד סביר להניח כי פעולה אשר לקוח מבקש לבצע קשורה להלבנת הון או למימון טירור או להימורים בלתי חוקיים בידי תושב ישראל..., מהוים עילה מספקת לכך שלא יינתנו שירותים, או לפחות לא ייפתח חשבון לאותו אדם, או שחשבון קיים ייחסם או ייסגר". מתי נראה בסרוב בנק ליתן שירות ללקוח (דוגמאת פתיחת חשבון או המשך בניהולו) כ"סרוב סביר", ומה מידת ההוכחה שנדרוש מהבנק טרם הפעלת שיקול הדעת באי פתיחת חשבון או חסימתו? אין הגדרה בחוק ל"סרוב סביר", אך הפסיקה עסקה בשאלה זו לא אחת.

לנוכח דברים אלה, השאלה המתבקשת במקרה דנן היא, האם היה לנתבעת יסוד סביר להניח, כי החשבון משמש לתובע כאכסניה לבצוע פעילות פלילית הקשורה ל"משחק אסור" או "הימור בלתי חוקי" כהגדרתו בסעיף 224 לחוק העונשין, במועד בו החליטה על חסימת החשבון? כדי להשיב על השאלה, עלינו לבחון את השתלשלות האירועים מנקודת מבטה של הנתבעת, על העובדות שהיו בידיה ועל הצעדים בהן נקטה ערב חסימת החשבון, זאת בהסתמך על עדותו של העד יעקוביאן, המשמש בתפקיד אחראי איסור הלבנת הון ומימון טירור אצל הנתבעת מזה כ-4 שנים, שתמך את תשובת הנתבעת בתצהיר (מש/6) ונחקר עליו בישיבת יום 9.5.17.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, והיות שההפקדות בחשבון נבעו גם מרכישת אסימוני משחק/ז'יטונים/צ'יפים ל"משחק אסור" (ראה עדותו של התובע מיום 9.5.17, עמ' 9 לפרו' שו' 5-9), יש לומר כי הנתבעת פעלה בסבירות, כראוי, מכח חובותיה על-פי דין (שפורטו לעיל) לחסימת החשבון וחסימת התובע מלקבל שירותים בנקאיים במסגרת בנק הדואר.

במילים אחרות, סירובה של הנתבעת ו/או הבנק להתיר לתובע לקבל שירותים בנקאיים במסגרת החשבון ו/או הבנק, הוא בגדר "סירוב סביר", ואין מקום להתערב בו. מכאן כי דין התובענה להידחות, וכך אני מורה.

לנוכח הפגם בהתנהלות הנתבעת בחסימת החשבון (כמפורט בסעיף 30 לעיל) החלטתי לא לעשות צו להוצאות.

המערערים זייפו את חתימות ההיסב על גבי ההמחאות הבנקאיות ובכך הפכו אותן ההמחאות למסמך ה"דובר שקר על עצמו" (ראו: קדמי, בעמ' 896-891; ע"פ 875/76 בור נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(2) 785, 795 (1977)) דהיינו להמחאות בנקאיות הנחזות להיות המחאות שהוסבו כדין על ידי הנפרעים הנקובים בהן בעוד שאין הדבר כך. הזיוף נעשה על מנת לקבל באמצעותו "דבר", כהגדרתו של מונח זה בסעיף 414 לחוק העונשין, ובעניינינו הזכות להפקיד את ההמחאות ולהפרע את סכומן.

עיון בהכרעת הדין מלמד כי הרשעתו של אוהב ציון בעבירה לפי סעיף 228 לחוק העונשין, נסמכת אף היא על שורה ארוכה של ראיות ישירות הקושרות את אוהב ציון להחזקתו של הקזינו במבשרת ציון ובהן, בין היתר, האזנות סתר לשיחותיו עם איציק בר מוחא (שהנו חבר ב"קבוצה הירושלמית") הנסובות על עניינים אופראטיביים הקשורים לניהול הקזינו; עדותו של דוד מורגנשטרן, מהמר בקזינו במבשרת ציון, שהעיד כי אוהב ציון הוא בעל הבית וכי ראה אותו במקום עשרות פעמים; עדויות של מהמרים נוספים וכן דברים שאמר אוהב ציון עצמו לעניין שותפותו בקזינו בשיחה עם בר מוחא (ת/1235, שיחה 903, בעמ' 4).

...

בקביעות אלו לא מצאנו מקום להתערב במסגרת הערעור על הכרעת הדין.

בד בבד, במסגרת ההליך שבפנינו קבענו כי יש לקבל את ערעור המדינה ולהרשיע את רביזדה ודור-חן בעבירות המתוארות באישום התשיעי ביחס לכל התקופה, דהיינו גם באשר לשנים 2001-2002.

בהתחשב בכל זאת הגעתי לכלל מסקנה כי יש להוסיף על עונשם של המערערים כדלקמן: עונש המאסר בפועל של רביזדה יוארך ב-9 חודשים, דהיינו תחת התקופה של 7 שנות מאסר בפועל הוא ירצה תקופה של 7 שנים ו-9 חודשי מאסר.

בית המשפט המחוזי אישר בב"ש (מחוזי תל-אביב) 90861/07 קרלטון נ' יחידה ארצית לחקירות הונאה (17.6.2007) את קביעותיו של בית המשפט השלום, לפיהן לא ניתן לנתק בין המהמרים לבין עורכי ההימורים, וכי למרות שמערכות המיחשוב נימצאות בחו"ל חלה סמכות שיפוט בישראל, הואיל ומדובר ב"עבירת פנים" כהגדרתה בסעיף 7(א)(1) לחוק העונשין, כאשר "מקצת העבירה" לפי סעיף 225 לחוק העונשין נעברה בישראל.

...

אף באשר לחילוט מצאנו את החלטת בית המשפט קמא מאוזנת ומוצדקת.

גם בעניין החילוט ביקש המערער לגזור גזירה שווה מעניינים של האחרים, אך לא מצאנו כי השוואה זו פועלת לזכותו.

לאור כל האמור, אנו מוצאים כי החלטת בית המשפט קמא גם בכל הנוגע לחילוט הרכוש מידתית וראויה.

כן ראו סעיף 224 לחוק העונשין לעניין הגדרת "הימור" כ-"כל הסדר שלפיו ניתן לזכות בכסף, בשווה כסף או בטובת הנאה". מתן זכיות, בונוסים וזיכויים במסגרת הימורים אסורים מהוה איפוא עבירה או קשור בעבירה, ולכל הפחות עומד בנגוד לתקנת הציבור ואין להתירה.

בת"פ (מחוזי-ת"א) 40549-12-09 מדינת ישראל נ' יהודה טליס ואח' (פורסם בנבו, 24.12.2013) גזר בית המשפט המחוזי על נאשמים 1-3 שהפעילו רשת של משחקים, הגרלות והימורים בלתי חוקיים ביחד עם עבירות מס בהקף גדול והורשעו במסגרת הסדר טיעון "סגור" את העונשים הבאים: נאשם 1 23 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 250,000 ₪; נאשם 2 14 חודשי מאסר וקנס בסך 150,000 ₪ ונאשם 3 4 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

...

סבורני שיש לקבל בעניין זה את טענות המאשימה.

מכל מקום, אף אם הייתי מקבל האמור בחוות הדעת, ואינני מקבל, החומרה במעשיו של הנאשם עודנה קיימת וגם בנסיבות אלה לא ניתן היה להסתפק בענישה לה עתר בא-כוחו.

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 20 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצר בגין תיק זה. 10 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מיום השחרור מן המאסר, שהנאשם לא יעבור עבירת מס מסוג פשע או עבירה הקשורה בארגון או בעריכת הימורים, הגרלות ומשחקים אסורים.

לאחר פניות חוזרות ונישנות של המבקשת למטא על מנת לברר מדוע נחסם החשבון העיסקי שלה ומדוע לא אושרו פירסומות מטעמה, השיבה מטא כי על פי המדיניות החדשה שלה, מדינת ישראל אינה נכללת ברשימה המצומצמת של מדינות שבהן הותר קיומן של חשבונות ופרסומות הקשורות להימורים.

על פי נייר העמדה מטעם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דאז, עו"ד רז ניזרי מיום 2.9.15 (להלן: נייר העמדה), פעילות כמו זו של המבקשת אינה בגדר משחקים אסורים, הגרלות והימורים כמשמען בחוק העונשין תשל"ז 1977.

4) בפני נוטריון המוסמך לפי דין המדינה הזרה שבה ניתנה ההצהרה לאמת את החתימה על ההצהרה, ובילבד שצורף להצהרה אישור נוטריוני של תעודה מזהה של החותם וכן תעודה מאותה מדינה לפי האמנה כהגדרתה בתקנות לבצוע אמנת האג.

...

סיכומו של דבר: משהמשיבה לא הגישה תצהיר תשובה, לא הונח על ידה מסד עובדתי הסותר את העובדות שנטענו על-ידי המבקשת.

לפיכך, משקיימת עילת תביעה לכאורה ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, יש להיעתר לבקשה ולפיכך ניתן בזאת צו מניעה זמני האוסר על המשיבות למנוע את המשך פרסום המודעות שהמשיבה כבר אישרה לפרסום לפני חודש אוגוסט 2022.

המשיבות ישלמו למבקשת הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך של 10,000 ₪.