הגדרת "תושב אזור" בחוק האזרחות והכניסה לישראל

טענות אלה נדחו על ידי בית המשפט העליון בזו הלשון (שם, פסקה 6): "באשר לתחולתו של חוק האזרחות על עניינו של העותר, הרי שבנסיבות העניין ונוכח הגדרתו של 'תושב האיזור' בחוק, יש לראות את העותר, אשר התגורר בשטחי הרשות במשך 3 שנים בטרם ניכנס לישראל, כנכלל בגדר הגדרה זו. בנסיבות אלה, בדין נדחתה בקשת העותרים לאיחוד מישפחות". כך נפסק, חרף העובדה ש-3 שנות מגוריו של העותר באיזור הסתיימו למעלה משנתיים וחצי לפני נישואיו לעותרת ולמעלה מ-3 שנים לפני הגשת הבקשה לאיחוד מישפחות, ועל אף שהעותר לא רכש מעמד כלשהו באיזור בעת מגוריו שם אלא מעמדו היחיד נותר להיות של אזרח מצרים.

...

אשר על כן יש לדחות את העתירה ולקבוע כי חוק הוראת השעה חל על העותר.

]הנשיאה ד' ביניש: האם רשומו של אדם במירשם האוכלוסין של האיזור מספיק לשם קביעה כי הוא "תושב איזור" על-פי ההגדרה הקבועה בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג - 2003, כפי שתוקנה בשנת 2005 במסגרת תיקון מס' 1 (להלן: החוק או חוק הוראת השעה)? זו השאלה המחייבת הכרעה בעירעור שלפנינו.

...

סיכום נסכם ונאמר, כי לאחר בחינת הגדרת "תושב אזור" כפי שתוקנה בשנת 2005, באנו לכלל מסקנה כי לצורכי חוק הוראת השעה, "תושב אזור" הינו אחד משניים - מי שרשום במרשם האוכלוסין של האזור, ולעניין זה אין חשיבות בבחינת זיקותיו לאזור בפועל, או מי שנמצא באזור אך אינו רשום בו. לעניין אחרון זה תידרש, מטבע הדברים, בחינה מהותית – בהתאם למבחן מירב הזיקות – באשר לתושבותו בפועל של מבקש המעמד.

אשר על כן, דין הערעור להתקבל, ודין פסק דינו של בית המשפט קמא להתבטל בכל הנוגע לפרשנות שניתנה במסגרתו להגדרת "תושב אזור" שבחוק הוראת השעה.

המשנה לנשיאה השופטת מ' נאור: גם לדעתי דין הערעור להתקבל.

למבקש ניתן רישיון ישיבה מסוג ב/1 מאחר שהוגדר כתושב איזור, ובהנתן שבמועד הגשת הבקשה היה גילו למעלה מ-14, בהמשך להוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: חוק הוראת השעה או החוק).

...

בעניינו הפרטני של המבקש נטען כי האחרון לא מתגורר באזור מזה שנים רבות ולכן – בהינתן שהוא לא רשום בו – מתחייבת המסקנה כי הוא אינו עוד תושב אזור ואין להחיל בעניינו את הוראת חוק השעה.

לאחר שעיינתי בבקשה למתן רשות ערעור, בתשובת המשיבה ובתגובה לתשובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להימחק.

עניינה של עתירה זו בקביעת המשיב, כי עותר 2 (להלן – העותר) הנו "תושב אזור", כהגדרת המונח בחוק האזרחות והכניסה לישראל, תשס"ג-2003 (להלן – חוק הוראת השעה), במסגרת בקשה לאיחוד משפחות שהוגשה עבורו.

...

הן פרשנות לשונית והן פרשנות תכליתית של התיבה "מי שמתגורר באזור" בהגדרת "תושב אזור" בחוק הוראת השעה, מובילות למסקנה, כי עצם המגורים באזור הם שעומדים בבסיס ההגדרה, ולא השאלה, אם השהייה באזור הייתה כדין, אם לאו.

סיכומו של דבר, החלטת המשיב אינה חורגת ממתחם הסבירות.

העתירה נדחית.

מאחר שבאותה תקופה כבר עמד בתוקף חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 (להלן – חוק הוראת השעה), שסעיף 3(1) שבו התיר הענקת רישיון ישיבה בישראל לקטין תושב האזור רק אם גילו נמוך מ-12, לא איפשר המשיב לעותרים להגיש בקשות עבור העותרות, שעברו את גיל 12.

עד אותו תיקון היה נוסח ההגדרה כך: "לרבות מי שמתגורר באיזור אף שאינו רשום במירשם האוכלוסין של האיזור, ולמעט תושב יישוב ישראלי באיזור". ההגדרה הנוכחית חלה על "שתי קבוצות אוכלוסיה שונות שאין ביניהן זיקה בלשון הסעיף – זו הרשומה במירשם האוכלוסין באיזור וזו שאינה רשומה", ולכן "לצורכי החלת חוק הוראת השעה כפי הגדרתו המתוקנת די בכך שהמשיב רשום במירשם האוכלוסין באיזור, ואין הכרח לבחון בנוסף את זיקותיו לאזור בפועל" (עע"ם 1621/08 מדינת ישראל נ' חטיב, מיום 30.1.11).

...

בקשת עותרת 3 לשדרוג המעמד נדחית.

סבורני כי עמדתו העקרונית של המשיב, לפיה הילדים אינם זכאים למעמד כלשהו עד למילוי הדרישה של מרכז חיים במשך שנתיים, חורגת ממתחם הסבירות.

סיכום הדברים הוא שאני מורה כאמור לעיל בפסקות 8, 11, 13 ו-14.