הנתבע מוסיף וטוען כי התובעת מנסה לזקוף לחובתו את העובדה כי כלבתו מעורבת בזן "פיטבול", במטרה להקים נגדו חזקת מסוכנות ולהציגה כבעלת אופי תוקפני, חרף ידיעתה שלמעשה מדובר בכלבה חברותית ונעימה, ולראיה, התובעת בעצמה בקשה ללטפה ולשחק עימה.
חוק זה קובע חובת שימוש במחסום פה במיתחם צבורי על בעלי כלבים מסוימים, ביניהם כלבים שהוגדרו כשייכים "לגזע מסוכן" דוגמאת גזע מסוג "פיטבול". כך הוגדר "כלב מסוכן" בפרק א' (הגדרות) בחוק הפיקוח על כלבים:
"(1) כלב שמלאו לו שלושה חודשים ונשך נשיכה שגרמה לחבלה;
וזו לשון הסעיף: "המחזיק בכלב לא יאפשר את יציאתו מתחומי חצריו (להלן – החצרים), אלא אם כן הכלב מוחזק בידי אדם המסוגל לשלוט בו, באמצעות רצועה שאת אורכה וטיבה יקבע השר".
לשון אחר, כל כלב, ללא קשר לגזעו, בעת יציאתו לרשות הרבים חייב להיות קשור ברצועה, וכאשר מדובר בכלב השייך לגזע המוגדר "כגזע מסוכן" על פי החוק, שומה על בעליו מלבד הקשירה ברצועה, גם לחסום את פיו באמצעות מחסום פה או זמם.
...
סיכום ביניים: לאור המקובץ לעיל, ולאחר שבחנתי את משקלן המצטבר של הראיות, סבורתני כי התובעת הרימה את נטל השכנוע הרובץ לפתחה והוכיחה את עצם קרות אירוע הנשיכה במאזן ההסתברויות הדרוש במשפט האזרחי.
לאור כל האמור לעיל, מצאתי לנכון להטיל על התובעת אשם תורם בשיעור של 25%.
לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות, נתתי דעתי לנסיבות פציעתה של התובעת, לנכות הרפואית שנקבעה לה על ידי מומחה בית המשפט, לצלקות שנותרו, להיקף הטיפול הרפואי, מצאתי להעמיד את הפיצוי בראש הנזק של כאב וסבל על סך של 30,000 ₪.
