הגדלת מקדמות ביטוח לאומי - דחיית בקשה

המוסד מדגיש כי הבקשה להגדלת המקדמות הוגשה בחודש אוגוסט 2008 וכללה נתונים המתייחסים אך ורק לחודשים הראשונים של השנה (עד אפריל 2008); בתצהיר עדותו הראשית בבית הדין ציין המערער שלא צפה כי ההכנסות ימשיכו לעלות באותו קצב עד סוף השנה; המערער כעו"ד העוסק בעינייני הביטוח לאומי ובייעוץ מס ידע בדיוק מה המשמעות של אי דיווח על שינויים בהכנסה ב"זמן אמת"; אין לקבל טענות לביסוס ההכנסה על דוחות המע"מ. הכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים לפנינו, בכתב ובעל פה, ועיינו בכלל החומר המצוי בתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין העירעור להדחות.

עוד קבענו כי "אין לאפשר סטייה מהוראות תקנה 11 לתקנות אף במצב שבו נטען כי השומה שעליה מבקש המבוטח להסתמך היא אותנטית, ואף אם כך הוכח בפועל". [3: עב"ל (ארצי) 32864-10-14 יורי דורושקביץ – המוסד לביטוח לאומי, (25.2.2016).

...

] לאור הנפסק שם, אין בידינו לקבל את טענת המערער הנוגעת לאפשרות לסטות מהוראות תקנה 11 מקום שבו מוכחת האותנטיות של השומה הסופית.

גם בהנחה כי נכון לחודש אוגוסט 2008 הכנסתו אכן עמדה על סך של כ-7,000 ₪ - 8,000 ₪ לחודש, הרי שמתבקשת המסקנה כי הגידול בהכנסה היה לאחר חודש זה. לא הוכח כי המערער היה מנוע מלדווח במהלך הרבעון הרביעי (כאמור בתקנה 5 לתקנות) על הגידול כאמור[footnoteRef:4].

סוף דבר – לאור המקובץ, אנו דוחים את הערעור.

לעומת זאת, אם יתברר שהמבוטח או מי מטעמו במישרין או בעקיפין, לא גרם להגדלת השומה הסופית לאחר התאונה - לא יהיה מקום להפעיל את תקנה 11, ומן הראוי יהיה שהשומה הסופית תשמש כמדד לקביעת שיעור הגימלה ולקביעת שיעור דמי הביטוח (ראו פסק דין סדיק).

בפסק דין סנונו נקבע: "מקום בו מבוטח מודיע, טרם ארוע תאונה, על שינוי בהכנסתו, שישמש בסיס לחישוב דמי הביטוח, אין להחיל לגביו את ההוראה המחמירה שבתקנה 11, אלא יש לנהוג לגבי דמי הפגיעה וקיצבת הנכות והשאירים הנגזרים ממנה, כפי שנוהגים לגבי גמלאות אחרות – כמצוות תקנה 12". בית הדין הארצי לעבודה עשה צעד נוסף לצימצום תחולתה של תקנה 11 מבלי לבטלה בפסק דין הינו, שם נאמר: "דחיית הטענה בדבר חוסר סבירותה של תקנה 11, אינה מונעת סטייה הימנה באותם מקרים מתאימים בהם מסר המבוטח דו"ח עדכני, בנוגע להכנסותיו, טרם קרות התאונה וללא קשר אליה, למוסד לביטוח לאומי או למס הכנסה. במקרים שכאלה לא ההכנסה ששמשה בסיס לחישוב מקדמות דמי הביטוח צריכה לשמש כבסיס לחישוב הגימלה של הנפגע בעבודה, אלא אותה הגמלה צריכה להשתלם על יסוד דו"ח ההכנסה העדכני". לפיכך, כאשר מבוטח מודיע טרם הפגיעה בעבודה על כך שהכנסותיו גבוהות מאלה ששמשו בסיס לחישוב מקדמות דמי הביטוח - אין להחיל לגביו את תקנה 11, מאחר שאין חשש שהודעה זו נועדה להעלות את סכומי הגימלאות עקב הפגיעה בעבודה (ראו בעיניין זה את הנפסק בדב"ע נא/0-138 תורג'מן - המוסד לביטוח לאומי, דב"ע נג/0-21 קבלו - המוסד לביטוח לאומי, בג"צ 6102/96 אשר נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נ(5) 68 וכן, בפסק דין סדיק).

מקרה דומה לעניינו של התובע נדון בעב"ל 330/09 לוי הראל - המוסד לביטוח לאומי (10.11.10 שבו נפסק: "בנסיבות כפי שהתבררו לפנינו, יש להפעיל את תקנה 11 בשל צירוף הנסיבות הכולל את סוג הפגיעה שהנה בגדר "ארוע תאונתי" הברור ומוגדר בזמן ומקום, הפער הגדול מאוד בין השומות (יותר מפי – 30), העובדה כי השומות של שנות המס 2000-01 הוגשו על ידי המערער רק לאחר הפגיעה בעבודה ומרווח הזמן הגדול שבין מועד הפגיעה למועד הגשת השומה בפועל, העדר מניעה מצד המבוטח לדיווח קודם לתאונה על גידול בהכנסות בין באופן של הגשת שומה עצמית מעודכנת או באופן של בקשה לשינוי מקדמות בהתאם לגידול בהכנסות, העובדה כי השומה נערכה מטעם המערער, והיא נגזרת מן ההכנסות עליהן הצהיר בנכוי ההוצאות עליהן הצהיר" (ההדגשה אינה במקור).

...

הנתבע טען בכתב ההגנה כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.

על כן גם אם סברנו שהתביעה התיישנה, הרי שנוכח הטעות של הנתבע (העלולה לעלות כדי הטעיה מבחינת המבוטח), אנו סבורים שיש לדון בתביעה לגופה.

לפיכך אנו קובעים שהנתבע פעל כדין עת חישב את המענק בגין הפגיעה בעבודה על בסיס השומה לשנת 2011, ולא על בסיס השומה לשנת 2012 אשר הוגשה לאחר התאונה.

לסיכום נוכח האמור לעיל, אנו דוחים את התביעה.

התובע טוען כי הוכח שבלא כל קשר לתאונה, בשני מועדים שונים הוא דיווח על הגדלת המקדמות לצורך תשלום דמי ביטוח לאומי, זאת הן ביום 20/2/12 והן ביום 5/3/13, ויש בכך כדי ללמד כי עניין לנו במי שעושה בזמן אמת על מנת לדיווח כדין על הכנסותיו.

אשר לטענתו בדבר דיווחים למע"מ כבר נפסק בעב"ל 6584-09-12 אורי שמש נ' המל"ל כי דיווח למע"מ איננו מהוה עילה לסטייה מהוראות תקנה 11: "בהיותו ער לכך כי סטייה מהוראות התקנה אפשרית אך במקרה בו המבוטח דיווח על הכנסותיו בזמן אמת לפני התאונה, מפנה המערער לחשבוניות שהוציא לפני התאונה, אותן צירף לתצהירו. אלא שעל פי הפסיקה, בדיווחים לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 אין כדי לבסס טענה לעניין תקנה 11, בדבר דיווח בזמן אמת על הכנסות המבוטח. זאת באשר דו"חות מע"מ מלמדים על מחזור עסקאותיו של המבוטח ועל הוצאותיו, ולא על הכנסתו החייבת לעניין תשלום דמי הביטוח. בהעדר דיווח אודות שיעור ההכנסה המעודכנת כאמור בפסיקה, בזמן אמת, לפני מועד הפגיעה, בין דרך בקשה לשינוי סכומי המקדמות או בכל דרך אחרת, אין המערער מצביע על הצדקה לסטייה מהוראת התקנה.

אשר על כן התביעה נדחית.

...

דא עקא שבסופו של דבר התובע לא זימן מי מהשניים, ואף לא ציין כי הייתה מניעה כלשהי מלזמנם על מנת שיתמכו בטענתו לפיה הדיווח בשעות הצהריים לא היה קשור בדרך כלשהי לתאונה שאירעה לו. תחת זימון רו"ח לעדות התובע צירף לתצהירו מכתב של רו"ח אשר מופנה אליו.

לנוכח כל האמור אנו סבורות כי בנסיבות העניין לא קמה הצדקה לסטות מהכלל שנקבע בתקנה 11.

אשר על כן התביעה נדחית.

כמו כן, הוגשה תעודת ציבור מטעם המל"ל. טענות הצדדים לטענת התובע, אמנם בחודש מאי 2013 הגיש בקשה להקטנת המקדמות בגין ירידת הכנסותיו בארבעת החודשים שקדמו לכך, אך בחודשים מאי עד אוגוסט חלה עליה ניכרת בהכנסותיו.

לאחר שנקבעת הכנסתו הסופית של המבוטח העצמאי, אמור המל"ל לערוך חישוב מחדש של דמי הביטוח הלאומי בהם חב המבוטח על פי הכנסתו ולחייב או לזכות אותו בהפרשים (ר' תקנה 10 לתקנות המקדמות).

באופן דומה נקבע כי ניתן לסטות מתקנה 11 במקרה בו המבוטח מסר דו"ח הכנסות עדכני טרם קרות התאונה: "דחיית הטענה בדבר חוסר סבירותה של תקנה 11 אינה מונעת סטיה הימנה באותם מקרים מתאימים בהם מסר המבוטח דו"ח עדכני, בנוגע להכנסותיו, טרם קרות התאונה וללא כל קשר אליה, למוסד לביטוח לאומי או למס הכנסה." (עב"ל 51013/98 גאדה הינו ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 10.2.2002, פורסם במאגרים האלקטרוניים).

התובע צטט מפסק דינו של בית הדין הארצי (עב"ל 330-09 לוי הראל נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 10.11.2010, פורסם במאגרים האלקטרוניים) את אחת הקביעות, לפיה "אם יסתבר, שידו של המבוטח או מי מטעמו בין במישרין ובין עקיפין, לא גרמה להגדלת השומה הסופית לאחר התאונה, אין מקום להפעיל את תקנה 11, ומן הראוי שהשומה הסופית תשמש כמדד לקביעת שיעור הגמלה ולקביעת שיעור דמי הביטוח". אין בציטוט זה, אשר התובע הוציא מהקשרו, כדי לתמוך בתביעה דנא.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בפרוטוקול הדיון ובמסמכים שהוגשו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 47147-11-15 לפני: כב' השופטת דגית ויסמן נציג ציבור (עובדים), מר מוחמד מנסור התובע אלי איתן ע"י ב"כ עו"ד ברק מישלי הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד עדי וידנה פסק דין

השכר המהוה בסיס לתשלום קיצבאות נפגעי עבודה מאחר שבמועדים בהם התובע נפגע, הוא היה עצמאי, בקביעת השכר המהוה בסיס לחישוב הגימלאות, יש לפעול על פי הוראות תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), תשמ"ד - 1984 (להלן – תקנה 11).

התובע טען בסיכומיו בעיניין זה, שלא הוצגו ראיות לכך שבקש להגדיל את המקדמות ולכן ביקש לדחות את עדותו של מר ססי בעיניין זה. איננו מקבלים טיעון זה. עדותו של מר ססי לא נסתרה.

...

התובע טען בסיכומיו בעניין זה, שלא הוצגו ראיות לכך שביקש להגדיל את המקדמות ולכן ביקש לדחות את עדותו של מר ססי בעניין זה. איננו מקבלים טיעון זה. עדותו של מר ססי לא נסתרה.

מכל מקום, משניתן הסבר מלא לחישוב בסיס ההשתכרות, הן בתע"צ והן בסיכומי הנתבע, לא מצאנו כי נפלה טעות בחישוב נתון זה ועל כן חלק זה של התביעה נדחה.

ברם, כפי שפורט לעיל, מדובר בסכומים המתעלמים מסוגיית "גמלה חוסמת", ומסיבה זו, גם דין חלק זה של התביעה להידחות.

סוף דבר – התביעה נדחית.