הגדלת הזמנות לפני פירוק חברה

ביום הגיש 8.8.16 הגיש עו"ד טפר בתפקידו כמפרק האגודה וכונס נכסים זמני של נכסי האגודה והחברה (ובהסכמת העובדים) בקשה לפירוק החברה ועו"ד נמרוד טפר מונה כמפרק זמני של החברה (טרם ניתן צו לפירוק החברה).

בישיבת יום 20.7.16 נקבע (בהסכמת הנוכחים, לרבות ב"כ הבנקים, ב"כ העובדים, ב"כ מציע ועו"ד טפר) כי עו"ד טפר יפרסם הזמנה להציע הצעות הכוללת מחיר ותנאי מינימום באחד משני מסלולים : רכישת נכסי האגודה והחברה (מקרקעין וציוד למעט זכויות במטעים, חובות לגביה, הפסדים לצרכי מס באגודה ובחברה , זכויות מכוח תביעות והחזר השקעות) (להלן: "מסלול הרכישה") בסכום מינימאלי של 28.5 מיליון ₪.

גם בהיבט של המשך העסקת העובדים ספק רב בעיני אם דווקא הבראת האגודה והחברה ייטיבו עם העובדים לעומת הצעת ויגד, כאשר הצעת הקבוצה היא "לחדש את פעילות האגודה לאחר יישום תכנית הבראה, תוך הגדלת נפח הפעילות באופן שיאפשר לאגודה לקלוט כמחצית מעובדי הייצור שיעבדו באגודה בתחום האריזה והקירור..." – דהיינו אין המדובר בהתחייבות חד משמעית להעסיק מחצית מעובדי הקרור והאריזה אלא רק לאחר יישום תכנית הבראה באופן שיאפשר את ההעסקה.

...

נוכח האמור, אני סבורה כי השיקול המנחה בענייננו צריך להיות שיקול הסופיות והוודאות, בו תמך גם הכונס /המפרק, עו"ד טפר, ובו תמכו גם הנושים המובטחים של האגודה והחברה (הבנקים) (למרות שמשקל העדפתם של אלה האחרונים אינו שולי בלבד נוכח העובדה שבשני המסלולים מסולקים מלוא חובות האגודה והחברה לבנקים) ושיקול זה גם הובא על ידי בית המשפט ברע"א 8797/08 כדלקמן: "חרף השוני בין מימוש אגב פירוק, לבין הסדר המכוון לשיקום – ישנם גם היבטים המשותפים לשני המצבים. לענייננו, החשוב הוא שבשני המהלכים, דהיינו הן כאשר התכלית הינה פירוק, והן כאשר התכלית הינה שיקום – הרי שלאחר הגשת תביעות החוב, אישורן ותשלומן (בחלק יחסי מהחוב שאושר) – יש בכך משום "סוף פסוק"".

המסקנה החד משמעית העולה מהשוואת שתי ההצעות היא כי רק הצעת ויגד לרכישת נכסי האגודה והחברה יביאו ל"סוף פסוק" (זאת גם על פי ההצעה המתוקנת של הקבוצה שבאה לידי ביטוי בנספח להסכם הרכישה שנחתם על ידה לאחרונה).

אני סבורה כי ככל שעסקינן בפקיעת חברות של חברי האגודה, במסגרת הסדר להבראתה, נדרש המפרק לקיים אסיפה כללית של חברי האגודה ולקבל רוב של חברי האגודה התומכים בהצעה זו. נוכח עמדת חלק מחברי האגודה, שנטלו חלק בדיונים ובאסיפת הנושים – ספק רב אם ניתן יהיה להשיג רוב זה. יצויין כי בהצעת הקבוצה היה גם תנאי מתלה לפיו יתקבל רוב באסיפת חברי האגודה שיאשר את פקיעת חברותם , קבלת החברות המרכיבות את הקבוצה או מי מטעמן כחברי האגודה החדשים ואף שינוי תקנון האגודה – דהיינו גם הקבוצה ראתה בקבלת הסכמת רוב חברי האגודה לפקיעת חברותם באגודה ולשינוי התקנון חובה שבדין.

בנוסף זומנו לעדות מטעם התובע דוקא "עדי הנתבעים" ובהם – אמו של הנתבע 2 גב' דורה סבוב, אחיו של הנתבע 2 מר צבי סבוב וכן מר יורם דהאן שבשלב מסוים צורף כנתבע ולאחר מכן ההליכים כנגדו עוכבו בשל הליכי כנוס נכסים כנגדו; · מטעם הנתבעים העידו שניים – הנתבע 1 והנתבע 2.

הנתבעים נטלו חלק בהפעלת החברות, שילמו ומימנו משכורות בהקף של כחצי מיליון ₪ טרם כניסת החברות לפירוק וכהגדרת הנתבע 1, שהובאה גם בסיכומי הנתבעים (סעיף 104 לסיכומים, ע"מ 112 לפרוטוקול) – 'היו לו סנטימנטים לחברה שהקים בשנת 2005'.

בסיכומים אף מציין הנתבע 1 שנפגש יחד עם מנהל הכספים של הקבוצה "כמה פעמים עם הנהלת הסניף של הבנק כאשר ביקש עבור הקבוצה להגדיל את האשראי כפי שהיה הצורך באותו זמן זאת מאחר והיו לו יחסים אישיים בסניף". כלומר – אין מדובר במי שמכר אחזקותיו והתנתק מהקבוצה, אלא במי שהמשיך לפעול עבורה, אפילו במישור אל מול הבנק.

...

בנוסף אני מחייב את הנתבע 1 בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 40,950 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

אני מחייב את הנתבע 2 בתשלום הסך של 367,451.52 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 4/2/16 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייב את הנתבע 2 בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 40,950 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

לפיכך ניתן נגדו פסק דין, לא לפני שהוזמן פעם נוספת לדיון בעיניינו (31.1.17), ולא התייצב.

הטענות אינן ברורות כלל, והן הועלו תוך היתעלמות מכך שבחודש אוקטובר 2010 – כחצי שנה בלבד לפני שהחברה נכנסה להליכי פירוק – הועמדה לחברה הלוואה בסך של 200,000 ₪, כאשר הלוואה זו אמורה הייתה להפרע ב-60 תשלומים.

באותה נשימה נטען, כי החברה הייתה רשאית להסתמך על הנוהג שנוצר, בכך שהבנק מגדיל את מסגרת האשראי על פי הצורך, ולא מגיב לחריגות ממנה, וכי היה על הבנק לשקול את הנזק הצפוי לחברה מסגירה מידית של מסגרת האשראי.

...

מעבר לאמור טענה הנתבעת בסיכומיה, כי הבנק לא הוכיח את תביעתו, לא הביא עדים רלבנטיים, ולפיכך דין תביעתו להידחות.

אך ברי, כי דין טענות אלו להידחות, אחת לאחת, ואין צורך להכביר על כך מילים.

סוף דבר הבנק הוכיח כדבעי את תביעתו, והביא ראיות מספיקות על מנת להגיב לטענות שהועלו על ידי הנתבעת בבקשת הרשות להתגונן.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע סכום של 187,732 ₪, בתוספת ריבית בשיעור המקסימאלי שהיה ושיהיה נהוג אצל התובע מעת לעת לגבי חשבונות קשי גביה ללא מסגרת אשראי, שתחושב ותצטבר אל הקרן החל מיום הגשת התביעה (14.9.11) ועד התשלום בפועל.

מר מוסא לא פירט בתצהירו מה עשה משנת 2010 אך אמר שעבד בחברה בפרוק כנהג משאית בלבד, בעבודות קלות המתאימות לזמנו הפנוי ומצבו הבריאותי מאחר שסבל מבעיות בריאותיות רבות, ובין 2008 ל-2018 כיהן כחבר מועצה במועצה המקומית ג'דיידה-מכר והתכוון להיתמודד על ראשות המועצה ולא היה לו זמן להשקיע בעבודה מעבר לעיסוקו כנהג משאית.

בחקירתו הנגדית של מר מוחמד מוסא אישר שהוא מנהל את המשיבה, ס.ל.מ אור ירוק בע"מ, וקודם לכן ניהל את העסק תחת מספר העוסק המורשה שלו והשם אור ירוק, ולפני כן היתה החברה שבפרוק, הובלות ומסחר הים התיכון, באופן שהיה רצף – פעילות בחברת הובלות ומסחר הים התיכון, ומיד המשך הפעילות בעסק אור ירוק, ומיד לאחריו המשך הפעילות בחברה ס.ל.מ אור ירוק בע"מ (עמ' 54 לתמליל).

אם בסברות עסקינן, אין זה ברור שיש קשר הכרחי בין הגדלה בהכנסות להגדלה באמצעי הייצור.

...

ביחד עם הבקשה הוטלו עיקולים זמניים על נכסי המשיבה, ולאחר דיון במעמד הצדדים בבקשה לביטול עיקול ניתנה החלטתי שהביאה את טענות הצדדים: "הנאמן הגיש בקשה לביטול פעולה הגורעת נכסים מקופת הנשייה, המבוססת בין היתר על העובדות הבאות:

אני מקבל את דעתו של רו"ח כהנא שניתן להעריך את השווי הן לפי הרווח הנקי, והן לפי ההכנסות.

על פי כל האמור לעיל, אני קובע על פי סעיפים 220-223 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, כי העברת פעילותו של מוחמד מוסא מהחברה לס.ל.מ. אור ירוק בע"מ גרעה נכס מנכסי החברה ויש להשיבה לחברה.

מכיוון שהוטל עיקול זמני במסגרת בקשה זו, אני מורה על אישור העיקול הזמני עד לסך האמור, כאשר יתרת הכספים המעוקלים, ככל שיש כזו, תשוחרר לס.ל.מ. אור ירוק בע"מ. הנאמן יגיש עד 25.4.22 דו"ח על פעולותיו בפירוק החברה.

בעיניין בקשה דחופה מטעם הנאמנים בהסכמת נאמן האג"ח (לכנוס אסיפת מחזיקי איגרות חוב) מיום 5.7.2023 מבוא לפניי בקשת הנאמנים של גיבוי אחזקות בע"מ (להלן: "החברה"), המצוייה בהליכי פירוק, לאשר הסדר ניהול תביעות (להלן: "ההסדר").

ביום 17.7.2023 זומנה האספה באמצעות פרסומים במערכות המאיה והמגנא של הבורסה ושל רשות ניירות ערך, ובנוסף בוצע פירסום ביום 18.7.2023 בשני עיתונים כלכליים.

יש בכך כדי למנוע ריבוי הליכים שלא לצורך, להגדיל את סכויי ההצלחה ואת סכויי הגבייה, להוזיל עלויות, ובנוסף הדבר מונע חשש מפני הכרעות שיפוטיות סותרות של מותבים שונים בשאלות דומות.

...

מכל מקום, ענין לוחות הזמנים הקצרים יבוא על תיקונו באמצעות מתן פרק זמן נוסף למחזיק אג"ח שאיננו מעוניין להיכלל בהסדר, להודיע על רצונו זה. גם טענותיו של חזוט נגד אופן הבאת ההסדר לידיעת מחזיקי האג"ח, דינן להידחות.

נוכח זאת, אני סבור כי ניהול התביעה באמצעות הנאמנים ונאמן התביעות יהיה ממצה, יסודי ויעיל יותר מאשר ניהול ההליך הייצוגי באמצעות חזוט (מבלי לגרוע חלילה מכישוריו ומומחיותו של בא כוחו), שכאמור איננו מחזיק במידע ובראיות אשר ברשות הנאמנים, ובשונה מהם, תביעתו כלל אינה מכוונת נגד רואי החשבון.

בנסיבות אלה באתי לכלל מסקנה שיש לאשר את המחאת עילות התביעה של מחזיקי האג"ח, הן מחזיקי עבר והן מחזיקים בהווה, לטובת נאמן התביעות.

לשם כך אני מורה לנאמנים לפרסם הודעה בדבר אפשרות זו, באותה מתכונת בה פורסמה ההודעה בדבר כינוס אסיפת הנושים.