ואלו הנימוקים המפורטים להחלטתי:
הרישיון הוגבל, הנאשם נהג, עבר עבירה לפי סעיף 10(א) לפק"ת, עבירה של "אחריות קפידה":
אין מחלוקת כי רישיון הנהיגה של הנאשם לא חודש עקב הגבלה שהוטלה במשרד הרשוי על חידושו, זאת לפי צו שנתן ראש ההוצל"פ, בשל חובות שצבר הנאשם כחייב בתיק הוצל"פ. לעניין זה מסמיך סעיף 66(א)(6) לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז - 1967, את ראש ההוצאה לפועל להטיל על חייב שאינו פורע את חובו, הגבלות שונות לתקופה ובתנאים שיקבע, ובין היתר גם את:
"(6) הגבלת החייב מקבל, מהחזיק או מחדש רישיון נהיגה; הגבלה זו לא תוטל אם שוכנע רשם ההוצאה לפועל כי הטלתה עלולה לפגוע פגיעה ממשית בעיסוקו של החייב וביכולתו לשלם את החוב או שרישיון הנהיגה חיוני לחייב, עקב נכותו או עקב נכות בן מישפחה התלוי בו; לעניין זה יראו את מי שהוטלה עליו הגבלה מהחזיק רישיון נהיגה כמי שרישיון הנהיגה שלו פקע מחמת אי-תשלום אגרה." [ההדגשה בקוו שלי, א.ה.].
אכן אין ספק כי חובות כספיים יש לשלם.
...
אני סבור כי ראוי ליצור מנגנון המבדיל בין מי שרישיונו לא חודש בשל עבירות תעבורה לבין מי שרישיונו לא חודש בשל הגבלה או חובות בהוצל"פ.
ראוי להפריד בין עברייני תנועה שמקומם בבית המשפט לתעבורה, לבין המוגבלים בחידוש רישיון בשל חוב בהוצל"פ, שאינם עברייני תנועה מובהקים, ולטעמי מקומם אינו בבית המשפט לתעבורה.
לאחר דיון קצר במידה והנאשם מודה, הוא מורשע ונדון לעונש נוסף, קנס ו/או פסילה בפועל או פסילה מותנית, דבר שאינו משפיע ואינו מקדם את תשלום החוב על ידי החייב.
לאור כל האמור, לאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, אני מרשיע את הנאשם בעובדות כתב האישום, בעבירה המיוחסת לו.
הנאשם הודע בדבר זכותו להגשת ערעור לבית המשפט המחוזי במועד הקבוע בחוק.