הגבלת עובד בהסכם אי תחרות עם המעסיק

בית המשפט העליון הוסיף וקבע בפס"ד סער: "ככלל התחייבות ערומה לאי תחרות, שאינה מגנה על אינטרסים של המעביד, מעבר לאנטרס אי התחרות "כשלעצמו" (כגון אינטרסים שלו בשמירה על סודות מסחריים ורשימת לקוחות), אינה מעצבת "אינטרס לגיטימי" של המעביד, ודינה להפסל בהיותה נוגדת את "תקנת הציבור"" במקרה דנן, אין כל ספק, שמדובר בתניית אי תחרות "עירומה" שאין מאחוריה כלום ושום דבר מלבד, הגבלת תחרות, כפי שביטא זאת מנכ"ל התובעת בעדותו "... אני מגביל את העיסוק של כל העובדים" ללא כל איבחנה .

לפיכך, בהתאם ובכפוף להוראות החוק והפסיקה אנו קובעים כי מדובר בהתחייבות ערומה לאי תחרות, שלא באה להגן על אינטרסים של התובעת, מעבר לאנטרס אי התחרות "כשלעצמו", ולכן דינה של תניה זו בחוזה העסקה להפסל בהיותה נוגדת "תקנת הציבור". לאחר שהגענו למסקנה שעסקינן בתניית אי תחרות 'עירומה' בחוזה העסקה, דינה להתבטל היות שהיא נוגדת "תקנת ציבור". ומשבוטלה תניית אי התחרות, אין הפרת חוזה מצד העובד כלפי התובעת , ומשכך דין התביעה להדחות כנגד הנתבע 3.

...

לפיכך, בהתאם ובכפוף להוראות החוק והפסיקה אנו קובעים כי מדובר בהתחייבות עירומה לאי תחרות, שלא באה להגן על אינטרסים של התובעת, מעבר לאינטרס אי התחרות "כשלעצמו", ולכן דינה של תניה זו בחוזה העסקה להיפסל בהיותה נוגדת "תקנת הציבור". לאחר שהגענו למסקנה שעסקינן בתניית אי תחרות 'ערומה' בחוזה העסקה, דינה להתבטל היות שהיא נוגדת "תקנת ציבור". ומשבוטלה תניית אי התחרות, אין הפרת חוזה מצד העובד כלפי התובעת , ומשכך דין התביעה להידחות כנגד הנתבע 3.

לאור האמור, גם התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-2 דינה להידחות.

לאחר שבחנו את מכלול הנסיבות בתיק, לרבות קבלת הבקשה לדחייה על הסף ברוב עילות התביעה, סכום התביעה והעובדה כי התביעה נדחתה בכללותה הן מחמת תנייה לא חוקית בחוזה העסקה והן בהיעדר הוכחה בכל מרכיבי התביעה, אנו מחייבים את התובעת לשלם לכל אחד מהנתבעים סך של 15,000 ₪ (סה"כ 45,000 ₪) בגין הוצאות משפט, סכומים אשר ישולמו לכל אחד מהנתבעים בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

אך כפי שציינו, הנתבעת לא הציגה הסכם הגבלת תחרות שנחתם מול התובע ואף לא הוכיחה כי התובע הוא ששידל את הלקוחות לעזוב את הנתבעת ולעבור לעבוד מולו.

העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבותו שלא להתחרות במעסיק עם תום יחסי העבודה ביניהם.

...

בסופו של דבר לא הספיק לבצע חפיפה לגב' קרן שלום שתוכננה לסוף היום בו קיבל את מכתב "הפסקת העבודה " ( מיום 30.8.15 ), מכתב מאיים ומשפיל שבגינו סיים עבודתו בנתבעת לאלתר והלך לביתו.

התובע מוסיף כי כל הכספים שמגיעים לנתבעים מסודרים בתיקיית "חוזים". במצב בו עומדים אנו בפני גרסאות סותרות ובהעדר כל ראיה אחרת ומכיוון שנטל הראיה להוכיח את תביעתה מוטל על הנתבעת - דין התביעה בעילה זו לנידחות.

סיכום הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים 137,240 ₪.

תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק: יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצידו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד-מעסיק.

גם עיון בסעיף 15-16 להסכם העסקתו מעלה כי התובע התחייב לסודיות וכן לאי תחרות .

...

לאחר ששקלנו את השיקולים הדרושים, ובכלל זה מידת הפסול שדבקה במעשיו של התובע , תפקידו הבכיר ותקופת העסקתו , מצאנו לנכון לחייב את התובע בפיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין הפרת חובות תום הלב והאמון כלפי התובעת בגין רכיב זה. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה והתביעה שכנגד מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין הסכומים המפורטים להלן: הפרש פיצויי פיטורים בסך 193,051 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

מנגד התובע ישלם לנתבעת תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין סך של 40,000 ₪ בפיצוי בגין הפרת חובת תום הלב במהלך תקופת העסקתה וכן סך של 30,000 ₪ בגין הפרת חובת תום הלב לאחר תקופת העסקתו, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

ברי, שאם העובד רכש את ההכשרה במהלך עבודתו הרגילה או על חשבונו ובזמנו הפנוי, אין המעסיק הקודם רשאי להגבילו בשימוש שיעשה בה. (ג) תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק: יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצידו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד-מעביד.

בין היתר, צוין בסעיף 7 לחוזה ההעסקה, כי "... לאור תפקידו של העובד יתחייב העובד לאי תחרות בחברה והחברה תשלם לו בגין התחייבות זו סך של 1,000 ₪ ברוטו בחודש (בהתאם להסכם סודיות ואי תחרות המצ"ב לסיכום התנאים ומהוה חלק בלתי נפרד ממנו)". בהמשך לאמור לעיל, ביום 2.9.2013 חתם הנתבע על "התחייבות לשמירת סודיות", במסגרתה הוא התחייב כך: "... במשך תקופת עבודתי בחברה ובמשך שנתיים נוספות לאחר הפסקת עבודתי בחברה אני מתחייב לא להתחרות בעסקיה של החברה, בין במישרין ובין בעקיפין, בעצמי או באמצעות אחרים, בין כעצמאי ובין כשכיר, לרבות על ידי שותפות או החזקה בעצמי או באמצעות אחרים במניות או בזכויות ניהול בתאגיד כלשהוא." מהו התפקיד שבו עובד כיום הנתבע במרכז הרפואי, והאם המדובר בתפקיד זהה לתפקידו בעת העבודה בתובעת – טרם שנידון בטענות הצדדים לגופן וביחס לאותה התחייבות חוזית, יש לידון בטענת הנתבע כי הוא אינו עובד כיום במרכז הרפואי באותו התפקיד שבו הוא עבד במרכז הרפואי עבור התובעת.

אשר לסוגיית "התמורה המיוחדת" – כעת עלינו לבחון האם הנתבע קיבל "תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצידו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד-מעביד". "תמורה מיוחדת", כשמה כן היא – המדובר ברכיב שכר ספציפי, שיוּחד על ידי המעסיק, הן בהסכם ההעסקה והן בתלוש השכר, ככזה שמשולם לעובד בגין אי-התחרות במעסיק.

...

לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי יש מקום לקיזוז הסכומים המועטים שלהם זכאית התובעת, כנגד ההוצאות שנגרמו לנתבע כתוצאה מכך שרוב רכיבי התביעה נדחו.

גם ההתייחסות בסיכומי הנתבע לעמדת התובעת היתה בלשון בוטה, שאינה מקובלת עלינו[footnoteRef:91].

] בסיכום כל הדברים, אנו סבורים כי התוצאה הראויה והצודקת היא שכל צד יישא בהוצאותיו, ובמובן זה שאיש לא יצטרך לשלם דבר לצד שכנגד, הן ביחס לחיוב הכספי והן ביחס להוצאות.

העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבותו שלא להתחרות במעסיק עם תום יחסי העבודה ביניהם.

הנתבעת גם טענה כי התובע פנה אל חברת "ד"ר בייבי" (בתצהיריה) ברם נוכח מסקנתנו כי לא הוטלה על התובע כל הגבלה, משלא נחתם עמו הסכם, גם דין טענה זו להדחות.

...

הנתבעת גם טענה כי התובע פנה אל חברת "ד"ר בייבי" (בתצהיריה) ברם נוכח מסקנתנו כי לא הוטלה על התובע כל הגבלה, משלא נחתם עמו הסכם, גם דין טענה זו להידחות.

סוף דבר: התביעה העיקרית מתקבלת.

התביעה שכנגד נדחית.