הגבלת חופש העיסוק של עובד מכוח חוזה עבודה

ובלשונו של כב' הנשיא (בדימוס) ברק: "את עמדתי ניתן לסכם בארבע הפרופוזיציות האלה: ראשית, תניה בין מעביד לעובד המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו בלא להגן על "אינטרסים לגטמיים" של המעביד, היא בטלה בהיותה נוגדת את "תקנת הציבור"; שנית, "האנטרס הלגיטימי" של המעביד – הנותן תוקף לתניה המגבילה את חופש העיסוק של העובד – הוא האנטרס ה"קינייני" או "מעין קינייני" של המעביד בסודותיו המסחריים וברשימת לקוחותיו (עד כמה שהיא סודית).

להלן – עניין מן) היתייחס בית הדין הארצי, בין היתר, לחובת תום הלב של עובד, תוך שהוא קובע, כי: "עוד הובהר, כי חובות תום הלב והאמון – החלות גם לאחר סיום יחסי העבודה - יש בהן כדי להוות בסיס להטלת הגבלת עיסוק במקרים המצדיקים זאת, גם ללא תניה חוזית מפורשת (הילכת צ'ק פוינט; ע"ע 62/08 דוד לבל – חברת הדקה ה – 90 בע"מ, מיום 27.12.2009; להלן – עניין לבל; כן ראו, בפסיקה מוקדמת יותר, את דב"ע נג/3-17 טוני טועמה – טכנו גומי ליסיצקי בע"מ, פד"ע כה 227 (1992))." בהמשך, שב בית הדין הארצי על הילכת צק פוינט ופסק: "בית דין זה ובית המשפט העליון בהלכתו הפסוקה, כמו גם מלומדי משפט בכתביהם, עמדו על ייחודו של חוזה העבודה כחוזה יחס מתמשך, על כך שההתייחסות אל חוזה העבודה היא כאל חוזה לשיתוף פעולה המושתת על יחסי אמון ועל חובת הנאמנות החלה על הצדדים לו...

העובדה שמתוקף תפקידו דיווח ישירות למנכ"ל החברה, אין בה כדי לשנות ממסקנתנו, שכן אופן הדיווח כשלעצמו, הגם שבהחלט יכול להעיד על בכירות התפקיד, אינו חזות הכל ועל ביה"ד לבדוק את מהות התפקיד בטרם יחריג עובד מתחולתו של חוק שעות עבודה ומנוחה, שאם לא כן, עלול להווצר מצב, בו כל מי שאוחז בתפקיד הנהלה יוחרג מתחולתו של החוק.

...

האם דקל פעל בניגוד לתניית אי התחרות או בניגוד לדין משמצאנו, כי דקל אכן פעל להקמת חברה מתחרה בסמוך לפני תום העסקתו בקישורית, עלינו להכריע בשאלה, האם הדבר מנוגד להתחייבותו החוזית, שכן, אין חולק, כי דקל התחייב בהסכם ההעסקה עמו שלא לעסוק בצורה כלשהי בעסק מתחרה לזה של קישורית למשך 12 חודשים ממועד תום עבודתו אצלה.

אנו סבורים, כי מן הראוי היה שדקל יימנע מפנייתו לעובדי קישורית אלה מכוח חובת תום הלב, האמון והנאמנות שהוא חב לקישורית מתוקף עבודתו אצלה והתפקיד הבכיר שמילא בה, אלא, שלא נגרם לה כל נזק בעקבות פניות אלה, משאין חולק שהשלושה סירבו להצעה שהוצעה להם.

לפיכך, אנו דוחים את התביעה ברכיב זה. כמו כן, אנו דוחים את רכיב התביעה המתייחס לעגמת נפש.

לא מצאנו כי מקרה זה נכנס לגדרם של אותם מקרים חריגים המצדיקים לסטות מההלכה הנוהגת.

אחרית דבר תביעת קישורית נגד דקל נדחית.

על פי הילכת צ'ק פוינט, בהעדר תמורה בעד אי תחרות, מקום בו מדובר בעובד זוטר של התובעת אשר שכרו במועד חתימה על החוזה עמד על 7,000 ₪ ברוטו בלבד, כאשר העובד לא הוכשר על ידי התובעת, ואת קורס הרענון המקצועי שעבר במהלך עבודתו אצל התובעת מימן מכיסו הפרטי , דין תניית אי תחרות להתבטל, ובודאי שלא ניתן לתבוע מכוחה.

בפס"ד סער נפסק להלכה, כי תניה בחוזה העסקה המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו בלא להגן על "אינטרס לגיטימי" של המעסיק (הכוונה לאנטרס "קינייני" של המעסיק או "מעין קינייני"), אלא להגן על אינטרס האי תחרות בלבד, היא בטלה בהיותה נוגדת את "תקנת הציבור" .

...

לפיכך, בהתאם ובכפוף להוראות החוק והפסיקה אנו קובעים כי מדובר בהתחייבות עירומה לאי תחרות, שלא באה להגן על אינטרסים של התובעת, מעבר לאינטרס אי התחרות "כשלעצמו", ולכן דינה של תניה זו בחוזה העסקה להיפסל בהיותה נוגדת "תקנת הציבור". לאחר שהגענו למסקנה שעסקינן בתניית אי תחרות 'ערומה' בחוזה העסקה, דינה להתבטל היות שהיא נוגדת "תקנת ציבור". ומשבוטלה תניית אי התחרות, אין הפרת חוזה מצד העובד כלפי התובעת , ומשכך דין התביעה להידחות כנגד הנתבע 3.

לאור האמור, גם התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-2 דינה להידחות.

לאחר שבחנו את מכלול הנסיבות בתיק, לרבות קבלת הבקשה לדחייה על הסף ברוב עילות התביעה, סכום התביעה והעובדה כי התביעה נדחתה בכללותה הן מחמת תנייה לא חוקית בחוזה העסקה והן בהיעדר הוכחה בכל מרכיבי התביעה, אנו מחייבים את התובעת לשלם לכל אחד מהנתבעים סך של 15,000 ₪ (סה"כ 45,000 ₪) בגין הוצאות משפט, סכומים אשר ישולמו לכל אחד מהנתבעים בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי נהגה כלפי התובעת בדרך מקובלת, בהגינות ובתום לב לאורך כל תקופת עבודתה ואף בסיומה וכי הנתבעת היא זו הפועלת בחוסר תום לב קצוני כלפי הנתבעת, תוך ניסיון לפגוע בחופש העיסוק.

משכך יש להציג בפני בית הדין את המסכת העובדתית המלאה הנדרשת לשם הכרעה בשאלת הפרת חובת האמון שחב הנתבעת לתובעת, מכוח היותה עובדת וקיימת רלוואנטיות למסמכים שיבהירו את הקף הפרת חובת האמון.

הנתבעת טוענת כי אין רלוואנטיות להסכם העבודה, ואין רלוואנטיות לשאלה האם הנתבעת חתמה על הסכם העסקה חדש הכולל תניות דומות שיש בהן כדי להגביל את חופש העיסוק.

העתק מהסכם העבודה / הודעה לעובד של תנאי ההיתקשרות בצרוף כל הנספחים, לרבות תניות סודיות ואי תחרות, ואולם הנתבעת רשאית להשחיר את תנאי העסקתה, לרבות שכרה וזכויות סוציאליות המשולמות לה לפי ההסכם.

...

לפיכך מתקבלת הבקשה לקבלת התחייבות או הבטחה לשיפוי, פיצוי או סיוע מצד יואל גבע במקרה של תביעה מצד התובעת בגין הפרת תנאי איסור תחרות או הפרת שמירה על סודיות מתקבלת.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל וזאת משום שמדובר במסמך שהוא רלוונטי להכרעה במחלוקת שבין הצדדים.

סוף דבר הבקשה מתקבלת בחלקה וזאת מהנימוקים שפורטו לעיל ועל הנתבעת למסור לידי התובעת את המסמכים הבאים וזאת בתוך 30 יום מהיום: התחייבות או הבטחה לשיפוי, פיצוי או סיוע מצד יואל גבע במקרה של תביעה מצד התובעת בגין הפרת תנאי איסור תחרות או הפרת שמירה על סודיות מתקבלת.

זאת ועוד, בבוא בית הדין להכריע בתוקפן של תניות המגבילות את חופש העיסוק, עליו לשוות לנגד עיניו את העובדה שכוחו של העובד הבודד אינו זהה לרוב לכוחו של המעסיק המעסיק עובדים רבים וכן את העובדה כי "המצב השכיח הנו, כי עובד מבקש להתקדם במסגרת מקום עבודה חדש, וחתימתו על סעיף הגבלת עיסוק בחוזה העבודה אינה נעשית מרצון חופשי אלא המעסיק מחייב אותו לעשות כן" (ר' סעיף 13 לפסק הדין בעיניין עמיחי).

עם זאת, שעה שהנתבעת לא העלתה טענת קזוז בעיניין זה (אלא טענה לקזוז רק מכוח סעיף 15(ד) לחוזה ההעסקה), לא נדרשנו לשאלה האם היה על התובעת ליתן הודעה מוקדמת ארוכה יותר כאמור בחוזה ההעסקה.

...

משכך, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 1,524 ₪ בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה וכן סך של 914.47 ₪ בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות.

כאמור לעיל, דין טענת הנתבעת כי יש לקזז את הפיצוי המוסכם כאמור בסעיף 15(ד) לחוזה ההעסקה מהסכומים שעל הנתבעת לשאת בהם, להידחות.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: שכר עבודה בסך 11,240 ₪.

בע"א 3017/21 התעשיה האוירית לישראל בע"מ - גיא דקל, ניתן ביום 29.7.21 פסק בית המשפט העליון בהקשר לאמור (הדגשות נוספו, כאן ומכאן ואילך, מ.ק): "... בתי המשפט העבירו תביעות לבית הדין לעבודה, גם מקום שבו חלק מהנתבעים לא קיימו יחסי עובד-מעביד עם התובע, אך זאת בתביעות שעניינן אי תחרות וגזל סודות מסחריים, תביעות הנדונות על דרך שגרה בבית הדין לעבודה (וראו גם סעיף 22(א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999). זאת, למטרה מוגדרת ומצומצמת של קבלת סעד של ציווי נגד הנתבע מכוח עוולה של גזל או גרם הפרת חוזה, ולא לשם בירור מהותי של המחלוקת בין הצדדים." (ר' גם רע"א 2060/19 בית אריזה לפרחים "אביב" בע"מ נ' **** פנדלר, ניתן ביום 27.5.19) עמד על כך גם פרופ' מיגל דויטש בספרו "עוולות מסחריות וסודות מסחר" (הוצאת נבו, תשס"ב): "לעתים מזומנות לא יהיה מנוס, מבחינת המעביד, מפיצול התובענה לשתי ערכאות. זאת, כאשר העובד העביר את הסוד לצד שלישי, או מנצל אותו עתה יחד עם צד שלישי. המעביד יבקש במקרה כזה לקבל צוים כנגד שני הצדדים, ולדרוש פיצויים משניהם. אף שחוק עוולות מסחריות אינו מגביל במפורש את הסמכות של בית-הדין להליך בין צדדים שהם עובד ומעביד, או אשר היו כאלה, ומסתפק בכך שהעילה נובעת מיחסי עובד ומעביד, אין לפרשו כמקנה סמכות לבית-הדין לעבודה לידון בתביעה בין מעביד קודם לבין מעביד חדש של אותו עובד, או בינו לבין צד שלישי אחר. אין הצדקה עניינית לכפות על צד שלישי כאמור היתדיינות בפני ערכאה שתפקידה להסדיר יחסי עבודה... בכל מקרה, התובענה שלגביה קיימת סמכות היא בין העובד לבין חליפו של המעביד ולא בין שני המעבידים" (עמ' 808-809).

אלא שבכך לא די ויש לבחון האם מדובר בתניה תקפה, לאור ההלכות שנקבעו בפסיקה בכל הנוגע לתוקפה של תניה כאמור בראי הגבלת חופש העיסוק של עובדים.

...

בנוסף ומעבר לכך, מקום בו אופקים ממילא לא הוכיחה את עילות התביעה שנטענו על ידה, וכאשר הגענו למסקנה כי היא זכאית לפיצוי אך בשל הפרת חובת תום הלב בין עובד למעסיק – אין מקום להיעתר לתביעתה לסעד של מתן חשבונות.

סוף דבר תביעתה של אופקים כנגד הנתבעת 1 (צביה) מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל.

התביעות כנגד הנתבעות 2-3 נדחית בשלמותן.