הגבלת הליכי הוצל"פ על ידי בית המשפט העליון בגלל משרד עורכי דין

בתי המשפט בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 27454-11-16 ע"ר 52268-07-23 בפני: כב' השופט אלכסנדר רון תאריך: ל' אב תשפ"ג, 17 אוגוסט 2023 בעיניין: 1. אברהם סימון 2. בת ציון סימון המבקשים / המערערים נ ג ד 1. דורון אלחריזי, עו"ד 2. גבריאל סיבוני 3. מוריס שמש 4. יצחק שושן, עו"ד 5. אשר קדוש, עו"ד 6. אהרון בלק, עו"ד 7. יעקב לנקרי 8. אסתר נחליאלי 9. יונתן סונדרס, עו"ד 10. נילי ארונוביץ, עו"ד 11. הבנק הבנלאומי הראשון בע"מ 12. אביעד צברי 13. הול רינה 14. הול דונפורד 15. יובל גנות, עו"ד 16. פרח בן ציון 17. גרינשטיין מרדכי 18. יוספה בלום 19. דגן בלהה 20. אייל רחמים, עו"ד 21. עידן שירותי מידע וחקירות 22. עין ירון 23. שמואל מנשה (מנהל לישכת הוצל"פ חדרה) 24. שמעון רומי (רשם הוצל"פ חדרה) 25. שרון גלר אהרוני (רשמת הוצל"פ הרצליה) 26. אשר גרוניס 27. עפרה צ'רניאק (שופטת ביהמ"ש המחוזי בתל אביב) 28. יעקב שפסר (שופט ביהמ"ש המחוזי באר שבע) 29. רבקה פרידמן-פלדמן ( שופטת ביהמ"ש המחוזי ירושלים) 30. גיל **** (שופט ביהמ"ש השלום אשדוד) 31. אריאל ברגנר (שופט ביהמ"ש השלום אשדוד) 32. חיים נחמיאס (שופט ביהמ"ש השלום אשקלון) 33. דורון חסדאי (שופט ביהמ"ש השלום אשקלון) 34. אורית בת אל חדד (רשמת ביהמ"ש השלום אשקלון) 35. תמיר מיכאל (שופט ביהמ"ש השלום תל אביב) 36. אבי זמיר (שופט ביהמ"ש המחוזי תל אביב) 37. רשות מקרקעי ישראל – ירושלים 38. משטרת ישראל/יח"א/אח"ק/פרקליטות – ירושלים 39. פרקליטות מחוז תל אביב אזרחי 40. מדינת ישראל 41. הנהלת בתי המשפט בישראל 42. משרד המשפטים 43. מבקר המדינה 44. לישכת עורכי הדין בישראל 45. היועץ המשפטי לממשלה 46. בנק מזרחי טפחות בע"מ 47. בנק מסד בע"מ סניף ראשי 48. גילה דנן, עו"ד 49. אלדד פרשר בנק מזרחי טפחות, מנכ"ל 50. בנק הפועלים בע"מ סניף ראשי המשיבים החלטה

במסגרת הבקשה התבקש בית המשפט, בין השאר, להורות על "עיכוב זמני של כלל הליכי הגבייה שמבצע המשיב [ משיב 17 – א.ר] כנגד המבקש... היות והמשיב נוקט כנגד המבקש בימים אלו ממש בהליכי מימוש וגביה כנגד נכסי המבקש ומימוש דירת מגורי המבקש...". עוד נתבקש בית המשפט להורות על עיכוב ובטול ההגבלות שהטיל משיב זה כנגד המבקש 1 בתיק ההוצאה לפועל.

תמונת מצב זו הובילה לבחינה מוקפדת של ההליך שבפניי, ובעקבות זאת, הגעתי לכלל מסקנה שגם אם נידרשת החלטה מעט חריגה, אין בפניי מנוס מהקביעה שעל הפרק בקשה באמצעותה חותרים המבקשים להתנהל בתיק שהסתיים לחלוטין לפני כשש שנים, תוך מאמץ לעקוף צו חוסם שניתן על ידי בית המשפט העליון, ונסיבות בהן ההחלטה הנכונה היחידה היא להבהיר, כי אין כלל תיק, ובודאי לא תיק פתוח שניתן להתנהל בו. מכאן שאין כלל הליכים שניתן לשקול בהם ועל המערכת לראות תיק זה כסגור וחתום לכל דבר ועניין, ויובהר בהמשך.

אשר להליך הקונקרטי כביכול שהובא בפני אך יוער, שלצד ערעור על ידי מי שהגיש תביעה לבית משפט קמא, על כך שתביעתו נמחקה בהעדר אגרה, בכל מקרה לא ניתן כלל לבקש עיכוב ביצוע הליכי הוצאה לפועל שמקורם, כנראה, בהליך אחר שננקט כנגד המבקשים.

עוד שימת לב המבקשים למלוא המשמעויות של הפרת צו שניתן על ידי בית המשפט העליון, וככל שיהיו מיוצגים, שימת לב לכך גם של אלה שיתבקשו לייצגם, כעורכי דינם.

...

תמונת מצב זו הובילה לבחינה מוקפדת של ההליך שבפניי, ובעקבות זאת, הגעתי לכלל מסקנה שגם אם נדרשת החלטה מעט חריגה, אין בפניי מנוס מהקביעה שעל הפרק בקשה באמצעותה חותרים המבקשים להתנהל בתיק שהסתיים לחלוטין לפני כשש שנים, תוך מאמץ לעקוף צו חוסם שניתן על ידי בית המשפט העליון, ונסיבות בהן ההחלטה הנכונה היחידה היא להבהיר, כי אין כלל תיק, ובוודאי לא תיק פתוח שניתן להתנהל בו. מכאן שאין כלל הליכים שניתן לשקול בהם ועל המערכת לראות תיק זה כסגור וחתום לכל דבר ועניין, ויובהר בהמשך.

בין היתר נכתב בה כדלקמן: "מנִי אז ועד היום, במשך למעלה מעשור, מנהלים סימון מאות הליכים משפטיים, בבתי משפט בכל רחבי הארץ; רובם ככולם, אוחזים הלכה למעשה אותן טענות – לפגמים בהליכים המשפטיים שבהם נדון עניינם, למזימה הכלל-מערכתית שנרקמה נגדם – בשינויים קלים. כמעשיהם בראשונה, כך מעשיהם גם כיום: כאשר תביעה או הליך שהגישו נדחה – ממאנים סימון לקבל את ההכרעה. זמן מה לאחר מתן פסק הדין, נוהגים השניים להגיש תביעה חדשה, על יסוד טענותיהם המוכרות, בבקשה לביטול ההחלטות שבגדרן נדחו תביעותיהם הקודמות; וחוזר חלילה – לאחר שהתביעה החדשה נדחית גם היא, מוגשת לאחריה תביעה נוספת, המבוססת על אותן טענות, ובגדרה מתבקש שוב סעד בדמות ביטול ההחלטות הקודמות. כך נוצר מעגל אינסופי, המזין את עצמו" (סעיף 3) .

סוף דבר.

החלטתי זו, אין בה דבר מצד עצמה.

בית משפט השלום בחדרה 13 יולי 2019 ת"א 24627-01-19 כהן נ' ישראל כץ ואח' בפני כב' השופטת קרן אניספלד תובע-משיב אברהם כהן בעצמו נתבעים-מבקשים 1. שר התחבורה מר ישראל כץ 2. משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, רשות הרשוי הממונה על רישיונות נהיגה מר אפי רוזן 3. מנהלת רשות הרשוי במשרד התחבורה גב' אילנה כהן 4. מנהל רשות האכיפה והגבייה מר תומר מוסקוביץ כולם ע"י פרקליטות מחוז חיפה - אזרחי פסק - דין

הבקשה נדונה על-ידי כב' השופט א' אחטר, שמצא ביום 10.1.2019 כי יש לדחותה והורה כך: "עיינתי בבקשה ולא מצאתי שיש בנימוקיה כדי להעתר לסעד המבוקש. עסקינן בבקשה לסעד זמני מבלי שהוגש ערר על החלטת רשם ההוצל"פ או לחילופין מבלי שהוגשה תובענה כלשהיא בהתאם. הבקשה, כפי שהוגשה, נדחית". התובע מיאן להשלים עם החלטה זו והגיש בקשה נוספת שעיקרה השמעת איומים כלפי כב' השופט א' אחטר; ניתנה החלטה נוספת בזו הלשון: "ראשית, מובהר בזאת למבקש שעליו לפנות בדרך מכובדת לבית המשפט וודאי לא בלשון ציווי. שנית, מובהר למבקש שאל לו לאיים על בית המשפט וככל שבכוונתו למצות את זכויותיו בפני ערכאות או גורמים כאלה ואחרים, שמורה לו הזכות לעשות כן. שלישית, לא מצאתי לשנות את החלטתי מיום 10.1.2019". ביום 16.4.2019 הגישו הנתבעים את הבקשה דנן, ובמקביל עתרו ליתן להם ארכה להיתגונן, היה והבקשה תדחה.

העירעור לבית-המשפט העליון נדחה ביום 15.5.2000 על-ידי כב' הנשיא דאז השופט א' ברק.

מתן צו מניעה נגד הגבלות שהוטלו על התובע ביחס להחזקה או חידוש של רישיון נהיגה 4.1 סעד שני לו עתר התובע הוא מתן צו מניעה זמני נגד החלטות רישמי ההוצאה לפועל בתיק הוצל"פ ראשל"צ – החלטות אשר הגבילוהו מלהחזיק או לחדש רישיון נהיגה על פרעון מלוא חובו בתיק זה. 4.2 תיק הוצל"פ ראשל"צ ניפתח ביום 27.11.2012 על-ידי מי חדרה בע"מ (להלן מי חדרה) כתביעה לבצוע סכום קצוב נגד התובע.

כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט (כולל שכ"ט עורך דין) בסכום של 6,000 ₪, וזאת בשים לב להתנהלותו הדיונית, לרבות הגשת בקשות רבות לבית המשפט ולגורמים נוספים.

אין כל מקום לכך שבית המשפט ישחית זמן שפוטי רב בטיפול בבקשות סרק המוגשות על-ידי העותר חדשות לבקרים, לרבות בהליכים שהסתיימו.

...

הבקשה לסילוק התובענה על הסף מתקבלת אפוא.

התובע ישלם לנתבעים את הוצאות ההליך עד כה בסך של 12,500 ₪, בערכי יום פסק-הדין.

התובע ישלם לאוצר המדינה סך של 7,500 ₪ בערכי יום פסק-הדין.

א. וההפניות שם) כי – "כאשר לקוח מפקיד בידי עורך דין את עניינו, אין לצפות לכך שהלקוח יידע בעצמו, מה הנושאים הטעונים בדיקה" וכן כי – " אפילו נימסר מידע על ידי הלקוח, חייב עורך הדין לבדקו, כל שכן על ידי הצד שכנגד או מי מטעמו ... ואין הוא יכול להסתתר מאחורי רצונו של הלקוח לסיים את העסקה בהקדם". בעיניין שרמן (עמ' 465 פסקה 25) קבע בית המשפט העליון – "נידרש עורך-דין להסביר ללקוחו את משמעותו של כל מיסמך עליו הוא חותם ... אם אלו חוזים למיניהם ... לדאוג להטלת שעבוד על נכס באופן הולם ובמהירות האפשרית, כדי שהלקוח לא יפסיד את הזכות הראשונית שלו". בהמשך לדברים נכוחים אלה של בית המשפט העליון נפסק (ת"א (מחוזי מרכז) 33301-02-12‏ ‏ שרון כהן נ' עו"ד חנוך וסרצוג (23.10.2014) פסקה 46) כי – "אף אם מדובר בלקוחות בעלי ידע וכישורים, על עורך הדין המייצג לוודא שהם מבינים היטב ובאופן מלא את החוזה עליו הם חותמים ולא להניח כי הבינו את מערך הסיכונים אותו נטלו", והדברים קל וחומר ביחס ללקוחות נעדרי ידע וכישורים בתחום המקרקעין דוגמאת התובעים ואבי התובע 1.

לאור כל האמור סבורני כי הוכח ברמה הנדרשת להליך אזרחי גם בהתייחס למעשה תרמית כי היתנהלותו של עו"ד רוסינסקי עולה כדי תרמית כלפי התובעים, אם כי, כאמור, הדבר אינו מעלה או מוריד לעניין התוצאה לאחר שנקבע כבר כי התרשל כלפיהם ואינני קובע בשלב זה ממצא בשאלה מי ביצע בפועל את הזיוף במסמכים מתיק בית המשפט.

בת"א (שלום ת"א) 47864-10-19 רוני סטנלי סומר נ' עו"ד יעקב אברמוביץ (17.3.2022) קבע בית המשפט כי הנתבע התרשל בכך שלא הסביר לתובעים את הסיכונים בעיסקה ואת מיגבלות הבטוחה לטובתם וכאשר הופרו ההתחייבויות מצאו עצמם מול שוקת שבורה כשהנזק כספי היה 1,200,000 ₪, ובית המשפט פסק פיצוי בגין עגמת נפש בסך 100,000 ₪.

הקטנת הנזק לעמדת עו"ד רוסינסקי לא פעלו התובעים להוציא לפועל את פסק הדין נגד נתבע 1 ובכך הפרו את חובתם להקטין את נזקיהם, ומנגד טענו התובעים כי סברו שפסק הדין נגדו בוטל לאחר שהגיש בקשה לכך (עמ' 10 שורות 35-29) וכי ממילא הנתבע 1 הוא "רמאי" כך שלא יעלה בידם לגבות ממנו אף לא את אגרת ההוצל"פ. פסיקת בתי המשפט הבהירה כי חובת הקטנת הנזק בנזיקין שונה מן החוזית וכי הנטל המוטל על הניזוק נמוך ולמעשה אין מדובר בחובה אלא בהגנה של המזיק לגבי גובה הפצוי, אך הדבר מותנה בהוכחת התרשלות עצמית מצד הניזוק (ראו ע"א 4431/17 פלוני נ' פלוני (3.10.2019)).

בע"א 1530/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יובלים אגודה שיתופית פ"ד נח(6) 822, 833 (21.7.2004) הבהיר כב' השופט (כתוארו אז) אדמונד לוי ז"ל, ביחס לחייב בעל אמצעים ונכסים נגישים, מה שלא הוכח בדנן, כך – "... ונשאלת השאלה אם יוכל זה (=המזיק – א"ב) להשמע בטענה כי נכון לפטור אותו מהחיוב, הואיל ולרשות הנושה עומד חייב אחר, בעל אמצעים ונכסים נגישים. וכפי שראוי להשיב על שאלה זו בשלילה ..." גם בע"א (מחוזי ת"א) 2162/02 פלונית נ' מדינת ישראל - משרד העבודה והרווחה (1.6.2008) קבע בית המשפט כי אי הגשת תביעה, שלא היתה מקטינה את הנזק עצמו אלא רק משנה את חלוקתו בין מספר חייבים, אינה מהוה הפרה של חובת הקטנת הנזק (פסקה 27).

...

אשר על כן, טענת אי הקטנת הזנק שהעלה עו"ד רוסינסקי נדחית.

סוף דבר מכל הנימוקים דלעיל אני מחייב עו"ד רוסינסקי לפצות את הנתבעים בגין הסכום ששילמו לנתבע 1 בסך 310,000 ₪, בגין הפיצוי המוסכם בסך 50,000 ₪ שמחדליו מנעו יכולת לגבותם, בגין הפסד דמי השכירות בסך 24,850 ₪ ובגין עגמת נפש בסך 40,000 ₪.

אשר על כן אני מחייב את עו"ד רוסינסקי לשלם לתובעים סכום כולל של 424,850 ₪ וכן את אגרת בית המשפט בסך 11,473 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה – 7.5.20, הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 42,500 ₪.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 25849-10-20 בשותי נ' עיאס ואח' לפני כבוד השופטת ברכה בר-זיו המבקשת: נאדרה בשותי ת"ז 054483052 ג'ומאנה בשותי ת"ז 40475915 ע"י ב"כ עוה"ד שמעון צח המשיבים: .1 אדיב עיאס ת"ז 054395306 .2 עו"ד שמעון רביב, כונס נכסים .3 עו"ד יעקב סולומון, כונס נכסים פסק דין

ב"כ המבקשות טען גם כי על פי תקנה 364(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, קיימת הגבלה לחיוב מבקש להפקיד עירבון עד 50,000 ₪ ורק במקרים מיוחדים ניתן להגדיל סכום זה. ביום 8.10.20 ניתנה החלטת בימ"ש קמא כדלקמן: "לא מצאתי בבקשה זו כל חידוש שיהא בו כדי לשנות את שנקבע בהחלטה מיום 5.20.20". שתי החלטות אלה הן נשוא בקשה זו. בבקשה טען ב"כ המבקשות כי בימ"ש קמא שגה כאשר היתנה את מתן הצוו הזמני בהפקדת ערובה בסך 100,000 ₪, וכאשר דחה ללא כל נימוק את הבקשה לביטול העירבון, מבלי שיתייחס לטענות המבקשות ומבלי שקבל את תגובת המשיבים לבקשה.

המשיב 2 (שהנו ב"כ המשיב 1 ואחד משני כונסי הנכסים) טען כי המבקשת 2 הנה עורכת דין, שבתקופה הרלבנטית עבדה כעורכת דין במשרד של עורך הדין שנטען כיום כי חתם ללא הרשאה.

לאור שיקולים אלה קבע בית המשפט כי: "סכום הערובה הכספית שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי מיליון ש"ח, "אינו תואם אף אחד מהשיקולים הללו, וממילא לא ניתן להצדיקו (יצוין כי סכום זה גם עולה עשרים מונים על הרף שנקבע בתקנה 364(ג) לתקסד"א, 50,000 ש"ח, ולפיכך קביעתו חייבה את בית המשפט קמא במתן "טעמים מיוחדים שיירשמו", דרישה שספק אם קוימה.

בעניינינו, אני סבורה כי יישום השיקולים הנ"ל מביא לתוצאה דומה אליה הגיע בית המשפט העליון בהחלטתו הנ"ל: לעניין השיקול הראשון – בתגובתו לבקשה המשיב לא טען כי ייגרם לו נזק כספי במקרה של עיכוב הליכי ההוצל"פ , אלא רק טען כי "קיים אינטרס חד וברור שהמשיב 1 יהא זכאי סוף סוף אחרי למעלה מ- 15 שנים מיום קבלת בהשיק חלף הלוואות שהעמיד לטובת עסקיהם של החייבים, לזכות לראות את פרי עמלו ואת כספו מושב אליו". לפיכך, לא היה מקום לחייב בהפרדת ערובה כספית, מבלי שנטען לנזק כספי.

...

בהחלטתו, קיבל בית המשפט העליון (כבוד השופט ע. גרוסקופ) את הבקשה בקובעו כי : "גובה הערבון שנקבע שקול, למעשה, לדחיית הבקשה למתן סעד זמני, ועל כן קיימת הצדקה להתערבותו של בית המשפט". בית המשפט היפנה להחלטתו ברע"א 5780/19 גרינשפון נ. בן הרוש (24.10.19) שם נקבעו 4 שיקולים אותם על בית המשפט לשקול כאשר הוא מגיע למסקנה כי יש להתנות מתן סעד זמני בהפקדת ערובה: "השיקול הראשון, המעוגן כיום בתקנה 364 לתקסד"א (וראו גם תקנה 96(א) לתקנות החדשות), הוא הבטחת מקור כספי לפיצוי הצד השני מפני הנזק שצפוי להיגרם לו בעקבות מתן הסעד הזמני, אם יתברר בדיעבד כי סעד זה ניתן ללא הצדקה. שיקול זה, שניתן לכנותו "הנזק הפוטנציאלי מצו המניעה הזמני", מהווה התכלית המוצהרת של הדרישה לחיוב מבקש הסעד הזמני בהפקדת ערבויות (ערבות ועירבון) בכלל, וערובה כספית בפרט.

בענייננו, אני סבורה כי יישום השיקולים הנ"ל מביא לתוצאה דומה אליה הגיע בית המשפט העליון בהחלטתו הנ"ל: לעניין השיקול הראשון – בתגובתו לבקשה המשיב לא טען כי ייגרם לו נזק כספי במקרה של עיכוב הליכי ההוצל"פ , אלא רק טען כי "קיים אינטרס חד וברור שהמשיב 1 יהא זכאי סוף סוף אחרי למעלה מ- 15 שנים מיום קבלת בהשיק חלף הלוואות שהעמיד לטובת עסקיהם של החייבים, לזכות לראות את פרי עמלו ואת כספו מושב אליו". לפיכך, לא היה מקום לחייב בהפרדת ערובה כספית, מבלי שנטען לנזק כספי.

לעניין השיקול הרביעי – גם בענייננו, בימ"ש קמא לא נתן דעתו לעניין זה. לאור האמור, אני מקבלת את הבקשה ומורה כי הליכי ההוצל"פ יעוכבו, כפי שקבע בימ"ש קמא בהחלטתו מיום 5.10.20, כאשר במקום הערובה שקבע בימ"ש קמא תעמוד הערובה על סכום של 40,000 ₪ (מחציתם במזומן (ו/או ערבות בנקאית צמודת מדד ומחציתם בהתחייבות עצמית שלצד ג' שאינו מצוי בהליכי חדלות פירעון).

בית משפט השלום באשדוד ת"א 5282-01-17 מפעלי המקור בע"מ נ' הרשטיין תיק חצוני: מספר תיק חצוני מספר בקשה:18 לפני כבוד השופט יהודה ליבליין המבקשת אנה אליאנה הרשטיין המשיבה ע"י ב"כ עו"ד נ' כהן מפעלי המקור בע"מ החלטה

לטענת המבקשת עולה מן הכרטסת, ש"נחשפה בפניי רק לפני כחודשיים/שלושה ובשל הסגר והבידוד הביתי בשל נגיף הקורונה בקשתי זו התעכבה", כי במועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל על-ידי המשיבה בשנת 2010 עמד החוב של עתון "תצפית" על סך של 16,513 ₪ בלבד, כאשר מנגד המשיבה הגישה לבצוע שטר על סך של 107,845 ₪.

נטען בהקשר זה, שלאחר פתיחת הליכי ההוצל"פ הגיעה המבקשת עם בנה למשרדי המשיבה, וביקשה להסדיר את החוב, ללא שהכחישה את גובה החוב במועד הפגישה.

לבסוף מפנה המשיבה לקביעה בפסק הדין, ולפיה עדות המבקשת נמצאה על-ידי בית המשפט כלא אמינה.

בנוסף, מעלה המבקשת טענות שאינן ממין העניין, כדוגמת תלונות שהגישה ללישכת עורכי הדין, כי אין היתיישנות בגין טענותיה היות והיא משולה לקורבן "אונס" ועוד.

האפשרות להורות על קיומו של משפט חוזר בהליך אזרחי איננה מוסדרת בחוק, וההסדר החקיקתי הוגבל להליך פלילי בלבד (ראו סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984).

בהתאם להלכה הפסוקה, על מנת לבסס עילה לעריכת משפט פלילי חוזר, אין די בהצגת ראיות חדשות שלא הוצגו בהליך המקורי, אלא נידרש כי בראיות החדשות, יהיה כדי להביא לשינוי תוצאת פסק הדין שניתן, וזאת תוך בחינת הראיות החדשות, אל מול מערך הראיות שהונחו בפני בית המשפט (ראו מ"ח 4466/11 אגרונוב נ' מדינת ישראל (18.3.2013)).

בדומה לאיזון האינטרסים שנקבע במשפט הפלילי, ועל אף החסר החקיקתי, קבע בית המשפט העליון, כי לבית המשפט נתונה סמכות טבועה לבטל פסק דין אזרחי חלוט, בהתקיים נסיבות חריגות, כאשר עולה מן הבקשה שלשיקול בדבר חקר האמת יש לתת משקל עודף על פני השיקולים של מעשה בית דין וסופיות הדיון (ראו ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ (25.2.2010)).

...

בשולי ההחלטה נרשם, כי ככל שלמבקשת טענות ביחס לפסק הדין עליה לפעול בדרכים החוקיות לכך, הא ותו לא. יש לציין, כי בהחלטה נרשם, כי דין הבקשה להידחות בשל העדר תצהיר, ולכן המחדל של המבקשת בהגשת תצהיר התומך בבקשה דנן, רק גובר.

סוף דבר, אני דוחה את הבקשה לקיום "משפט חוזר" בעניין תביעת המשיבה כנגד המבקשת.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין בקשה זו בסכום כולל של 3,500 ₪.