הגבלת היקף העסקה על ידי משרד החינוך והתרבות

הועדה קבעה, כי מצב דברים שבו רשויות מקומיות הן לקוחות של ספק השירותים על-פי המיכרז, ומשלמות לו תמורות כספיות עבור אספקת שירותים נוספים, אינו רצוי; זאת, משום שעלול להווצר תרחיש שבו רשות מסוימת, שהִנה בעלת עניין בנושא הנתון להכרעתה של אחת מוועדות החקירה, תפעיל על בעל תפקיד המועסק על-ידי ספק השירותים לחץ פסול כדי לקדם את עניינה.

לטענת המשיב, קיומם של קשרים עיסקיים-כלכליים בין החברה המספקת שירותים לועדות החקירה, לבין הרשויות המקומיות שבתחום שיפוטה של ועדת החקירה, יוצרים ניגוד עניינים מובנה, ולמצער – חשש ממשי לניגוד עניינים, שלא ניתן להסירו אלא על-ידי הטלת מיגבלה על עצם קיומם של קשרים עיסקיים אלו.

מבחנו של תנאי מסוג "תנאי רשות" הוא שהוספתו תהא עניינית, יינתן לו משקל ראוי בנסיבות העניין, והוא לא יעמוד בסתירה לעקרונות המינהל הצבורי ודיני המכרזים (עע"מ 6464/03 לישכת שמאי המקרקעין בישראל נ' משרד המשפטים (16.2.04); ע"א 2087/99 דודו דפוס וכריכה 1988 בע"מ נ' משרד החינוך, התרבות והספורט (20.2.00), בעמ' 862); וסבירותו של התנאי תבחן ביחס להתאמתו לתכלית הציבורית שאותה נועד המיכרז להשיג (ע"א 1444/95 עריית אילת נ' מינהל מקרקעי ישראל (20.7.95)).

זאת ועוד, המועמד מתבקש לחתום על הצהרה הכוללת התחייבות רבת הקף שלא להמצא בנגוד עניינים, ובכלל זאת עליו להתחייב להמנע "מכל תפקיד או עיסוק היוצר או עלול ליצור, בין במישרין ובין בעקיפין, מצב של ניגוד עניינים...". בהמשך מופיע פירוט, שלפיו על המועמד להתחייב להמנע "מכל תפקיד או עיסוק כאמור, בין בעצמי ובין באמצעות המשרד בו אני עובד, לרבות השותפים בו, עובדיו וכל הפועל מטעמו, בין אם הוא נעשה תמורת תשלום או תמורת טובת הנאה אחרת ובין אם הוא נעשה ללא תמורה כלל, לרבות חברות בהנהלת תאגיד, בין אם הוא תאגיד למטרת רווח ובין אם הוא לא למטרות רווח". עוד נקבע, כי כניגוד עניינים ייחשב – "כל עיסוק הנוגע במישרין או בעקיפין, לועדות החקירה בהן אכהן ולנושאים שיידונו בפניהן"; "היתקשרות עם רשות מקומית, לבצוע עבודה מכל סוג שהוא..."; ו"עבודה או היתקשרות עבור אדם או תאגיד העוסקים בנושאים הנוגעים לתיכנון או לפיתוח מקרקעין.

...

התוצאה החלטת ועדת המכרזים בקביעת תנאי איסור ניגוד העניינים הנדון, והותרתו על כנו, הִנה סבירה ואין עילה להתערב בה. לנוכח המסקנה שאליה הגעתי, אין צורך לדון בטענת הסף בדבר השהוי בהגשת העתירה.

לפיכך, דין העתירה להידחות, והיא נדחית בזה.

העותרת תשלם למשיב ולמרטנס הופמן הוצאות בסך של 40,000 ₪, לכל אחד.

הפרישי שכר עבודה לטענת התובע, בחודשים 9/09-1/10 הועסק בפועל על ידי הנתבעת בהקף העולה על 140% משרה, אולם הנתבעת לא שילמה לו שכר עבור שעות אלו ושכרו הולן.

אין לקבל טענה זו. בפרשת משיח דן בית הדין הארצי בסוגית ההגבלה להקף של 140% משרה וקבע את הדברים הבאים: "אין ספק שמעסיק יכול להגביל את הקף העסקתו של עובד מעובדיו, ובילבד שהדבר נעשה משיקולים עינייניים, בסבירות ובצורה שיויונית [...] הגבלת העסקתם של עובדי ההוראה להקף משרה של עד 140% נהוגה במשרד החינוך מזה שנים רבות [...] עובד הוראה עוסק באחת מן המלאכות החשובות והרגישות הקיימות - החינוך. מלאכת ההוראה אינה עניין טכני. על עובד ההוראה לתפקד כראוי, להיות קשוב לתלמידיו ובמהלך עבודתו להיות במיטבו. איכות החינוך הוא פועל יוצא, בין השאר, מרמתם המקצועית של עובדי ההוראה, ומאיכות תפקודם. ההגבלה על הקף המשרה של עובד הוראה נועדה איפוא להשיג מטרות אלה ומשום כך היא הגיונית וסבירה" (ע"ע (ארצי) 1158/02 משיח - מדינת ישראל, משרד החינוך, פד"ע לג(15) 34 בסעיפים 6-7 לפסק הדין; אושר בהחלטת בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ (בג"ץ 2256/03 ד"ר אשר משיח נ' מדינת ישראל, משרד החינוך והתרבות, ניתן ביום 18.3.2003; הדגשה שלי - י.א.ש.).

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע: סך של 40,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין.

בנוסף תשלם הנתבעת את כל ההפרשות הפנסיוניות הנובעות מהפרשי השכר וזאת תוך 30 יום מהיום.

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע סע"ש 24975-06-21 29 דצמבר 2022 לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם נציגת ציבור (מעסיקים) גב' אילנה מסד נציגת ציבור(עובדים) גב' מרים יעיש התובעות: 1. הסתדרות העובדים הלאומית בישראל 2. מוריה וקנין 3. חיה מושקא-פיזם 4. רחל ביתן 5. אסתר ויל 6. סוזי-הודיה אדרי 7. צופיה אורים 8. מרגריטה טרבלסי ע"י ב"כ עו"ד בטי מצר לוי הנתבעת: מדינת ישראל - משרד החינוך התרבות ע"י ב"כ עו"ד שלומי ירדן פסק דין

התובעות 2-8 מועסקות על ידי משרד החינוך כגננות באיזור שדרות (להלן: התובעות או הגננות).

התובעות טוענות, כי נוכח היתנהלות הנתבעת, נגרמה להן פגיעה כלכלית שכן על מנת שלא לפגוע בפרנסתן ולהפחית את הקף משרתן חלקן נאלצו להסכים לעבוד במתכונת יוח"א. התובעות טוענות, כי אין בסיס בנהלי משרד החינוך ולטענת הנתבעת שלפיה גננת שאינה מסכימה לעבוד במתכונת יוח"א בשדרות צריכה לפנות למעסיקה ולהגיש טופס העברה לשבוץ בגן ללא מתכונת יוח"א מחוץ לשדרות.

הענות לתביעת התובעות משמעה שבכל הגנים שבהן תשובצנה יהא צורך לשבץ גננות מעטפת דבר המטיל נטל כבד על הנתבעת, מחטיא את אחת המטרות החשובות של יוח"א ואף פוגע בזכויות גננת המעטפת שכן שיבוצה מגביל את הקף משרתה ואפשרויות שיבוצה.

...

בנסיבות אלה, טוענת הנתבעת, דין הסעדים המפורטים בסעיף 80.1, 80.5 לכתב התביעה שעניינן מתן צו מניעה קבוע האוסר כפייה על גננות ההסתדרות (לרבות התובעות עצמן) לעבודה במתכונת יוח"א, וכן איסור אפליה בין גננות החברות בהסתדרות ולאלו שאינן – להידחות.

בית הדין הארצי לעבודה עע 001158/02 תבנית חדשה המערער [ד"ר אשר משיח] המשיב [מדינת ישראל-משרד החינוך התרבות והספורט] בפני[]: הנשיא סטיב אדלר, השופט יגאל פליטמן, השופט שמואל צור, נציגת עובדים רבקה גן, נציג מעבידים הלל דודאי בשם המערער - []עו"ד גד וספלד בשם המשיב - []עו"ד איריס גלילי-יולזרי, פרקליטות מחוז ת"א - אזרחי []פסק - דין

על יסוד העדויות שבאו בפניו, קבע בית הדין האיזורי לאמור: "ממכלול האמור עד כאן מסקנתי היא, כי קיים אינטרס לגיטימי שרמת ההוראה לא תיפגע מכך שמרצה במכללה לא יוכל לתפקד כראוי בשל הקף שעות העבודה שנטל על עצמו. מכח אינטרס זה רשאי משרד החינוך להגביל את הקף העסקתו של המרצה במכללה. מדובר באנטרס צבורי במובן הבסיסי של המושג, אינטרס שמשרד החינוך מופקד על שמירתו. אינטרס זה אינו נופל בחשיבותו מאנטרס כלכלי של מעביד שישמרו סודותיו המסחריים, או שלא יגזלו לקוחותיו". בעירעור בפנינו היתייחס המערער בעיקר לטענה בדבר הפגיעה בחופש העיסוק.

אפשר גם שקיימים שיקולים נוספים שיש להביאם בחשבון לעניין זה, כגון - השאיפה להמנע מצמצום מספר משרות ההוראה ושיקולים מקצועיים אחרים כיוצאים באלה ועניין זה מן הראוי לו שייבחן על ידי הגורמים המופקדים על כך בממשלה.

...

על יסוד העדויות שבאו בפניו, קבע בית הדין האזורי לאמור: "ממכלול האמור עד כאן מסקנתי היא, כי קיים אינטרס לגיטימי שרמת ההוראה לא תפגע מכך שמרצה במכללה לא יוכל לתפקד כראוי בשל היקף שעות העבודה שנטל על עצמו. מכח אינטרס זה רשאי משרד החינוך להגביל את היקף העסקתו של המרצה במכללה. מדובר באינטרס ציבורי במובן הבסיסי של המושג, אינטרס שמשרד החינוך מופקד על שמירתו. אינטרס זה אינו נופל בחשיבותו מאינטרס כלכלי של מעביד שישמרו סודותיו המסחריים, או שלא יגזלו לקוחותיו". בערעור בפנינו התייחס המערער בעיקר לטענה בדבר הפגיעה בחופש העיסוק.

לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, החלטנו לדחות את הערעור.

הטעם לדבר הוסבר בתצהירו של מר שמעון שטמפפר שהוגש לבית הדין האזורי ובו נאמר: (ההדגשה הוספה - ש.צ.) "רציונל הכלל בדבר ההגבלה הינו ברור. הכלל משקף סטנדרט הוראה רצוי מבחינת משרד החינוך וצרכניו ועל פיו על מנת שמורה יוכל לתפקד כראוי לטובת תלמידיו, לטובתו עצמו ולטובת המערכת כולה, אין לאפשר לו להיות מועסק מעל שיעור של 140% אחוזי משרה. מורה אשר יועסק מעל 140% משרה לא יוכל לתפקד כראוי ועבודתו עלולה להיות לקויה. בכך משקף הכלל אינטרסים לגיטימיים של המערכת". הסבר זה משקף את עמדת משרד החינוך.

סוף דבר - אנו דוחים את הערעור.

במכתב לתובע מיום 27.6.99 (ת/10), הודיע מר יהודה בדיחי סגן מנהל האגף להכשרה והשתלמות במשרד החינוך התרבות והספורט, כי מבדיקת תיקו האישי של התובע מתברר שהוא מועסק במערכת הכשרת עובדי ההוראה מעבר ל-140%.

מוסיף התובע וטוען, כי הגבלת הקף העסקתו על ידי משרד החינוך מהוה פגיעה בחופש העיסוק בניגוד לחוק יסוד: חופש העיסוק וחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו.

...

על אף האמור ומבלי לפגוע במסקנה דלעיל, בהיתחשב בחוק יסוד: חופש העיסוק, בחשיבותו של עיקרון חוקתי זה אשר בא לידי ביטוי בפסיקת בתי המשפט ובתי הדין לעבודה, מן הראוי שמשרד החינוך יעיין מחדש בהוראה זו שנקבעה לפני שנים ארוכות.

סוף דבר 14.

התביעה נדחית.