הגבלה קשה בתנועות הגב עקב תאונת דרכים שגרמה לפגיעה בעמוד השדרה

בשל ניזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, הגיש התובע תביעה זו לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

בבדיקת התובע נימצאו הזעת יתר בכפות הידיים, הגבלה קשה בתנועות הראש ועמוד שדרה, כוח גס תקין, אין קפוח עיצבי רחיקני, פאלן לעצבים מדיאני שלילי.

בפני המומחה התלונן התובע על כך שהוא סובל מכאבים, אי נוחות ועומס בצואר ובגב התחתון, מוגבל בתנועות עמוד שדרה, מתקשה בהליכה יותר מ- 20-30 דקות, חייב לקום מישיבה לאחר חצי שעה, מתקשה להתכופף, לעיתים אינו מצליח להחזיק את הצואר ונאלץ לשכב, רגליו נרדמות ואצבעות 3-5 בכף יד שמאל, מוגבל במבט שמאלה, שומע רעש בצואר ומתעורר משינה עקב כך, בהליכה טיקים מהכתפיים והגב מתעקם.

בדיקת טווח התנועות של עמוד שדרה גבי הייתה תקינה ומשכך קבע המומחה שלא נותרה לתובע נכות בעמוד שדרה גבי / מותני בגין התאונה.

המומחה הוסיף שהכאב וההגבלה בעמוד שדרה לא חד הם ויתכן כאב ללא הגבלה בתנועות, עוד הדגיש המומחה שהמומחה בתחום הנוירולוגיה קבע את נכותו של התובע בגין כאב ראש, ואת השאלה בגין חפיפה יש להפנות למומחה זה, שכן הנכות בתחום האורתופדיה נקבעה בגין הגבלה בתנועות ולא בגין כאב ראש.

...

איני מקבלת טענה זו. עיון בתלושים מעלה שגם בשנה זו כמו בשנה הקודמת לה, עבד התובע שעות נוספות לעיתים בהיקף לא מבוטל.

סוף דבר מתקבלת הערכת הנזקים הבאה: הפסדי שכר לעבר 49,556 ₪ גריעה מכושר ההשתכרות בתוספת פנסיה – 150,000 ₪.

ג. עזרת הזולת - 8,000 ₪ ד. הוצאות רפואיות, נסיעות והוצאות שונות - 3,000 ₪ ה. נזק לא ממוני - 18,180 ₪ סך הכל סכום של 228,736 ₪ הנתבעים ישלמו לתובע באמצעות הנתבעת סך של 228,736 ₪ בתוך 30 יום, בצירוף ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

לפני תביעתה לפיצויים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

המומחה הבהיר בחקירתו כי קשה להעריך הגבלה בתנועות כאשר עסקינן בעמוד השידרה הגבי ולכן, הנכות שייחס לתאונה בגין הגב מתייחסת לנושא הכאב ולא להגבלות בתנועה.

שוכנעתי, כי במקרים מסוימים שבהם הפגיעה באה לידי ביטוי בכאב או ברגישות באיבר או באיזור שניפגע בתאונה, עם או בלי מיגבלות תנועה, תתכן קביעת נכות בגין רגישות זו כפי שהסביר המומחה: "לא ראינו שבר אבל יש בגוף עוד חלקים פרט לעצמו(ת). כאבי ראש, לא רואים בצלום והראש כואב. יש פגיעה ברקמה רקה (כך במקור – ס.ד.), מתיחת רקמה, פגיעה קלה במשטחים המפרקתיים, דברים אלו לא נראים בצילומים" (עמ' 7 לפרוטוקול שורות8-10).

כעולה מעדות התובעת, התאונה לא גרמה לכל פגיעה במסלול לימודיה, עבודתה והתקדמותה.

...

שוכנעתי, כי במקרים מסוימים שבהם הפגיעה באה לידי ביטוי בכאב או ברגישות באיבר או באזור שנפגע בתאונה, עם או בלי מגבלות תנועה, תיתכן קביעת נכות בגין רגישות זו כפי שהסביר המומחה: "לא ראינו שבר אבל יש בגוף עוד חלקים פרט לעצמו(ת). כאבי ראש, לא רואים בצילום והראש כואב. יש פגיעה ברקמה רקה (כך במקור – ס.ד.), מתיחת רקמה, פגיעה קלה במשטחים המפרקתיים, דברים אלו לא נראים בצילומים" (עמ' 7 לפרוטוקול שורות8-10).

לאור האמור ובנוסף עדותו של המומחה לפיה הנכויות שנקבעו לתובעת הינן צבר של שתי נכויות קלות מאוד עד מזעריות שבאות לידי ביטוי בכאב וללא מגבלות תנועה המקנות נכות, כאשר יש לציין, כי התקנות אינן מקנות נכות בגין כאב, ולנוכח מספר התלונות והטיפולים המועט לאחר התאונה, אני סבורה, כי זה המקרה בו השפעת הנכויות על תפקוד התובעת הינה מינורית ובגררה שיעור הנכות התפקודית נמוך משיעור הנכות הרפואית.

סוף דבר לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בסכום של 98,000 ש"ח בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15.21% וכן החזר אגרת פתיחת ההליך כפי ששולמה בתוספת הצמדה מיום התשלום.

הוועדה לא הצליחה לסיים את הדיון וזה הופסק בשל "התקף פיתאומי של הלקוח". יצוין כי התקף זה היתייחס לכאבים בצואר בלבד וביחס לגב, נקבע כי "הועדה מקבלת את הערר לעניין הגב התחתון.... מקבלת את המלצתו של ד"ר לוי". הוועדה קבעה איפוא שלמשיב נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני, לפי סעיף 37(7)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

צוין כי "הוועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר לוי ... כאשר הנבדק מפגין הגבלה הרבה יותר קשה בתנועות שאינה קיימת בהיסח הדעת וגם אינה קיימת בבדיקתו של ד"ר לוי". עם זאת קבעה הועדה כי "על מנת לא לגרוע מזכותו של הנבד, הועדה מקבלת את הערר וקובעת 5% לפי 375א במחצית" (השגיאות במקור – י.ט).

ואולם, ניתן למצוא במסמכים שהגישה המבקשת כי ביום 7.9.10 התלונן המשיב על תאונת דרכים שגרמה "כאבים בצואר ובגב תחתון" וכי נמצאה בבדיקה "רגישות מעל צואר וגב תחתון הגבלה בתנועות"; ביום 22.8.11 צוינה "רגישות מעל צואר וחגורת כתף שמאלת הגבלה בתנועות"; ביום 28.8.11 התלונן המשיב על "כאבי צואר ולאורך יד שמאל"; ביום 19.9.11 נמצאה "רגישות מעל צואר וחגורת כתף שמאל. הגבלה בתנועות" וצוין כי "יש צורך לבצע MRI לבירור הכאב"; ביום 29.8.11 פוענחה בדיקת CT וצויינו בליטות דיסק בשלושה גבהים בעמ"ש צוארי כאשר בשני מקומות נמצא גם לחץ על השק התקאלי ובשלישי נמצא לחץ מתון; ביום 10.2.15 התלונן המשיב על "כאבי גב תחתון מקרינים עד ירך אמצעי" וזאת בשל הרמת חולה במסגרת עבודתו.

...

ודוק, אין בידי לקבוע שלו היה מובא בפני הוועדה מלוא המידע הרלוונטי והנכון, הייתה החלטתה בהכרח שונה.

סיכומו של דבר: אני מקבל את הבקשה ומתיר למבקשת להביא ראיות לסתור וזאת על דרך מינוי מומחה אורתופד.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

המחלוקת בתיק זה נוגעת בעיקר לשעור הפגיעה התפקודית והפגיעה בכושר הישתכרותו של כל אחד מהתובעים וכפועל יוצא, לאופן חישוב הנזקים וסכום הפצוי המגיע לו/לה. הרקע העובדתי ביום 29.06.18, בעת נהיגה ברכב בו נסעו התובעים, נפגעו שניהם בתאונת דרכים.

בעיניינה של התובעת, נקבעו נכויות בשיעור כולל של 53.83%, המורכבות מליקויים אלה: 40% בגין הגבלה קשה בתנועות הגב, 10% בגין פגיעה נוירולוגית ברגל ימין, 10% בגין צלקות ו-5% בגין שבר בגוף חוליה שהתאחה.

אני מצטרפת, בכבוד רב, לדיעה שהובאה בע"א (מחוזי חי') 62416-10-17 פלוני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (22.03.2018): "אמנם שבר בחוליה שהתאחה, ואשר אינו מותיר הגבלה, אין בו כדי להגביל תנועות עמוד השידרה לעת עתה, אולם נכות זו, שמקורה בשבר בחוליה, היא בעלת השלכה תפקודית מאחר ואין יודעים מה יוליד יום. נראה, כי המחוקק קבע נכות בגין שבר בחוליה שלא הותיר מיגבלה בתנועות, מתוך הנחה ששבר בחוליה עלול להשפיע בעתיד על מצבו התיפקודי של הנפגע...". התובע 1 הנכות הרפואית בהתאם למפורט לעיל, אני קובעת כי עקב התאונה נותרה לתובע נכות בגין הפגיעה בגבו, בשיעור כולל של 14.5%.הנכות התפקודית התובע טען כי נכותו התפקודית הנה בשיעור מלוא הנכות ומנגד, סבורה הנתבעת כי אין משמעות תפקודית ממשית לנכות, והיא לא גורמת להנמכה תפקודית תעסוקתית.

...

אני מצטרפת, בכבוד רב, לדעה שהובאה בע"א (מחוזי חי') 62416-10-17 פלוני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (22.03.2018): "אמנם שבר בחוליה שהתאחה, ואשר אינו מותיר הגבלה, אין בו כדי להגביל תנועות עמוד השדרה לעת עתה, אולם נכות זו, שמקורה בשבר בחוליה, היא בעלת השלכה תפקודית מאחר ואין יודעים מה יוליד יום. נראה, כי המחוקק קבע נכות בגין שבר בחוליה שלא הותיר מגבלה בתנועות, מתוך הנחה ששבר בחוליה עלול להשפיע בעתיד על מצבו התפקודי של הנפגע...". התובע 1 הנכות הרפואית בהתאם למפורט לעיל, אני קובעת כי עקב התאונה נותרה לתובע נכות בגין הפגיעה בגבו, בשיעור כולל של 14.5%.הנכות התפקודית התובע טען כי נכותו התפקודית הינה בשיעור מלוא הנכות ומנגד, סבורה הנתבעת כי אין משמעות תפקודית ממשית לנכות, והיא לא גורמת להנמכה תפקודית תעסוקתית.

אני קובעת כי שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובעת בעקבות התאונה בשיעור הנכות התפקודית, קרי, 50%.

אינני מקבלת טענה זו: אין חולק כי התובעת לא פנתה למל"ל ולא שולמו לה כספים.

אינני סבורה שהתובעת עומדת בקריטריון זה, ואילו סברתי כך, היה הפיצוי שנקבע לה בגין עזרה גבוה משמעותית מזה שנפסק במסגרת פסק דין זה. ריכוז סכומי הפיצויים הפסדי שכר עבר ועתיד (כולל פנסיה) 246,000 ₪ שווי והוצאות עזרה – עבר ועתיד 355,000 ₪ הוצאות – עבר ועתיד 15,000 ₪ כאב וסבל 93,000 ₪ סה"כ 709,000 ₪ ניכוי תשלום תכוף 17,000 ₪ יתרה לתשלום 692,000 ₪ סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך כולל של 92,000 ₪ ולתובעת פיצוי בסך כולל של 679,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21% ואגרת בית משפט ששולמה (כשהיא משוערכת להיום).

לא קיימת בדיקה רפואית כלשהיא מהעבר המצביעה על הגבלה בתנועות, למעט פעמיים, 14 שנים לפני התאונה, בשנת 2007, בה התובעת סבלה מהגבלה בתנועות כתוצאה מתאונת דרכים בשנת 2007, ההגבלה חלפה והתובעת לא התלוננה שוב בגינה.

אך בעקבות התאונה ובסמוך לה, התובעת התלוננה על כאבים בגב; בתאריך 22.2.2020 כאשר לא רשום שהתובעת התלוננה על הגבלה בתנועות, המומחה מיד בדק תנועות וקבע שקיימת הגבלה קשה בתנועות גב תחתון.

בחוות הדעת המומחה היתייחס לעברה הרפואי של התובעת בכל הקשור לגב תחתון כמפורט להלן (יצוין כי בחוות הדעת נפלו טעויות דפוס בתאריכים ואלה תוקנו במסגרת תשובות המומחה לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו מטעם התובעת): · בתאריך 22.6.2007: "מצב לאחר מעורבות בת.ד. בתאריך 21.5.2007 נבדקה במיון סקוטי, צלומי צואר וגב תחתון פורשו ללא ממצא טראומטי, טופלה שמרנית לרבות פיזיותראפיה ללא הטבה. החמרה לאחרונה עם הקרנה לרגליים יותר משמאל". · בתאריך 29.6.2007 בדיקת אורתופד "... עדיין כאבי גב תחתון... הופנתה לפיזיותרפיה". · בתאריך 13.7.2007 "ממשיכה להתלונן על כאבי גב תחתון... רגישות עם הגבלה בתנועות הגב התחתון...". · בתאריך 27.7.2007 בדיקת אורתופד "עדיין כאבי גב תחתון, ... רגישות מעל גב תחתון תנועות מוגבלות עקב כאבים ... CT בלט דיסק, הפניה ליעוץ ע"ש בי"ח אנגלי ..." · בתאריך 3.8.2007 "... לאור המשך התלונות והחמרה בכאבי גב ללא הטבה לאחר טפול שמרני, תופנה לבלוק אפידורלי בי"ח אנגלי נצרת". · בתאריך 31.8.2007 "שבועיים אחרי זריקה אפידוראלית... טפולי פיזיותראפיה ונוגדי כאבים". · בתארך 28.9.2007 "ממשיכה לסבול מכאבים... תופנה למומחה ע"ש להערכה ותכנית טפול". · בתאריך 28.12.2007 "כשלושה חודשים אחרי בלוק, לאחרונה החמרה בכאבים מועמד לבדיקת מומחה ע"ש". · בתאריך 11.4.2018 "כאבי גב תחתון המקרינים לגפה תחתונה שמאלית לדבריה מאז ת.ד. טופלה שמרנית, עברה בירור לרבות CT אשר הדגים בלט דיסק L4-L5 נמצא במעקב מרפאת ע"ש טופלה בהזרקות אפידורליות ללא הטבה...". · בתאריך 4.9.2018 "כאבי גב תחתון ללא חבלה, רגישות מעל גב תחתון, תנועות מכאיבות". · בתאריך 31.12.2019 "כאבי גב תחתון". · בתאריך 23.1.2020: "כאבי גב תחתון... צלום ע"ש מותני.. מרווח L2-3 מוצר". ציין המומחה שלפי פענוח בדיקת ה-CT לעמוד שדרה מותני, התובעת סובלת מבלטי דיסק בכל הגבהים בעמוד השידרה עם היפרטרופיה של מפרקי הפסט; המומחה הבהיר כי בדיקת ה-MRI היא בדיקת הבחירה לפתולוגיה דיסקלית, והיא הבדיקה הקובעת ולא בדיקת ה-CT. כך שבבדיקת ה-MRI מודגמת תמונה של מחלה דיסקלית ניוונית במרווחים L1-2 ו- L2-3 עם היפרטרופיה של מפרקי הפסט.

עוד הוא העיד: "... רשום לה שהיו תנועות מכאיבות. הוא לא ציין שאין הגבלה. אני מבין את הקושי אך זו המציאות. לתובעת יש מחלה ניוונית. יש תעוד בעבר להגבלה. המחלה היא ניוונית. התאונה היא תאונה, ובאמת קלה. היא לא גרמה למחלה או להרעה במצבה. היא גם הייתה הנהגת ברכב התובעת. היא זהתה שהתאונה עומדת לפגוע, כך שהגוף שלה היה מוכן. אמנם יש הגבלה קלה, אך לא כתוצאה מהתאונה" (עמ' 16, ש' 14-18; ראו גם עמ' 19, ש' 1-7; עמ' 20, ש' 25-27).

...

לסיכום – המומחה הותיר רושם אמין ומקצועי, חוות דעתו מנומקת כדבעי ונסמכת על תיעוד רפואי רלוונטי ובדיקה קלינית שערך לתובעת.

ראשית ייאמר, שאין בידי לקבל טענת התובעת שנגרם לה אי כושר מלא בעקבות האירוע למשך 19 חודשים.

לסיכום: הפסד השתכרות 12,000 ₪ כאב וסבל 12,000 ₪ עזרת הזולת והוצאות 5,000 ₪ סה"כ 29,000 ₪ אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 29,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 4,400 ₪ (כולל מע"מ כחוק).