ביום 2.10.2017 גובשה הסכמה בין הצדדים, אשר קיבלה תוקף של החלטת בית המשפט, לפיה המשיבה תחזיק עד לתום ההליך הפלילי ברכוש העורר, בסך כולל של 900,000 ש"ח, כמפורט להלן:
קרן תגמול לעצמאי ולשכיר על שם המבקש בכלל חברה לביטוח בע"מ, יתרה בסך 94,000 ש"ח; פוליסת מנהלים על שם המבקש בהפניקס חברה לביטוח בע"מ, יתרה בסך 193,053 ש"ח; סכום של 500,000 ש"ח מתוך יתרת הכספים שבחשבון הבנק של המבקש ורעייתו בבנק לאומי לישראל; פוליסה מסוג תגמולים לשכירים בהון על שם המבקש בכלל חברה לביטוח בע"מ, יתרה בסך של 30,000 ש"ח; פוליסת מנהלים על שם אשת-המבקש בהפניקס חברה לביטוח בע"מ, יתרה בסך של 95,000 ש"ח.
הוסכם כי יתר הרכוש התפוס בידי המשיבה יוחזר לידי העורר.
העורר הוסיף וטען, כי החזקת הסך של 900,000 ש"ח אינה מוצדקת, שכן חלק הארי משווי הרכוש האסור המיוחס לו בכתב האישום (כ-98,600 ש"ח מתוך 1,160,650 ש"ח) הוא סכום שעל פי הנטען קיבל כשוחד מאיגוד הכדורסל, בתמורה לכספי תמיכה בסך 1,000,000 ש"ח שקבל איגוד הכדורסל, כמתואר באישום השמיני.
סעיף 23 לחוק מחיל את הסדר החילוט הקבוע בסעיפים 36ג עד 36י לפקודת הסמים המסוכנים, בשינויים המחויבים, על עבירות לפי חוק הלבנת הון, ובין אלו את סעיף 36ו העוסק במתן סעדים זמניים להבטחת מימוש החילוט בתום ההליך הפלילי, וזו לשונו:
"הוגש כתב אישום ... רשאי בית המשפט, על פי בקשה חתומה בידי פרקליט מחוז המפרטת את הרכוש שאת חילוטו מבקשים, לתת צו זמני בדבר – מתן ערבויות מטעם הנאשם, או אדם אחר המחזיק ברכוש, צווי מניעה, צווי עיקול או הוראות בדבר צעדים אחרים שיבטיחו את האפשרות של מימוש החילוט ...".
בעוד שהתכליות העיקריות העומדות בבסיס החילוט הן שלילית פירות העבירה מהעבריין ותכלית הרתעתית, הרי שביסוד סעד זמני של תפיסת הרכוש לצורך חילוטו בתום ההליך, אם יורשע הנאשם, עומדת תכלית של מניעת הברחת נכסי הנאשם (ע"פ 6009/19 ביידון נ' מדינת ישראל, בפיסקה 8 (23.10.2019); להלן: ענין ביידון).
יפים לענין זה הדברים שנאמרו בבש"פ 7715/97 חג'ג' נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(1) 14 (1998), לענין מדרג האמצעים המנויים בסעיף 36ו לפקודת הסמים המסוכנים לצורך הבטחת חילוט רכוש הנאשם:
"אינני מקילה ראש בחשיבות האלמנט העונשי שבחילוט רכוש ששמש לבצוע העבירה או שנרכש מכספי עבירות אולם יש לזכור, שמדובר בשלב מוקדם ובטרם הרשעה. לא בכדי נקבע בסעיף 36ו(א) כי הצוו הזמני שבית-המשפט רשאי לתת בעיניין זה הוא למתן ערבויות, צוי מניעה, צוי עיקול או הוראות בדבר צעדים אחרים שיבטיחו את האפשרות של מימוש החילוט. לא בהכרח יש לנקוט את הדרכים הנ"ל לפי סדרן, אולם בסדר הבאתן יש אינדיקאציה למידתיות שאותה ראה המחוקק לנגד עיניו. הפגיעה ברכושו של אדם על-ידי נטילתו ממנו, על-מנת להבטיח אפשרות חילוט בעתיד היא פגיעה ברכושו ובקניינו ולפיכך יש לנקוט אותה רק כאמצעי אחרון ובהעדר אמצעים חלופיים להבטחת אותה תכלית. כך יש לעשות בהשראת חוק-יסוד: כבוד האדם וחרותו וכך יש לעשות על-פי עיקרון המידתיות המקובל עלינו" (שם, בעמ' 18-17).
...
בנסיבותיו המיוחדות של הערר דנן, אני סבור כי יש לקבלו.
לנוכח זאת, אני מורה על השבת הדיון בבקשה לבית המשפט המחוזי על מנת שהעורר יציג בפניו חלופות הולמות להנחת דעתו, להבטחת אפשרות חילוט הרכוש, אם יורשע בדינו.
הערר מתקבל אפוא, במובן האמור בסעיף 13 להחלטתי זו.
ניתנה היום, כ' בטבת התשפ"א (4.1.2021).
