הברחת נכסים אגב הסכם גירושין פיקטיבי

לדידו מדובר בהסכם גירושין פקטבי בגדריו הבריח המנוח לגרושה סך של כמליון ₪.

הגרושה טוענת כי הנאמן פועל כדי לשרת אינטרס אישי מובהק של נושה בודד שהוא לקוחו, קרי, הנושה שיזם את הליך הפש"ר. עוד טוענת הגרושה כי הנאמן הראשון שמונה בהליך זה לא מצא שנכסי החייב הוברחו לבני משפחתו ואף המליץ על ביטולו של ההליך בהיעדר תועלת לנושים.

כמו כן, דרך המלך לברר טענות בדבר הענקה אסורה שנעשתה אגב הסכם גירושין, היא באמצעות הגשת בקשה לביטול הענקה, ולא באמצעות הגשת תביעה לביטול הסכם הגירושין.

...

לכל האמור לעיל יש להוסיף את הקושי הרעיוני הכרוך בנסיון לבטל הסכם גירושין, שעל יסודו גם ניתן בסופו של דבר גט, שהרי הנאמן איננו מבקש (וגם איננו יכול לבקש) לבטל את הגט שניתן על יסוד הסכם הגירושין.

ככל שבהמשך ההליך אגיע למסקנה כי הנאמן איננו פועל באופן נטול פניות, לא יהיה מנוס אלא להורות על ביטול ההליך, כפי שכבר המליץ הנאמן הקודם.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

לפיכך סיכמו ביניהם הצדדים בעל פה בטרם חתמו על הסכם הגירושין שההסכם יהיה פקטבי, ובהסכם יעביר הבעל את חלקו בדירה על שם האשה אגב גירושין, ועל ידי כך תמנע מהנושים היכולת לגבות את חובותיהם מהדירה.

הרבה יותר פשוט שהבעל יעביר את חלקו בדירה במתנה לטובת האשה (אף על פי שזה כרוך בתשלומי מס שבח)? מדוע לא חתמו הבעל והאשה ביניהם קודם הגירושין על מיסמך כלשהוא המוכיח שהייתה ביניהם הסכמה שכל התהליך של העברת חלקו של הבעל בדירה לטובת האשה הוא פקטבי? בן זוג (לשעבר) התובע את ביטולו של הסכם גירושין שאושר בבית הדין וקיבל תוקף של פסק דין, בטענה שההסכם הוא למראית עין ונעשה למטרת הברחת הרכוש מהנושים ולמנוע מהם את המגיע להם על פי דין מהתובע, נקט – לדבריו – בדרך עבריינית ממדרגה ראשונה: מחד גיסא הוא ניצל את הליכי בית הדין בצורה נפשעת כאשר הוא מוליך שולל את בית הדין.

אולם בכל סוגי ההברחות האחרות, כגון אדם שמבריח נכסיו מנושיו באמצעות מתנה פיקטיבית לאחרים, סובר רבינו תם שפעולת ההברחה לא הועילה, ואדרבה המתנה קיימת, מאחר שאם המתנה לא מועילה והנכסים רשמית עדיין שלו, אם כן על פי דין בעלי חובותיו יגבו מנכסים אלו, לכן בהכרח הנותן התכוון למתנה גמורה והמקבל זוכה לגמרי במתנה, כדי למנוע מבעלי החוב לגבות מנכסיו.

...

יוצא אפוא שלדברי החלקת מחוקק במחלוקת השיטות שבדברי השולחן ערוך מעיקר הדין אין הבדל בין השיטות מבחינת תוקף הקידושין ולדעת הכול הקידושין תקפים, כל ההבדל ביניהם הוא אם עשו תקנת הפקעה רק ביחס לאישה שנאנסה, או גם ביחס לאיש שנאנס.

מסקנה התביעה לביטול הסכם הגירושין נדחית.

הרב רפאל י' בן שמעון לאור האמור פוסק בית הדין כדלהלן: התביעה לביטול הסכם הגירושין נדחית.

בנסיבות אלו, והיות ולא היו בידי המשיבים כל המסמכים הדרושים להעברת הזכויות בדירה אגב הסכם הגירושין, הם ביקשו להעביר את זכויות המשיב בדירה לבעלות המשיבה, ללא תמורה, כפי שאמור היה לקרות בשנת 1987.

טענות המבקש הן, כאמור, שהעברת הזכויות בדירה בשנת 2018 נועדה להבריח את נכסי המשיב, ואילו טענות המשיבים הן שהמדובר בהסדרה של זכויות המשיבה בדירה, מכוח הסכם גירושין, אשר היה על עו"ד עזרא להסדירו לאחר חתימת הסכם הגירושין, אך הדבר לא בוצע והתגלה למשיבה רק בשנת 2018.

סוף דבר מכל האמור, השתכנעתי כי הסכם העברת הדירה למשיבה, נעשה בחוסר תום לב כדי להבריח את חלקו של המשיב בדירה מנושיו ולא שיקפה מציאות אמיתית ומכאן כי יש לבטלה בהיותה הסכם פקטבי וחוזה "למראית עין", הדברים יפים אף בכל הנוגע להעברת הזכות הציבורית במונית השייכת למשיב.

...

סוף דבר מכל האמור, השתכנעתי כי הסכם העברת הדירה למשיבה, נעשה בחוסר תום לב כדי להבריח את חלקו של המשיב בדירה מנושיו ולא שיקפה מציאות אמיתית ומכאן כי יש לבטלה בהיותה הסכם פיקטיבי וחוזה "למראית עין", הדברים יפים אף בכל הנוגע להעברת הזכות הציבורית במונית השייכת למשיב.

לפיכך אני קובעת כי העברת מחצית הדירה לידי המשיבה היא הסכם פיקטיבי ועל כן יש לבטלה ולהורות על השבת הרישום של מחצית מהזכויות בדירה על שמו של המשיב, והטלת עיקול על זכויות המשיב בדירה לטובת המבקש.

עוד אני מורה על ביטול רישום הזכות הציבורית במונית מס' 13299 על שמה של המשיבה והעברת הרישום חזרה על שמו של המשיב, וכן מורה על הטלת עיקול על זכות זאת לטובת המבקש.

בכתב התביעה כמו גם בבקשה להטלת עיקולים זמניים הפנו התובעות לדו"חות חוקרים פרטיים המלמדים לכאורה על מגורים משותפים וטענו שמרשם הדירה על שם המבקשת בשנת 2015 ללא תמורה בסמוך לגירושי בן הזוג נעשה במטרה להבריח נכסים עקב הסתבכות הנתבע-2, בחובות באותה העת.

בהינתן הראיות שנשמעו, בודאי באמת המידה הנדרשת לשלב זה של ההליך, יש יסוד לקבוע שהעברת הדירה למבקשת ללא תמורה, אגב הליך גירושין נטען, מעוררת חשדות ותמיהות בעלי משקל לא מבוטל, וזאת בהנתן העובדות הבאות: · המבקשת הודתה בחקירתה, שבעת פתיחת הליך הגירושין, היתנהלה נגד הנתבע-2, חקירה פלילית-כלכלית, ובמצב כזה בהחלט אפשרי שרכושו היה נפגע.

המבקשת אישרה שגם באותו דיון הוגש דו"ח חוקר שטען שהגירושין פקטביים, וכי באותו דו"ח חוקר ראו את השניים מחובקים בים, והשיבה שהם ניסו לשקם את החיים שלהם.

הסכם הגירושין לא הוצג, ולא הוכח בכל דרך שמדובר בחלוקת משאבים סבירה ושבאותה עת החברה של הנתבע-2, הייתה בעלת ערך, הכל גם בשים לב לחקירותיו של הנתבע-2 במישטרה, החשדות שהופנו נגדו ומשמעותן לגבי איתנותו העסקית.

...

המסקנה המתבקשת, הינה שקיים יסוד לטענה שהעברת חלקו של הנתבע-2 על שם המבקשת נעשתה במטרה למנוע תפיסת הנכס על ידי נושים.

די במסקנה זו, כדי לקבוע שיש יסוד לסעד ההצהרתי שנתבע, הכל כמובן בזהירות הנדרשת בשלב זה ומבלי לקבוע מסמרות.

גם לא נפל כל פגם בתום ליבן של התובעות שעה שניכר מהראיות שהובאו שניסו במשך שנים ארוכות להימנע מהגשת תביעה ולהסדיר את המחלוקות בין הצדדים ללא הצלחה, וכמוצא אחרון פנו להליך זה. סוף דבר, מכל הטעמים לעיל דינה של הבקשה לביטול העיקולים להדחות.

במסגרת חקירתו הנגדית של הנתבע בדיון בבקשה לסילוק התובענה מחמת פורום לא נאות, נישאל הנתבע באשר לזהות אשה שהתלוותה אליו לדיון אולם הוא סירב להשיב לשאלה זו, היתנהלות שהעלתה חשד מצד התובע כי הנתבע התגרש פיקטיבית מאישתו מזה 30 שנים כאשר הוא מעביר אליה נכסים במסגרת זו. לביסוס טענה זו, צירף התובע נסח טאבו המעיד על העברת זכויות הנתבע בבית ללא תמורה או אגב גירושין לאישתו.

על יסוד זה עמד כבוד השופט רובינשטיין בציינו כי "אמנם המקרה הנפוץ הנו מצב בו הנתבע עשה או מתכוון להבריח נכסים או ביצע מעשים אחרים שיש בהם כדי למנוע או לסכל את מימוש פסק הדין, אך עם זאת לשון התקנה אינה מגבילה את הוכחת יסוד ההכבדה דוקא למקרה של הברחת נכסים כשכבר נפסק כי לעתים גובה סכום התביעה או מצבו הכלכלי של הנתבע עשויים להוות אינדיקאציה להכבדה עת מבקש העיקול מוכיח כי האמצעים הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" [ראו רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993.

אציין כי הסכם הגירושין לא צורף כך שבית המשפט אינו יכול לדעת אילו נכסים נותרו בידי המבקש, מהן הזכויות הסוציאליות המוזכרות בהחלטת בית המשפט לעינייני מישפחה, מהם הנכסים עליהם וויתרה גרושת החייב "כל מה שיש בבולגריה, נכסים, עסק, הכל של האדון.". אם כך, התובע טען כי הנתבע העביר את נכסיו בישראל למי שהייתה אישתו, לא ברור אם הליכי הגירושין הגיעו לכלל סיום, והנתבע למעשה לא נתן מענה עובדתי עינייני אחר במסגרת תצהירו או במסגרת אחרת.

...

כשאני משקללת את המפורט לעיל, את הימנעותו של הנתבע מלהציג הגנה ראויה לטענות התובע ביחס לנכס בבולגריה; את כתב התביעה החסר של התובע, את סכום התביעה הלא מבוטל של 26 מיליון ₪; את הטענות והראיות ביחס לנכסי הנתבע או היעדרם; את העובדה כי הנתבע נמנע מלהיחקר על תצהירו באמצעים טכנולוגיים; את השיהוי בהגשת הבקשה להטלת עיקול; כל אלה מטים את הכף לטובת התובע ולטעמי במאזן הנוחות יש להיעתר לבקשה להטלת צו עיקול והכל ביחס לשווי הנכס בבולגריה.

סוף דבר: מכל הטעמים שלעיל, אני מורה על הטלת עיקול על נכסי הנתבע על כלל המחזיקים שפורטו בבקשה, עד לסכום של 725,000 יורו, הוא סכום ההלוואה שנותר מסכום ההלוואה המקורי שניתן לרכישת הנכס בבולגריה.

החלטתי ניתנת בכובעי כרשמת.