הבטחת מדור הקטינים בפירוק שיתוף בדירה משותפת

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1281833/1 בבית הדין הרבני הגדול ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב שלמה שפירא המערערת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד יגאל וייס) המשיב: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד אלברט טייב) הנידון: ערעור בטענה לסטייה מסדרי הדין או לטעות בשקול הדעת – אימתי? הבטחת מדור הקטינים לעת פירוק השתוף בדירה החלטה

בהמשך הדברים, יוער גם, נקבה המערערת גם בשכרו של המשיב 'ברוטו', לדבריה, והעמידה מולו את שייוותר בידה, לטענתה, 'נטו' – שוב הצגת דברים שעניינה לכאורה הדגשה מופרזת של הפערים, הפעם מאידך גיסא – אלא שמשכרה גרעה כדי להגיע ל'נטו' גם את חלקה בתשלום הלוואה משותפת וממוצא הדברים ומחישוב הסכומים שנקטה עולה כי אכן אם נתעלם מהחזר ההלוואה יהיו ה'נטו' וה'ברוטו' של שכרה דומים למדי זה לזה.

...

בענייננו טוענת המערערת לטעויות רבות של בית הדין, בעיקר בעובדות ובסדרי הדין, אך אף אם נניח כי הצדק עימה – ואין אנו קובעים כך – מדובר בעובדות חסרות משמעות בהיבט של התוצאה וכך גם בנוגע לסטייה, אם הייתה, מסדרי הדין.

סוף דבר טענותיה האמורות של המערערת אינן מקימות לה יסוד לבנות עליו הליכי ערעור ולא כל שכן שאין בהן שורש העשוי להצמיח את עיכוב הביצוע.

מכל מקום, בעניין זה לא ננעל את הדלת בפני המערערת, שמא למרות האמור תצליח לשכנענו בקיומה של טעות כזו, אלא שנוכח הסיכוי הקלוש לכך נכון יהיה להתנות את שמיעת הערעור בנושא זה בהפקדת ערובה משמעותית להוצאות המשפט שתיפסקנה אם יידחה הערעור ואם ימצא בית הדין לנכון לפוסקן.

סוף דבר אני מורה כדלהלן: מזכירות בית הדין תסב תיק זה לתיק "חלוקת רכוש" וכמפורט בפסקה ב' להחלטתי זו. הערעור על ההחלטה העקרונית על פירוק השיתוף, על אופן איזון הזכויות שנקבע בנוגע לזכויות העתידיות (חלוקה במועד הבשלת הזכויות ולא היוון שלהן עתה) ועל ההחלטה לחייב את המערערת בדמי שימוש בגין שימושה לעת עתה אף בחלקו של המשיב בנכס נדחה על הסף.

סעיף זה רחב יותר מסעיף 6א' ומקנה שיקול דעת רחב לבית המשפט לבחון עיכוב משמעותי וממושך יותר מעבר לעיכוב פירוק שתוף אך לשם הבטחת מדור זמני חליפי לקטינים ולהורה "המחזיק בהם". תחולת סעיפים 6א', 6(ד)( 4) לחוק יחסי ממון על דירת מגורים שבבעלות משותפת? מקום שמדובר על תביעה לאיזון משאבים ופרוק שתוף בדירת מגורים הרשומה על שם שני בני הזוג, קבעה הפסיקה (לרבות זו שניתנה לאחר תיקון 4 לחוק יחסי ממון), כי תביעה לפירוק שתוף ככזו אינה מושתתת על חוק יחסי ממון אלא על הבעלות המשותפת בדירה שנרכשה על ידי הצדדים במשותף ורשומה על שם שניהם בחלקים שוים.

...

(₪ טיולים מטעם בית הספר, עד שני חוגים (בהגבלה עד לעלות חוג בסך הנני קובע, כי כל דרישה לטיפול ו/או להשתתפות של האב במימון או תשלום הוצאות חריגות כאמור (חינוכיות ורפואיות) תיעשה אך ורק לאחר שהתובעת תמצה כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות ו/או מתן הנחות והטבות.

הנני מחייב את הצדדים להתייעץ זו עם זה ועם גורמים מקצועיים מוסמכים בטרם הוצאת הוצאה כאמור שהיא מעל 200 ₪.

במצב דברים זה ולאור התוצאות אליהן הגעתי במכלול ההליכים ולפנים משורת הדין, אני סבור שנכון וצודק יהיה שלא להטיל הוצאות משפט על מי מהצדדים.

פירוק השתוף במקרקעין משותפים שהם דירה של בני זוג המשמשת להם כמגורים, בדרך של מכירה, לא יורה על ביצועה והמכירה תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאים לצרכיהם, לתקופה שיקבע.

ככל שנביא בחשבון בנסיבות אלה של אי תשלום שוטף של המזונות וחיובי המשכנתא את אפשרות הנקיטה בהליכי עיקול חיובי מזונות עתידיים לתקופה של כשנתיים על חלקו של 14 האב בתמורת הדירה, לרבות לפי תקנה 258 יז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – (אפשרות לה מודע האב היטב כעולה גם מהדיונים הרבים שהתנהלו בתיק), יש להסיק כי בהחלט יש מקום להקפאה פוטנציאלית נומינלית נוספת של לכל הפחות כ- 67,000 ₪ מתוך חלקו של האב לשם הבטחת חיוב המזונות ואחזקת המדור.

אם אמנם לא תיצמח גם לאב תועלת כלכלית של ממש מפירוק השתוף בעיתוי זה, נשאלת השאלה מדוע יש להורות על קיומו? האם אך על מנת שלאב יתאפשר לפרוע את חוב מזונות העבר? האם מסקנה זו מביאה בחשבון די הצורך את העובדה שהאם נאלצת לפרנס בהכנסה מינימאלית שלושה ילדים קטינים? במציאות בה האב איננו משלם מיוזמתו על חשבון חובו השוטף כפי החיוב במזונות, ומסתפק בכך שהאם נאלצה לעקל את קצבת הנכות שלו בסכום שאינו מגיע כדי חיובי המזונות במלואם (לרבות המדור), אין מנוס מן המסקנה כי הדרישה לפרק בעת הזו את השתוף בדירה נעדרת תום לב לעת הזו ואין בה כדי להציג תכנית סדורה שתאפשר מדור יציב לילדי הצדדים לאורך זמן.

...

תביעת האב לפירוק שיתוף בדירה נדחית בזה.

פירוק השיתוף עד הגיע הצעיר בילדי הצדדים לגיל העתירה לפירוק השיתוף במיטלטלין נדחית בהיותה בלתי מסויימת דיה.

העתירה לחיוב בדמי שימוש נדחית בזה.

הליכים משפטיים ניפתחו ביוזמתה של התובעת ביום 5.7.2015 עת הגישה נגד הנתבע: תביעה להתרת נישואים (תה"ן - 07- 15 ), תביעת משמורת ( - 07- 15 ); תביעת מזונות קטינה (תמ"ש - 07- 15 ), ותביעה לפירוק השתוף בזכויות בדירה (תמ"ש - 07- 15 ( (להלן - "התביעה לפירוק שתוף").

חרף מעמדה הרם של הזכות הקניינית והכללים הבסיסיים החלים בפרוק שתוף קינייני, ישנם טעמים כבדי משקל לגישה מרוככת יותר כאשר ענייננו בפרוק נכס - בודאי הדירה - הנמצא בבעלות משותפת של שני הצדדים, כחלק מפירוקו של התא המשפחתי.

וכפי שנקבע בעמ"ש (חיפה) - 09- :( 16 מ.א.ר נ' ד.א.ר ( 31.10.2017 "גם כאשר עוסקים אנו במקרה של "סרבן מזונות" – היינו אב אשר מסוגל לשלם מזונות אך נימנע מתשלומם (ודומה כי עצם החיוב במזונות קבועים מגלם בתוכו את הקביעה לפיה אותו חייב מסוגל לעמוד בתשלומם), שימוש בסמכות זו ייעשה במשורה ובמקרים המתאימים ולאחר עריכת איזון נכון בין זכות הקטינים לקבל את מזונותיהם ולהבטחת מדורם, לבין זו של ההורה החייב במזונות לממש את קניינו ולקבל לידיו במסגרת פירוק השתוף ואיזון המשאבים את מלוא חלקו בכספי המכירה – התמורה.

...

הנתבע טוען בין היתר כדלקמן: דין התביעה להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין נוכח פסק דין מיום 26.10.2015 והחלטה מיום 5.4.2017 בתמ"ש - 07- 15 ופסק דין מיום 7.1.2018 בה"ט 19152- 11- יש לדחות על הסף את החלק המתייחס לדירה ו/או חלוקת תמורתה נוכח תקנה 101 (א)( 3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 בשל שימוש לרעה בהליכי משפט וכן חוסר תום לב קיצוני.

לאור כל האמור לעיל אין אפשרות לקבל את טענתה של התובעת.

סוף דבר לפיכך אני קובעת כדלקמן: הנכסים (דירה, זכויות סוציאליות/ פנסיוניות ע"ש הצדדים, זכויות בחשבון משותף בבנק דיסקונט, למעט תכנית חסכון) שנצברו לצדדים ו/או מי מהם בתקופה XX ' מס מיום 25.7.2008 עד יום 6.6.2014 יאוזנו בין הצדדים, בחלקים שווים.

הנתבע ישלם לתובעת את הסכום האמור בסעיף 135 לעיל בתוך 30 יום, אחרת ישא הסכום ריבית והפרשי הצמדה כחוק ממועד החיוב ועד מועד התשלום בפועל.

למען הסדר הטוב יצויין כי טענה זו אמנם אינה נימצאת בכתבי הטענות של האישה, אך הועלתה בע"פ במהלך הדיונים ואף מצאה ביטוי בסיכומי שני הצדדים, כך שמדובר בהרחבת חזית לגיטימית שיש מקום לידון בה. עוד טענה כי מאחר וטרם הסתיימו ההליכים בתביעת המזונות בבית הדין הרבני הרי שגם מטעם זה יש לדחות פירוק השתוף עד אשר ייפסק מדורם והוצאות מדורם אשר אמור להבטיח כלשון הסעיף "הסדר מגורים אחר". בנוסף טענה כי טרם נדונה תביעתה לכתובה, אשר אפשר כי תסתיים בפסק דין המורה על הוון זכויותיו ממקום עבודתו.

באשר לשיקול הנוגע לגילאי הילדים וליכולת לספק להם מדור המתאים לצרכיהם, קובע סעיף 40א (א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969: "החליט בית המשפט לפי סעיף 40, על פירוק השתוף במקרקעין משותפים שהם דירה של בני זוג המשמשת להם למגורים, בדרך של מכירה, לא יורה על ביצועה והמכירה תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאים לצרכיהם, לתקופה שיקבע" (ההדגשות כאן ובכל מקום הן שלי, ע.א.) הוראה דומה נימצאת בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973, הקובע בסעיף 6א: "ראה בית המשפט או בית הדין כי לצורך ביצוע איזון המשאבים יש למכור דירה המשמשת למגורי בני הזוג או למגורי ילדי בני הזוג הקטינים ובן הזוג המחזיק בהם, לא יורה על ביצוע המכירה והיא תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט או בית הדין כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצורכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאים לצורכיהם, לתקופה שיקבע". דרישת המחוקק לפי המדור שיסופק לילדים אמור להיות "מתאים לצרכיהם" אמורה להביא בחשבון את שתי משמעויותיו המרכזיות של בית המגורים: האחד – המשמעות הכספית, והשניה – המשמעות הרגשית.

...

לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא כדלקמן: תביעת האשה לאיזון הזכויות בתלה"מ 56166-05-21 מתקבלת ולכן: האיש ישלם לאשה 62,000 ₪ תוך 30 יום.