מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הבחנה בין עתירה מנהלית לבין ערעור מנהלי

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

בפסק דין בעיניין עע"מ 3309/11 נדב קוטלרסקי נ' המועצה המקומית תל מונד (פורסם במאגרים משפטיים) (להלן:- "פרשת קוטלרסקי"), נקבע כדלקמן: "על דרך הכלל, הסמכות העניינית של בתי המשפט האזרחיים הולכת אחר הסעד..... לעומת זאת, הסמכות העניינית בבתי המשפט לעניינים מנהליים נקבעת בעיקר לפי העניין הנידון, על פי רשימת נושאים שנקבעו בחוק וכאשר אחד הצדדים הוא "רשות" כהגדרתה בחוק (בדומה לבית המשפט לעינייני מישפחה, המוסמך לידון בסכסוך בין בני מישפחה כהגדרתם בחוק ובתובענה "שעילתה סיכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא)" רשימת הנושאים המקנים סמכות עניינית לבית המשפט לעניינים מינהליים מצויה בסעיף 5 לחוק כאמור: בית משפט לענינים מנהליים ידון באלה – (1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן – עתירה מנהלית) מיום 8.8.2005 תיקון מס' 15 ס"ח תשס"ה מס' 2020 מיום 8.8.2005 עמ' 738 (ה"ח 77) (1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן – עתירה מינהלית); (2) ערעור המנוי בתוספת השניה (להלן - ערעור מנהלי); (3) תובענה המנויה בתוספת השלישית (להלן - תובענה מינהלית); (4) ענין מנהלי או ענין אחר שנקבע בחוק אחר כי בית משפט לענינים מנהליים ידון בו, ובכפוף להוראות אותו חוק.
"...   חלוקת הסמכויות בין בית המשפט לעניינים מינהליים לבין בית המשפט האזרחי, בנוגע לתובענה לפיצויים שעילתה במיכרז, איננה תמיד בהירה בהיבט המשפטי (עניין אסום; רע"א 3995/11 אברהם וולך נ' מדינת ישראל - משרד האוצר, מנהל הדיור הממשלתי (להלן- עניין וולך; 11.7.2012)), וכך במקרה שלפניי. בתי המשפט נטו לשרטט את קו הגבול בין תביעה שעילתה במיכרז לבין תביעה אזרחית לפיצויים על ידי הבחנה בין תביעה בעקבות זכיה במיכרז, הנתונה לסמכות בתי המשפט האזרחיים, ובין תביעה בעקבות אי-זכיה במיכרז, הנתונה לסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים (עניין אסום; עע"מ 3309/11 נדב קוטלרסקי נ' המועצה המקומית תל מונד (להלן- עניין קוטלרסקי; 6.1.2013)). בית המשפט בעיניין קוטלרסקי העמיד שני מבחנים נוספים לצורך קביעת הערכאה המוסמכת לידון בתובענה, ואלו הם- ההבחנה בין שלב המיכרז לשלב החוזי ו"הצליל" שמשמיעה עילת התובענה (עניין קוטלרסקי)".
...
לכך אוסיף כי דומה אולם כי העובדה שהתביעה הוגשה נגד אחד מחברי הוועדה להבדיל מתביעה נגד כל חברי הוועדה, תומכת אף היא במסקנה שהתביעה הינה בעלת "צליל" אזרחי ולא בעלת "צליל" מנהלי.
לאחר שעיינתי בכתב התביעה מצאתי כי "הצליל" של הטענות בתיק דנן הינו צליל אזרחי וכי המרכיב הדומיננטי בתביעה הינו המרכיב האזרחי, ולפיכך אני סבורה שלבית משפט זה יש סמכות עניינית לדון בתביעה.
לסיכום אשר על כן אני דוחה את הטענה בדבר העדר סמכות עניינית.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2023 בעליון נפסק כדקלמן:

לבסוף, בית המשפט הוסיף כי אף אם היתה המערערת מעלה את טענותיה במסגרת עתירה מינהלית (להבדיל מתביעה אזרחית), דינה של זו היה להדחות, אם מחמת שהוי – משום שלא השיגה על ההיטלים בסמוך למועד שבו חויבה; אם מחמת חוסר ניקיון כפיים – לנוכח התכחשותה של המערערת לתנאי המיכרז שבו זכתה; ואם לנוכח העידר טענות מבוררות להיותם של התעריפים בלתי סבירים, העידר מחלוקת כי אלה נקבעו לאחר עבודת מטה מסודרת, ואי הצבעה על פגמים בקביעות הערייה ובאופן הטלת החיוב שנקטה.
עוד נטען כי תקיפת התחשיב מצריכה בירור עובדתי ושמיעת עדים; כי בהיעדר יכולת לברר אם התחשיב שגוי, האזרח ייאלץ להגיש עתירה מינהלית בין אם ידוע לו על פגם ובין אם לאו; כי נקודת הזמן שבה מתקבל ההיתר היא נקודת זמן רגישה ביותר שבה היזם זקוק לרשות המינהלית, מה שיקשה עליו להגיש עתירה מינהלית בזמן אמת; וכי הותרת פסק דינו של בית משפט קמא על כנו תוביל לפיצול הליכים ביחס לאותה דרישת תשלום.
על כך יש להוסיף כי סדרי הדין ודיני הראיות אינם זהים בשני סוגי ההליכים, וגם עובדה זו אינה נטולת רלוואנטיות לצורך הכרעה מהו המסלול הדיוני המתאים (ראו גם בעיניין אלפריח, פסקה 12; עוד לגבי ההבחנה בין סדרי הדין של הליך מנהלי להליך של תובענה ייצוגית (ותובענה מינהלית), ראו בעע"ם 7639/20 עזר נ' עריית רחובות (2.7.2023), פסקות 11, 20 לפסק דינה של השופטת וילנר; פסקות 20, 24 לפסק דינו של השופט גרוסקופף; פסקות 32-30 לפסק דינה של השופטת ברק-ארז).
...
לבסוף, בית המשפט הוסיף כי אף אם היתה המערערת מעלה את טענותיה במסגרת עתירה מינהלית (להבדיל מתביעה אזרחית), דינה של זו היה להידחות, אם מחמת שיהוי – משום שלא השיגה על ההיטלים בסמוך למועד שבו חויבה; אם מחמת חוסר ניקיון כפיים – לנוכח התכחשותה של המערערת לתנאי המכרז שבו זכתה; ואם לנוכח העדר טענות מבוררות להיותם של התעריפים בלתי סבירים, העדר מחלוקת כי אלה נקבעו לאחר עבודת מטה מסודרת, ואי הצבעה על פגמים בקביעות העירייה ובאופן הטלת החיוב שנקטה.
אוסיף ואציין כי אני סבורה כי יש טעמים טובים לדברים שלעיל גם במישור המשפט הרצוי.
ההלכה הפסוקה קבעה בהקשר זה כי אין לאפשר תביעות הצהרתיות חלקיות ללא חלק אופרטיבי כאשר סביר להניח שבית המשפט יזדקק להליכים נוספים כדי ליישב את הסכסוך בין הצדדים (ראו רע"א 84/98 צעד בריא נ' Ensograph Belgium NV (11.3.1998).
לאור כל האמור לעיל ובכפוף להערות שצוינו על ידי, אני מסכימה כאמור לתוצאת פסק דינו של השופט עמית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

סבורני כי יש לעשות הבחנה בין קבלת עתירה מנהלית לבין דחייתה לענין מעשה בית דין לצורך תביעה אזרחית.
כפי שנכתב בפסק הדין קמא, המערערת העלתה בעתירתה ארבעה טיעונים מרכזיים: ראשית, כי החלטת הרשות אינה מידתית לנוכח הליקויים שהתגלו בקבלתה; שנית, כי קביעת הליקויים במעבדתה על ידי הרשות נעשתה בחריגה מאמת המידה הנדרשת; שלישית, כי נפגעה זכות הטיעון המגיעה לה במסגרת ההליך; רביעית, כי החלטות הרשות הן תוצאה של שיקולים זרים וניגוד עניינים הקשורים לקנוניה שנרקמה בין הרשות לבין חברה אחרת העוסקת בתחום בשם איזוטופ.
...
סיכום התביעה העיקרית לאור כל המפורט לעיל, ובהתייחס לתביעה העיקרית, אני קובע כדלקמן: התביעה האישית נגד הנתבע 1 (גנדלמן) בעילה הראשונה – נדחית בזאת; העילה השנייה התקבלה בחלקה (הוצאת פרויקט עמל מידיה של התובעת שלא כדין); העילה השלישית (ועדת השלושה) – נדחית בזאת; העילה הרביעית התקבלה בחלקה (דחייתה לעניין עצם הגשת התלונה, וקבלתה בכל הקשור לפרסומים הנובעים מהודעת הדוברות); העילה החמישית (עיבוי התלונה מיום 31.3.2014 ופרסום הדבר) – נדחית בזאת; בגין חלק התביעה שהתקבל, אני מחייב הנתבעת 2 (העירייה) לשלם לתובעים, באמצעות בא כוחם, סך של 1,000,000 ₪ תוך 30 ימים מיום מתן פסק דין זה. לא ישולם הסכום במועדו, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסק דין זה ועד ליום התשלום המלא בפועל.
בסופו של יום הוגשו סיכומי העירייה והפניקס בהודעה לצד ג', ללא שמיעת עדים בה. לגופם דברים שוכנעתי לדחות את ההודעה לצד ג' מטעמים כדלקמן: א. העילה השנייה התקבלה בחלקה וציינו כי עסקינן בעילה חוזית (ראו לעיל).
על כן אני מורה על דחיית ההודעה לצד שלישי.

בהליך עע"מ (עע"מ) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

אולם, לגישת בית המשפט קמא, הטעמים שבבסיס החובה להקדים עתירה מנהלית לתביעת הפיצויים נכונים הן לגבי פצויי קיום והן לגבי הסעד החלופי של פצויי הסתמכות, ולא הוצג טעם מהותי להבחנה בין השניים.
אכן, עסקינן בשני הליכים שונים באופיים (עתירה מנהלית ותובענה מנהלית) והעילות שהועלו בהן אינן זהות (ומשכך לא מיתקיים בהקשר זה השתק עילה), אך בכל הנוגע לקביעה כי המערערת מנועה מהעלאת טענותיה לנוכח היתנהלותה, חלים הרציונלים של מעשה בית דין "[...] שעיקרם ברצון למנוע כפל התדיינויות ופסיקות סותרות וכן ברצון למנוע הטרדתם של בעלי דין בעיניין שכבר הוכרע [...]" (ע"א 9656/08 מדינת ישראל נ' סעידי, פסקה 18 (15.12.2011)).
לכל הפחות, לטענתה, יש לאפשר ליוזם ההליך זכות בחירה בין בירור טענותיו לגבי חילוט ערבות במיכרז בתובענה מנהלית ובין בירורן בעתירה מנהלית.
...
כל מסקנה אחרת הייתה מובילה לכך שהיינו מאפשרים למערערת להכניס "דרך החלון" את הטענות שפסק הדין בעניין ביטול הזכייה הוציא "דרך הדלת". עד כה דנתי בפגמים הנוגעים לניסוח המכרז ולחוזה התשתיות.
בשים לב לכך ובהינתן הכלל לפיו יש לפרש בצמצום את ההליכים הנדונים בבית המשפט לעניינים מנהליים כתובענה מנהלית, אני סבורה כי המסלול המתאים לניהול הליך שעניינו חילוט ערבות במכרז הוא עתירה מנהלית.
במקרה הייחודי שלפנינו, בהינתן הקביעות השיפוטיות החלוטות בהליכים הקודמים, תוצאה זו מקובלת עליי.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

חרף העובדה שניתנה הסכמה בין העותרת למשיבה בעירעור המינהלי הראשון, כי בית המשפט יכריע באותו הליך בשאלת החזקה למשך שלוש שנות החוזה בין העותרת לשוכרים, ניכר מפסק דינה של כב' השופטת שיצר כי היא לא הכריעה בתקופה של שלוש שנים, אלא בעצם המעבר הראשוני של החזקה מהעותרת לשוכרים בשנת 2007.
ועדת הערר עמדה נכונה על ההבדל בין מערך היחסים בין העותרת לשוכרים, שנידון בהליך האזרחי, לבין מערך היחסים מול המשיבה המוגבל להגדרות שבדין לגבי מחזיקים בנכסים לצרכי ארנונה.
...
סוף דבר לאור כל האמור, הרי שמצאתי לדחות את העתירה על כל חלקיה.
בשים לב להימשכות ההליכים ולעובדה כי מרבית העתירה עוסקת בטענות שנדונו זה מכבר, או שלא מוצו בעניינם הליכים, הנני מורה לעותרת לשאת בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ₪.
משהשוכרים צורפו לעתירה בהוראת בית המשפט, נדרשו אף לחלק ממשכו של ההליך, ובהינתן היחסים הסבוכים הדדית בינם לבין העותרת, הנני מחייב את העותרת בהוצאות מופחתות לטובת השוכרים, בסך של 2,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו