בעניננו אין עסקינן רק בהיעדר אפשרות לחקירה על תצהיר, אלא בהימנעות התובע מלהתייצב לדיון, שעליה, כך נטען בבקשה עצמה , חלות הוראות תקנה 49 - וכך צוין בענין גוריסים-
"בהקשר זה, יש לערוך הבחנה בין סמכותו של בית הדין לעבודה או בית המשפט לדחות או למחוק תביעה בשל אי התייצבות תובע או מי מטעמו לדיון בהתאם לתקנה 49(ב)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 ותקנה 157(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לבין אי התייצבות מצהיר לחקירה נגדית על תצהירו. בנסיבות של העידר הופעה של התובע או מי מטעמו לדיון, רשאי בית הדין לסלק את התביעה, בעוד בנסיבות של אי התייצבות מצהיר לחקירה על תצהירו, התצהיר לא ישמש ראיה בהליך, אולם התביעה תוכל להמשיך להתברר על יסוד הראיות האחרות שבתיק בית הדין. זאת, להוציא מקרים נדירים של זילזול חמור בהליך השפוטי שיצדיק את דחיית התובענה, כפי שפרטה חברתי סגנית הנשיא בסיפא לסעיף 6 לעמדתה"
אם כן, לא שאלת היכולת של התובע להוכיח תביעתו בהיעדר תצהיר שלו היא שעמדה על הפרק לבדה , אלא גם שאלת עצם אי התייצבותו שמכוחה התבקשו על ידי הנתבעת הסעדים שביקשה.
...
הדבר מביאני לכלל מסקנה כי לא קיבל שיחות רבות באותו בוקר או כי קיבלן בשעות אחרות מאלה שטוען להן, שכן מטעמים אחרים מאלה שהציג בבקשה, אינו מתייצב לדיון.
(כאמור, גם לא שוכנענו כי הודע לו על הדיון , בהעדר נכונות להציג אסמכתא לשיחת הטלפון שהודיעה לו על כך).
אשר לענין ההוצאות- נוכח המסקנה כי לא ניתן כל טעם של ממש לאי ההתיצבות, וכי בפועל נגררה הנתבעת לדיון נוסף בבקשה לביטול פסק דין, על בסיס נימוקים שאין בהם ממש, ובהתחשב בהשחתת זמן הדיון שנקבע לכתחילה (אליו, כפי שצוין אז לפרוטוקול הגיע מנהל הנתבעת תוך שהדבר גורם נזק לעסקיו וב"כ הנתבעת הגיעו מרחוק), והזמן שנדרש להכנה אליו, ובהתחשב גם בהיקף הסכומים הנתבעים, הרי שבכל חלופה שתתגבש בהתאם לאמור בסעיף 26, זכאית הנתבעת לפסיקת הוצאות משמעותיות.
