הבאת ראיות נוספות לאחר שלב הסיכומים במשפט

עניינה של החלטה זו בבקשות התובע להגיש תצהיר עדות ראשית נוסף ולצרף ראיה חדשה, וזאת לאחר שהסתיימה פרשת הראיות והצדדים הגישו סיכומים בכתב.

לטענתו, מטרת התצהיר הנוסף להוכיח "שהתובע קיבל מהשותפות את כל זכויותיה בהלוואה ובתוכה בהמחאת הזכות". התובע הוסיף וטען, כי צירוף הראיות בשלב שלאחר תום הליך ההוכחות יסייע לחקר האמת ולהכרעה צודקת; הנתבעת פעלה שלא בתום לב משלא זימנה לעדות את השותפים במורלונס.

סמכותו של בית הדין להתיר הבאת ראיות נוספות בשלב מיתקדם של ההליך מעוגנת, בין היתר, בתקנה 124 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, הקובעת: "בית הדין רשאי, בכל עת, לתקן כל פגם או טעות בכל הליך, וליתן הוראות בדבר הוצאות או בענינים אחרים ככל שייראה לו צודק, וחובה לעשות כל התיקונים הדרושים כדי לפסוק בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, והוא הדין לגבי הרשם בהחלטה שנתן". ברוח פסיקתו של בית המשפט העליון אימץ בית הדין הארצי לעבודה בפסיקתו "גישה סלחנית" שלפיה בהתקיים נסיבות מיוחדות ומסוימות, יעדיף בית הדין, חרף מחדלי בעל הדין, את השגת מטרתו העיקרית – לעשות משפט צדק, על פני שמירה על כללי הפרוצידורה (ראו: דב"ע (ארצי) נב/155-9 סולתם בע"מ – חנניה אסרף, פד"ע כד 279, 280.

...

בכתב התביעה עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו כספים שונים בגין תקופת עבודתה של העובדת זרה אצל הנתבעת וסיומה בסכום כולל של 17,723 ש"ח. בהחלטה מיום 17.8.21 נעתר בית הדין באופן חלקי לבקשת התובע בנוגע לעובדת הזרה, וקבע כך: "10. משמצאתי שראוי ליידע את העובדת הזרה על קיומו של ההליך המשפטי ולאפשר לה להצטרף אליו, ככל שתמצא לנכון, אני מורה לתובע להמציא לעובדת הזרה, בתוך 30 ימים מהיום, החלטה זו בצירוף כל כתבי בי-הדין וההחלטות שניתנו מראשיתו של ההליך ועד היום. ההמצאה תיעשה במסירה אישית, והודעה על ביצוע ההמצאה תוגש לבית הדין לא יאוחר מיום 30.9.21.

אשר לראיות שהיו בידי התובע והוא נמנע מהצגתן, הנתבעת טענה שחל לגביהן הכלל שלפיו משנמנע בעל דין מלהביא ראיה שבהישג ידו, יפעל הדבר לחובתו ותוסק המסקנה כי אילו הובאה אותה ראיה היתה פועלת כנגדו.

משצורפו לתשובת התובע אסמכתאות בנוגע להמצאת כתבי בי-הדין לעובדת הזרה, ולא הוגשה מטעמה כל הודעה – אני קובעת שההליך המשפטי הובא לידיעתה של העובדת הזרה, התאפשר לה להתייצב אליו והיא בחרה שלא לקחת בו חלק.

לנוכח האמור, הבקשה נדחית.

לאחר שבחנתי את בקשת התובע, ואף מבלי לבקש את עמדת הנתבעת, מצאתי מקום לדחות את הבקשה.

בית משפט השלום קיבל את הבקשה, והתיר הבאת ראיות נוספות לאחר הגשת סיכומי הצדדים, וערעורים שהוגשו לבית המשפט המחוזי ולאחר מכן לבית המשפט העליון נדחו אף הם. בית המשפט העליון פסק: "דעתי היא, שאין להגביל את סמכותו של בית המשפט, לפי סעיף 150, לפרק זמן שבין גמר הבאת הראיות על-ידי בעלי הדין לבין הסיכומים, אלא סמכות זו נתונה לבית המשפט, כל עוד לא גמר את מלאכתו ולא נתן את פסק הדין. הנשיא המלומד בבית המשפט המחוזי ציין, שעל-פי הילכת בית המשפט העליון 'שופט אפילו השמיע פסק דין אך עדיין לא קם מכיסאו באותו יום עבודה, עדיין הוא שולט בפסק דינו ויכול למשכו אליו בחזרה, לבטלו או לשנותו כפי שייטב בעיניו'. בדבריו אלה בודאי התכוון הנשיא המלומד להלכה שנפסקה בבג"צ 63/74 [7] ובהמ' 464/65, 465[8] ולאחרונה בע"פ 344/79 [9].

בת"פ (חי') 6250/96 מדינת ישראל נ' דודו כהן עבודות פיתוח ועפר בע"מ, פ"ד תשנ"ח (4)1 (1997) דן בית המשפט המחוזי בבקשת המדינה להתיר לה להגיש ראיות נוספות בשלב סיכומי התשובה שלה, וזאת לאחר שהיתה הסכמה דיונית בין הצדדים לפיה, בית המשפט ימסור את הכרעת דינו על סמך סיכומים בכתב ועל יסוד ראיות שיצורפו לסיכומים.

...

לא אחת צוין כי החובה להוציא את האמת לאור רובצת בסופו של דבר לא רק על כתפיו של השופט, אלא גם על מצפונו, ומחובתו לדאוג כי לצורך מילוי חובה זו תעמוד בפניו בסוף הדיון מלוא המסכת העובדתית שתאפשר לו למלא את חובתו.

סעיף זה (167 לחסד"פ) קובע: "סיימו בעלי הדין הבאת ראיותיהם, רשאי בית המשפט אם ראה צורך בכך להורות על הזמנת עד- ואפילו כבר נשמעה עדותו בפני בית המשפט- ועל הבאת ראיות אחרות, אם לבקשת בעלי דין ואם מיוזמת בית המשפט". בנוגע לכך ובפסק דין קניר כבר נקבע, כי גם בשלב שלאחר סיום סיכומי הצדדים ניתן לעשות שימוש בסעיף חריג זה של הבאת ראיות נוספות (אז סעיף 150), והכל תוך הפעלת שיקול דעת של בית המשפט, מהות הבקשה והשלב בו היא מתבקשת.

...

כאשר אומר, שבחינת כלל השיקולים במקרה זה כדי להביא אותי לכלל מסקנה, כי יש להתיר למאשימה את הוספת הראייה המתבקשת מן הנימוקים שלהלן: ראשית, אומר שאכן המתלוננת הינה העדה העיקרית בתיק ושחקירתה הנגדית הסתיימה (לאחר 3 ישיבות) ועדיין פרשת התביעה לא הגיעה אל סיומה ומכאן שפרשת ההגנה לא החלה להישמע ולפיכך גרסת הנאשם לא נשמעה.

שישית, לא אוכל לקבל את טענת ההגנה שהגנת הנאשם תיפגע, שכן מסר תגובתו לאישום נוכח כלל הראיות בתיק, הן לאור כפירתו הגורפת, אך גם לאור כך שקבלת נימוק זה, יאיין לחלוטין את הגיונו של סעיף 167 לחסד"פ. עוד בחנתי את הנחיית פרקליט המדינה ואני סבורה כי ההשלמה לא נעשתה בניגוד להנחיות הפרקליט, שכן סעיף 7 להנחיות מדבר בעובדה או טענה חדשה, שיש בה פוטנציאל להשפיע על תוצאת ההליך ובענייננו הרי ברור שכך הוא (תשומת לב כי המפורט בסעיף זה הוא אינו בבחינת רשימה סגורה).

לאור כל האמור, מצאתי לקבל את בקשת המאשימה ולהתיר הוספת הראייה באמצעות המתלוננת אשר תזומן לדיון ההוכחות שנקבע ליום 5.12.23.

המזכירות תעביר החלטתי לצדדים.

עם זאת, סעיף 167 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982 (להלן: החסד"פ), קובע את החריג לכלל, כדלקמן: "סיימו בעלי הדין הבאת ראיותיהם, רשאי בית המשפט, אם ראה צורך בכך, להורות על הזמנת עד – ואפילו כבר נשמעה עדותו בפני בית המשפט – ועל הבאת ראיות אחרות, אם לבקשת בעלי דין ואם מיזמת בית המשפט". הלכה פסוקה היא כי סמכותו של בית המשפט להתיר הבאת ראיות נוספות על פי הוראת סעיף 167 לחסד"פ משתרעת גם על השלב שלאחר הסיכומים, ואף לאחר מתן הכרעת הדין ובטרם ניתן גזר הדין.

...

המסקנה בדבר מהימנות גרסתו של הקטין ואמינותה הרבה, אף התקבלה, לאחר שהבאתי בכלל חשבון את נסיבותיו האישיות, ובכלל זה, היותו סובל מלקות, הפרעות ההתנהגות והתקשורת השונות, כמו גם האינדיקציה כי הוא מצוי על הספקטרום האוטיסטי.

לסיכום: בהתאם להלכה הפסוקה, מתן היתר להבאת ראיות נוספות לאחר הכרעת-דין הוא הליך חריג בהיותו סוטה באופן ניכר מהליך רגיל של בירור האשמה.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

מפנה להלכה הקובעת כי אין להתיר קבלת ראיות נוספות לאחר שלב ההוכחות (ראו למשל, בין רבים, רע"א 2715/13 חוסיין ורדה נ' מינהל מקרקעי ישראל (28.11.13).

מנהל התובעת נישאל על ידי לגבי קיומם של אישורים לגבי עבודות נוספות וניתנה לה היזדמנות להציג מיסמך חתום על ידי הנתבעת של הזמנת עבודה חורגת כבר בתחילת חקירתו : "מר קמרי לאחר שהוזהר כדין לומר את האמת משיב לשאלות בית המשפט:

באפשרות התובעת היה לידרוש עיון ביומני העבודה בהליכי הגילוי או לבקש צו גילוי ספציפי אך היא לא עשתה כן. התובעת טוענת כי שילמה מכספה עבור הלוחות החדשים (סעיף 6 לסיכומים) אך לא צרפה קבלות או חשבוניות מס. באופן דומה נטען כי היא שילמה את שכרו של החשמלאי מר מייק מלכא בסך של 7,500 ₪ , אך אין ראיה לכך.

גם בעיניין זה התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה בעיניין זה שכן לא הביאה עדים, הזיוף הנטען לא ניכר על פניו במידה מספקת ולא הוצגו ראיות נוספות התומכות בטענת הזיוף כדוגמת חוות דעת מקצועית.

...

בסופו של דבר הנתבעת סירבה לאשר את החריגות בחשבון הסופי.

דיון והכרעה: כבר עתה אומר כי החלטתי לקבל את התביעה בחלקה בלבד.