האשמת סחר בסמים לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים

על רקע זה הואשמו המשיבים בסחר בצוותא בסם מסוכן (LSD), עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: החוק).

החוקר כתב במזכר שהמשיב 1 אמר לו שהוא הסתבך, ושאל אותו מה העונש שניתן לקבל בגין עבירות מסוג זה. החוקר השיב שהעונש על סחר בסמים הוא 20 שנה, ואין הוא יודע כמה יקבל אבל "צפוי לו עונש גדול". המשיב 1 החל לבכות ואמר "אני לא סוחר סמים, הסתבכתי קצת וסיבכתי את אחי הקטן. אני האח הגדול אני אחראי". אם אנו נותנים אמון בתוכן הדברים, עלינו גם לתת אמון באמור בהם לגבי חלוקת עוצמת המעורבות בין שני המשיבים.

...

הנאשם הואשם בשתי עבירות של סחר בסמים, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נ"ח) תשל"ג-1973.

...

אך מכל האמור לעיל קשה עד מאוד לקבל את טענתו של הנאשם .

על גרסה זו להידחות על הסף.

בית המשפט מצא את דבריו של כפיר בנקודה זאת אמינים נוכח התשתית הראייתית .

אשר על כן, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, דהיינו, בשתי עבירות של סחר בסמים לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נ"ח) תשל"ג – 1973.

המשיב מואשם בסחר בסמים מסוכנים לפי סעיף 13 ו-19 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 ובקשירת קשר לבצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

חריגים לכלל לענין חריגים לכלל בענין מעצר עד תום ההליכים נוכח ראיות לכאורה לסחר בסמים, ראו ענין רבי: "...עבירות יבוא וסחר בסמים מקימות עילת מעצר סטאטוטורית, ובית משפט זה קבע לא אחת כי נאשמים בעבירות סחר בסמים ובעבירות סמים אחרות שלא לצריכה עצמית, לא ישוחררו לחלופת מעצר אלא במקרים חריגים (בש"פ 5715/06 אברהם נ' מדינת ישראל (16.7.06); בש"פ 3232/09 בוטרשוילי נ' מדינת ישראל (22.4.09); בש"פ 4251/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (22.5.2009).

...

ובהמשך התסקיר נכתב: "בשיקלול הנתונים הנ"ל, אנו סבורים כי חלופת המעצר אשר הוצגה בפנינו תוכל להפחית את הסיכון הנשקף מהתנהגותו של שי ועל כן, אנו באים בהמלצה לשחררו לחלופת מעצר זו בפיקוח המפקחים עמם נפגשנו" (ע' 3).

אילו קנה המידה להעדר אפשרות ליתן אמון בנאשם היה קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות מושא כתב האישום במסגרתו מתבקש מעצר עד לתום ההליכים, המסקנה היתה שלעולם אין לשחרר אדם שיש נגדו ראיות לכאורה לחלופת מעצר.

במכלול – מצד אחד ראיות לכאורה לשתי עסקאות חשיש, של חצי פלטה ושלוש פלטות חשיש; מצד שני המלצה חיובית של שירות המבחן, משמורנים המקובלים על שירות המבחן, עליי ואף על ב"כ המדינה, העדר הרשעות קודמות (למעט מאסר בצה"ל בגין היעדרות מן השרות), וחלופת מעצר מחוץ לעיר עפולה – הגעתי למסקנה שיש בחלופת המעצר המוצעת כדי לאיין באופן מספק את המסוכנות הנשקפת מהמעשים המיוחסים למשיב, ואני מורה על שחרורו בתנאים כדלקמן: המשיב ישוחרר למעצר בית מלא בביתו של דהן שלמה ת"ז 033318577 ברם און, עד לתום ההליכים נגדו, בפיקוח של דהן שלמה ושל כוכב טדרי ת"ז 203920566, מלי טדרי סרוסי ת"ז 301016259 ו-שרה טדרי ת"ז -68822709 (להלן: המשמורנים), כאשר לפחות אחד מהמשמורנים יפקח על המשיב בכל רגע נתון; המשיב לא יצור קשר עם המעורבים בפרשה עד לתום ההליכים נגדו; לא יהיה במקום מעצר הבית רחפן, והמשיב לא ייעשה שימוש ברחפן או בכל כלי ממונע אחר המופעל בשלט רחוק, עד לתום ההליכים נגדו.

על רקע זה הואשמו המשיבים בסחר בסם מסוכן בצוותא (עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973 (להלן: הפקודה) יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: החוק)).

קיומן של ראיות לכאורה בעבירות סחר בסמים מכונן מסוכנות סטאטוטורית בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו – 1996.

...

על רקע זה, ולצורך השלב הנוכחי של הדיון, נחה דעתי כי קיימת נגד הנאשמים תשתית ראייתית משמעותית, שלא חל בה כרסום של ממש.

בנסיבות המקרה דנא, ובשלב זה של ראיות לכאורה, נראה לי כי עיקר משקלן של טענות ההדחה הוא ביחס לאישום הרביעי שבכתב האישום.

כאן נראה לי כי גם לפי כתב האישום עצמו מעורבותו של הסוכן ושל גורמי האכיפה בפעילות המיוחסת, יכולה להיחשב למרחיקת לכת.

במסגרת הקשר, המערער והאחר קבעו לבצע עבירות סחר בסמים מסוכנים, זאת באופן הבא: האחר מקבל הזמנות מאנשים המעוניינים לרכוש סמים מסוכנים (להלן: "הקונים").

בגין מעשיו הואשם המערער בסחר בסם מסוכן לפי סעיפים 13 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים המסוכנים").

...

נמצא כי בעניינו של המערער מתקיימים חלק מהפרמטרים שהותוו בפסיקה המבססים את המסקנה כי קיים "סיכוי של ממש שישתקם" – המערער נעדר עבר פלילי, שיתף פעולה באופן מלא עם רשויות החקירה, הביע מוטיבציה לשיקום והתגייס להליך הטיפולי שהוצע לו על ידי שירות המבחן.

דיון והכרעה סעיף 40ד(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") קובע כי: "קבע בית המשפט את מתחם העונש ההולם בהתאם לעיקרון המנחה ומצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם, רשאי הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו, וכן להורות על נקיטת אמצעי שיקומי כלפי הנאשם..." סעיף 40ד(ב) לחוק העונשין קובע כי: "היו מעשה העבירה ומידת אשמתו של הנאשם בעלי חומרה יתרה, לא יחרוג בית המשפט ממתחם העונש ההולם, כאמור בסעיף קטן(א), אף אם הנאשם השתקם או אם יש סיכוי של ממש שישתקם, אלא בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, לאחר שבית המשפט שוכנע שהן גוברות על הצורך לקבוע את העונש במתחם העונש ההולם בהתאם לעקרון המנחה, ופירט זאת בגזר הדין". לטעמנו, ענייננו של המערער נכנס תחת כנפי סעיף 40ד(ב) הנ"ל, הן בשל חומרת מעשה העבירה והן בשל מידת אשמו של המערער.

לאחר ששקלנו את כל האמור ובחנו בעיון את חוות הדעת בעניינו של המערער; ולאחר שהשתכנענו כי מדובר במקרה חריג ויוצא דופן, המצדיק קביעת מתווה עונשי שיתמוך בתהליך השיקומי העמוק והממושך שעבר המערער, ויכלול גם רכיב כספי משמעותי (בשים לב למוטיבציה לביצוע העבירות), אנו מורים כדלקמן: הערעור מתקבל באופן שתחת המאסר בפועל שהושת על המערער, אנו מטילים על המערער צו מבחן למשך שלוש שנים מהיום, וזאת על מנת לעקוב אחר השתלבותו בשירות הצבאי.