עברו הפלילי של המבקש כולל עבירה של סחיטה באיומים, שיש בה כדי להשליך על עבירת שבוש; הוא הורשע בעבירת סחר בסמים, ושוחרר לאחר שריצה מאסר של שנתיים, כחצי שנה לפני הרצח.
השיקולים הנשקלים ע"י כב' בית המשפט העליון לגבי הארכת מעצר מעבר לתקופה המנויה בסעיף 61 לחוק, יפים אף לגבי השיקולים שראוי לשקול במקרה דנן.
אמנם, בית המשפט אינו חותמת גומי של שירות המבחן; ברם- נוכח שמסוכנות הנאשם לא קהתה (ואין חולק כי בחינת קוי אישיות הינה מלאכה בה לשירות המבחן מומחיות) , ובמיוחד לאור המתיחות והחשש של מישפחת הקורבן, חרף שסיום המשפט אינו קרוב, ומשלהבנתי מיתנהל ההליך בקצב ראוי, עדיין כפות המאזניים אינן נוטות לעבר חירות המבקש על פני ביטחון הציבור.
לחלוף הזמן יש משקל במסגרת השיקולים להם נידרש בית המשפט בבואו להאריך מעצר לפי סעיף 62 לחוק, אך כפי שנפסק פעמים רבות, אל מול חלוף הזמן והפגיעה בחירות הנאשם ובחזקת החפות, על בית המשפט לשוות נגד עיניו גם את חומרת העבירות ומידת המסוכנות של הנאשם לציבור על רקע מכלול הנסיבות.
...
במארג הכולל- מסוכנות עכשווית לאור התסקיר, מתיחות בין המשפחות, וטיב 3 מחמשת המפקחים המוצעים, סבורני כי אין בחלופה להפיג החשש לאינטרס הציבורי לעת זו, ואיני סבור כי ניתן לתת אמון בנאשם בשלב זה.
רק לאחרונה ניתנה החלטת כב' בית המשפט העליון בבש"פ 938/19 מדינת ישראל נ' אברהם רוחן מיום 16.4.19; במסגרת הליך זה- נתבקשה הארכה 11 למעצרו של רוחן למשך 150 יום.
במכלול הנסיבות מצאתי כי גם כעת, דין הבקשה להארכת מעצר להתקבל לגבי מלוא התקופה המבוקשת.
"
משכך, אני דוחה את הבקשה לחלופה, וקובע כי המבקש יוותר במעצר ממשי.