עוד ציינה הערייה, כי הסכימה להמיר את התשלום בערבות בנקאית אוטונומית על אותו סכום ושמועד פרעונה הוארך לבקשת העותר.
מכוח הערבות הבנקאית האוטונומית, בין היתר, קיבל העותר בתאריך 3.6.15 היתר לבניית "מבנה מספר 3 לחדרי פנימייה ומשרדים". הערייה הדגישה, כי עוד בטרם נשלחה לעותר דרישת התשלום, שלחה הערייה דרישה אחרת לתשלום היטלים בגין מבנה אחר בתחומי הכפר.
...
למרבה הצער, למרות הטיעון שובה העין מחויב ביהמ"ש המחוזי בהלכות הנקבעות בביהמ"ש העליון ולפיכך המקום לתיקון ההלכה אינו ביהמ"ש המחוזי אלא ביהמ"ש העליון ודין הטענה לפיכך להידחות.
לפיכך, אין מנוס מדחיית טענה זו גם כן.
העותר אינו "בעל נכס"
לטענת העותר הוא אינו עונה להגדרת "בעל נכס" לפי חוקי העזר, באשר השטח בו פועלת מצודה הוחזר לרשות מקרקעי ישראל עפ"י דרישתה ונגרע משטח "משבצת" השטחים בהם אוחז הכפר בחכירה לדורות, אך עדיין הותר לכפר לעשות בו שימוש במסגרת שכירות שנתית (ר' נספחים ז'-ח' לעתירה).
סוף דבר
העתירה הראשונה נדחית ואילו העתירה השנייה מתקבלת.