הארכת מעצר עד תום ההליכים הפליליים

בהתאם לפסיקה בשלב זה בית המשפט בוחן רק האם חומר הראיות מצביע על סיכוי סביר להרשעת הנאשם ואין הוא קובע ממצאים מזכים או מרשיעים: "כידוע, בשלב הארכת המעצר עד תום ההליכים כל שעל בית המשפט לבחון הוא האם קיימת תשתית לכאורית להוכחת אשמתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו. תשתית לכאורית כאמור אינה דורשת הוכחת אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר כי אם בחינת הכוח ההוכחתי הפוטנציאלי האצור בחומר החקירה. ראיות לכאורה להוכחת האשמה הן אפוא ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, ותוך קביעת אמינותן ומשקלן - יוביל לראיות אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר. רק אם קיימים ליקויים בסיסיים או קשיים אנהרנטיים בחומר החקירה באופן שהחומר הגולמי כפי שהוא נתפס כיום לא יוכל - גם לאחר "עיבודו" בעתיד והעברתו בכור המבחן של ההליך הפלילי - להקים תשתית ראייתית אשר יש סיכוי סביר שניתן יהא לבסס עליה את הרשעת הנאשם, תתבקש המסקנה כי אין מצויות נגד הנאשם ראיות לכאורה להוכחת האשמה ועל כן אין מקום למעצרו עד תום ההליכים (ראו למשל: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל.

...

עוד יפים לעניינו הדברים האמורים מהעת האחרונה בבש"פ 8934/23 איאד חמד ואח' נ' מדינת ישראל [פסקה 13 להחלטתה של כב' הש' רות רונן](פורסם באר"ש, 15.1.24): "כפי שהובהר לעיל, כאשר המארג הראייתי הכולל מביא למסקנה על אודות תרחיש עובדתי אשר טמון בו פוטנציאל ראייתי להרשעה, יש לבחון את טענות הנאשם ואת התרחיש העובדתי האלטרנטיבי. יש לבחון האם טענות הנאשם ביחס לראיות "סותרות", שוללות מיניה וביה את גרסת המאשימה (כמו למשל ראיות ברורות לנוכחות של הנאשם במקום אחר); או שישנם הסברים אפשריים לראיות אלה.

מתאר כי ביום שבת לילה ביקשה שיגיע לעזור כי שוברים להם את חלונות הבית ומיידים עליהם אבנים "אני הלכתי לבית שלה, הינו כמה חברה משהו כמו 8 או 10 אנשים היינו איפה שהמשאית של ראאד. אח"כ היו אנשים ממשפחת אבו מדיגם שהיו מפרידים, פתאום שמענו ירי מהצד של הקראוון וגם מהחצר. שני מקומות, ברחנו לכיוון הבית של סלאמה ככה. איך שברחנו מצאנו את הילד שנפטר שמה..." (עמוד 2 להודעה מיום 19.4.23).

לסיכום – כלל השגות הסנגורים שמצאו ביטוי רחב בכתובים, לצד טבלאות, ומנגד, הפניות המאשימה לדברי העדים כמענה להשגות הסנגורים בכתובים – שוב, מעיון ובחינה של כלל השגות הסנגורים, אין המדובר בפרכות מהותיות המצביעות על כרסום ממשי בראיות, ואין בהם לקעקע את גרסאות עדי הראיה באופן שלא יאפשר ליתן בהן כל אמון ויציגן כמשוללות יסוד.

יובהר כי בהתאם להחלטתי מיום 14.01.24 הוריתי על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים הפליליים נגדו, זאת לאחר שנדחתה בקשתו של המבקש להשתחרר לעמותת "הדרך" מרכז טפולי להתמכרויות.

מעיון בחומר החקירה שהוגש לעיוני בהתאם להחלטתי מיום 21.02.24, עולה כי בריחתו של המבקש ממעצר בוצעה באותו יום (02.11.23) מיד לאחר שהסתיים דיון בבקשה להארכת מעצר בעיניינו בבית המשפט השלום בקריות (בממסגרת הפרשה הנוכחית), כאשר המשיב הישתתף בדיון בהיוועדות מרחוק (בהסכמת הצדדים שיחת וידאו ווטספ) ולאחר שבית המשפט הורה על הארכת מעצרו עד ליום 06.11.23, הרי שבאותו היום ובשעות הערב – סביב השעה 17:35 גרם המשיב במזיד נזק לסורגי הכניסה באופן שעקר את אחד משלבי הסורג וברח מהתא.

...

החלטתי לדחות את החלופה הקודמת, באה גם בהתאם להמלצת שירות המבחן בתסקיר מיום 07.01.24, אשר לא המליץ לשחרר את המשיב לחלופה טיפולית, לאחר שהתרשם כי מניעיו של המבקש אינם נובעים מרצון כן ואמיתי לשינוי באורחות חייו וכי קיים סיכון גבוה להשנות התנהגות עוברת חוק ובהעדר ערב מגבה.

לאחר שעיינתי בתסקיר שירות מבחן, החלטות קודמות, ובשים לב לעבירות המיוחסות למבקש יחד עם הקושי במערך הפיקוח המוצע מצאתי לדחות בשלב זה את הבקשה בכפוף לקבלת תסקיר משלים, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן: למסקנה הנ"ל הגעתי על בסיס כל אלה: ראשית מקום הפיקוח המוצע – הוא בית מגוריו של המשיב, המקום שבו התגורר בזמן שבוצעו העבירות המיוחסות ובעיקר סביבת המגורים שבה נקלע המבקש למשבר סביב בעיית בסמים.

לאור כל האמור אני דוחה בשלב זה את הבקשה לעיון חוזר.

ביום 29.6.2023 הגיש המבקש בקשה נוספת לעיון חוזר, שבמרכזה סוגיית משך תקופת מעצרו, נוכח הזמן בו הוא מצוי במעצר, הזמן הצפוי עד לסיומו של ההליך העקרי ולאור החלטת בית המשפט העליון על הארכת המעצר.

דיון והכרעה סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) קובע, כי משניתנה החלטה לעניין מעצר עד לתום ההליכים ניתן לבקש מבית המשפט לעיין בה מחדש, אם "נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות, או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". הליך של עיון חוזר מאפשר בחינת ההחלטה על מעצר המבקש עד תום ההליכים, מתוך הכרה בכך שמאז שניתנה עשוי לחול שינוי בנקודת האיזון בין עניינו של המבקש בחרותו לבין האנטרס הצבורי בהגנה על בטחונו והבטחת תקינותו של ההליך המשפטי (בש"פ 2/06 זילברפרב נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (7.2.2006)).

...

ביום 12.12.2022, לאחר שהתקבל תסקיר שירות המבחן וכן תסקיר משלים, ניתנה החלטתי בבקשת המשיבה להורות על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים הפליליים נגדו, במסגרתה הוריתי על מעצרו של המבקש בפיקוח אלקטרוני.

בית המשפט העליון (כבוד השופטת ר' רונן) עמד במסגרת החלטתו על כך שהמבקש הגיש בקשה לעיון חוזר, ובנסיבות אלה סבר, כי ראוי להיעתר לבקשת ההארכה ולהותיר את ההכרעה ביחס להשלכה של שינוי הנסיבות (הן עוצמת הראיות והן חלוף הזמן והעדויות שנשמעו) לבית המשפט המחוזי.

אציין, כי אני סבורה שלתנאים שהציב שירות המבחן ראוי להוסיף גם צו פיקוח שלו, כפי שהומלץ בעבר.

סיכומם של דברים, אני סבורה כי בענייננו, בעת הזו, באיזון בין האינטרס להגן על הציבור מפני מסוכנות המבקש והרצון להבטיח את תקינות ההליך המשפטי לבין ההגנה על זכותו של המבקש לחירות טרם הוכרע דינו - השתנתה נקודת האיזון.

עם זאת, יש בשינוי הנסיבות כדי להביא למסקנה לפיה בעת הזו ניתן לאיין את החשש מהמבקש בדרך שאינה מעצר מאחורי סורג ובריח, וכי ניתן להמשיך את מעצרו בפיקוח אלטרוני.

הערר שלפניי מופנה כלפי החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט י' מינטקביץ) ב-מ"ת 34132-04-24 מיום 21.4.2024, שלפיה ישנן ראיות לכאורה לביסוס האמור בכתב האישום נגד העורר, קיים סיכוי סביר להרשעתו במיוחס לו, וכי טרם קבלת החלטה סופית ביחס בקשה להארכת מעצרו עד תום ההליכים יש לקבל בעיניינו תסקיר מעצר.

לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), לצורך החלטה לעצור נאשם עד לתום ההליכים המשפטיים יש לבחון שלושה מרכיבים: קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם; קיומה של עילת מעצר; והעדר חלופת מעצר שבכוחה להשיג את מטרת המעצר באמצעי שפגיעתו בחירות הנאשם פחותה.

...

הערר נדחה אפוא.

בצידו של כתב האישום הוגשה בקשה להארכת מעצרו עד תום הליכים.

לעורר אין עבר פלילי והוא מנהל אורח חיים נורמאטיבי.

...

אכן, נקודת המוצא לדיון היא כי מתקיימת בעניינו של העורר עילת מעצר סטטוטורית של מסוכנות בגין העבירות המיוחסות לו. אולם, במקרה זה שוכנעתי כי מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני ובפיקוח אנושי עשוי לאיין את מסוכנותו.

לנוכח האמור, אני מורה על השבת עניינו של העורר לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן את ההיתכנות למעצרו של העורר במתכונת של פיקוח אלקטרוני במקום שהוצע לכך, יתרשם מהמפקחים המוצעים וייקבע ערבויות מתאימות.

סוף דבר: דין הערר להתקבל, כאמור בפסקה 11 לעיל.