עוד מצוין כי טרם ניתן צו ירושה, אך "היורשים מעוניינים לקיים את הדיון במועדו ולהביא את התיק דנן לכדי סיום". משמעות הדברים היא כי מדובר ביורשים פוטנצייאלים והתביעה היא נגד העיזבון שאיננו מהוה יישות משפטית נפרדת אולם מקום בו טרם ניתן צו ירושה וחולק העיזבון, הרי שאם ייפסק נגד העיזבון כי אז יש לנכות את החוב טרם חלוקת העיזבון.
משכך, על התובעת לתקן את בקשת הבצוע (התביעה על סכום קצוב) ולאחר התיקון, יש לפעול כנגד היורש בהתאם לצוו ירושה או צו קיום צוואה והלה יגיש תצהיר מתאים בשים לב לכך שאין לפנינו יישות משפטית משעזבון אינו יישות משפטית כמו גם לא ניתן כבקשת התובעת למחוק את התצהיר וליתן פסק דין – הלכה למעשה – נגד המנוחה ז"ל.
הסעד בדבר מחיקת תצהיר עת לפנינו בעל דין בנימוק שאינו יכול להעיד ומשמע כי יש ליתן נגדו פסק דין "באופן אוטומאטי" מעלה קושי, בשים לב לכך שמדובר בבעל דין ולא בעד, כאשר גם ביחס לעד קיימים חריגים לעדות שמועה באופן שניתן להכשיר אמרות עד שנפטר.
התייחסתי כאמור לטענה בנוגע לראיית השטר כפסק דין, ומכל מקום, ניתנה גם בנוגע לכך החלטה עצמאית ביום 24.4.22, שם קבעתי בזו הלשון:
"כב' ראש ההוצאה לפועל קבע כי ההיתנגדות הוגשה במועד. במצב דברים זה, אין צורך בבקשה להארכת מועד. אכן, בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על עצמו ויש להגיש בקשה לבצוע/כתב תביעה מתוקן בשים לב לכך שהבקשה לבצוע שטר הוגש דרך ההוצאה לפועל ולא ישירות לבית המשפט. ואולם, החייבת נפטרה לאחר הגשת ההיתנגדות עת התיק הועבר לבית המשפט. בנגוד לעמדת התובעת, ההיתנגדות לא נדחתה ואין פסק דין תלוי ועומד לאחר הגשת הבקשה לבצוע שטר בלישכת ההוצאה לפועל בתיק דנן.
לאמור כי היא לא קיימה את החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל, לא השיגה כנגד כך ומבקשת להכיר בכלל הידיעה בפעם הראשונה בבקשה להארכת מועד להגשת תובענה מתוקנת לאחר החלטת בית המשפט (עת אף לא טענה זאת בדיון הראשון) עת מדובר בבקשה להכיר בכלל הידיעה לצורך פתיחת הליך.
...
בית המשפט ניסה להביא את הצדדים לפשרה בשים לב לכך שקרן החוב בתיק עמדה על סך של 2143 ₪ (ככתוב על גבי השטר) ולפי נתוני פתיחת התיק בלשכת ההוצאה לפועל על סך של 2573.63 ₪ אותם הסכימו הנתבעים לשלם ולו מפאת ערכי מטרד אולם התובעת סירבה משהחוב עומד על סך של כ-10,000 ₪ מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל עת היה פתוח נגד המנוחה תיק הוצאה לפועל נוסף ע"ס של כ-10,000 ₪ אשר נסגר עקב חוסר מעש בשנת 2013 ועל כן תהיה מוכנה לתשלום המופחת תחת הקמתו לתחייה של התיק האחר – דבר שהנתבעים סירבו לו.
על כן, אין מנוס אלא להכריע בתיק.
אני סבורה כי תצהירה של הנתבעת לפיו היא לא חתומה על השטר עומד בניגוד לאינטרס רכושי שלה ולא בשל כך דווקא שמדובר בסכום לא גבוה במונחי קרן ועיקר ההתנגדות היא סביב הסכום שתפח (שלכך יש לה טענות הראויות להיבחן בשל העדר המצאה כדין) אלא כי התובעת עצמה הציגה תצהיר של הנתבעת שהוגש ביחס לאותם שטרות עת נפתחו שני תיקי הוצאה לפועל ולו הייתה מקבלת בתיק זה אזהרה במועד היא הייתה מגישה באמצעות עוה"ד שלה דאז התנגדות כפי שהגישה שם וברי כי אם עוה"ד שלה מגיש בשני תיקים מקבילים המתייחסים לאותו חוב תצהירים (וכל שכן לטענת התובעת הוגשה בקשה מצד הנתבעת לאיחוד תיקים) הוא לא היה מגיש תצהיר "סותר" לכאורה.
אמור מעתה; בשל התצהיר שהוגש מצד המנוחה בתיק המקביל לפיו בנה היה מיופה כוחה בחשבון והשיקים נמסרו מאותה סדרה, הרי שאין בידי לקבל את טענת הזיוף ועל כן התביעה בנוגע למהות החוב ועצם החוב היא זו שמתקבלת – להבדיל מגובה החוב מושא ההתנגדות.
סיכומו של דבר.
אי לזאת, ולנוכח האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי כך שבכל הנוגע לעצם החוב התביעה מתקבלת אולם לא בנוגע לגובה החוב כפי שמעודכן במחשבי ההוצאה לפועל אלא יש לחשב ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א -1961 מיום 6.12.20 על הסכום שנקבע עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל (עת מתווספת לקרן החוב בתיק ריביות כדין, לרבות אגרת פתיחת תיק ושכ"ט א' למשל עת התיק נפתח ביום 1.1.2007 ומועד פרעונו של השטר הוא 28.10.2006 ובשים לב לסוגי ריביות– נתונים המצויים במומחיות כב' רשם ההוצאה לפועל שהתמונה המלאה בתיק ההוצאה לפועל בנוגע לריביות שנצברו בתיק ההוצאה לפועל מונחת לפתחו עת יש לתקן את הריבית וההצמדה למועד ההמצאה, 6.12.20, בהתאמה).
