הארכת מועד להגשת תביעת חוב בפירוק עמותה, על פי חוק

נטען, כי הגשת בקשת פירוק מטעם הרשם הנה הסעד האחרון העומד לרשות הרשם מול עמותה שלא תיקנה ליקויים שנמצאו אצלה וכי העמותה היתנהלה על פי אישורו של משרד רו"ח זיו האפט, שהוא רואה החשבון המבקר.

נטען, כי בתום שנת הלימודים הנוכחית, יהיה על ישיבת ידידיה לעזוב את המקום ולא תהיה הסכמה להארכת תקופת השכירות "ולא משנה מי יפעיל את הישיבה". עוד נטען, כי לעמותה יש חוב כלפי עמותת דגל ראובן בגין כל סכומי המע"מ של שכר הדירה מראשית 2019 ועד פברואר 2022 וכי ישנם הפרישי שכר דירה שדגל ראובן מעמידה אותם (ללא הערכה מדויקת) על סך 200,000 ₪ נוספים.

כך, למשל, לא התייצבו לדיון נציגים מטעם בנק פאג"י, שעל פי היתנגדות העמותה לבקשת הפרוק, הוא נושה משמעותי, בעל חוב של כ-2.8 מיליון ₪ ומטעם בנק מרכנתיל דיסקונט.

בדברי ההסבר לסעיף 354 לחוק חידלות פרעון נקבע כך: "סעיף 354 מוצע להסמיך את שר המשפטים להחיל את הוראות החוק המוצע, או חלק מהן, הצוו, גם על חבר בני אדם מסוים שאינו תאגיד לפי חוק זה, ושלא קבוע לגביו בחיקוק הסדר אחר לאותו עניין. תכליתו של סעיף זה לאפשר שימוש בכלים שבהצעת החוק לטפול בחדלות פרעון גם לגבי תאגיד שהחוק המוצע אינו חל עליו מלכתחילה. החלת הוראות החוק המוצע על תאגיד אחר מוגבלת לתאגיד ספציפי, זאת מכיוון שהחלת הוראות החוק על סוג של תאגידים מתאימה יותר לחקיקה ראשית. הוראה זו מקבילה להוראה הקיימת היום בסעיף 380(ב) לפקודת החברות". מדברי ההסבר עולה בבירור כי הוראת סעיף 354 לחוק חידלות פרעון היא ההוראה המקבילה בחוק החדש להוראת סעיף 380(ב) לפקודת החברות, אשר הסמכה את השר להחיל על עמותה ספציפית את הוראת סעיף 350 לחוק החברות.

ס"ק (5) מסמיך את המפרק "לבוא לידי פשרה או הסדר עם כל טוען שהוא נושה של החברה, או שיש לו תביעה כנגד החברה". לדידי, לא ניתן להחיל את סעיף 233 לפקודה על עמותה, לאור אי החלת הוראה זו על עמותות במסגרת סעיף 54 לחוק העמותות.

שבעה ימים לפני מועד הדיון הבא תוגש תעודת השלמה, באחריות מבקשת הפרוק.

...

על כך הגיב בא כוח העמותה בדברים הבאים (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 5-8): "אני שומע כאן שהואיל ואין תעודת השלמה ככה שממילא חלקים מסוימים של הדיון היום יצטרכו להידחות, אני סבור שנוכל לתקן פגמים שנפלו, הן בנושא של הצעת הסדר נושים יותר מפורטת והן בנושא קבלת אישור השר ככל שנדרש, אם נדרש, למרות הוראת סעיף 376 לחוק חדל"ת". עמדת רשם העמותות בדיון הייתה כי על מנת להחיל את הוראת סעיף 350 לחוק החברות על עמותה, נדרש צו מאת שר המשפטים בהתאם לסעיף 354 לחוק חדלות פירעון.

אשר לפרשנות היצירתית שהציע ב"כ הכנ"ר בדיון, לפיה ניתן להחיל על עמותות את הוראת סעיף 233 לפקודת החברות, ללא צורך בפנייה לשר המשפטים, נראה לי כי קיימים קשיים ניכרים בקבלתה.

סיכום לאור כל האמור לעיל, נקבע כדלקמן: (1) העמותה רשאית לפנות תוך 7 ימים מהיום לשר המשפטים בבקשה על פי סעיף 354 לחוק חדלות פירעון.

אולם, תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, לא חלה בבתי הדין לעבודה, אלא תקנה 49 לתקנות אשר קובעת כי: "49.(א)לא התייצבו בעלי הדין או מי מהם בתאריך שנקבע לדיון, רשאי בית הדין לדחות את הדיון או את המשך הדיון למועד אחר ולהזמין את בעלי הדין...(2)אם הנעדר הוא הנתבע - לידון בתביעה כאילו התייצב הנתבע או ליתן פסק דין כאמור בתקנה 43(א)". תקנה 43(א) לתקנות בית הדין קובעת כי: "43.(א)נתבע שנידרש להגיש כתב הגנה ולא הגישו תוך המועד שנקבע לכך, או נתבע שנידרש, מכוח סעיף 18(ד) לחוק, לבצע פעולה בקשר לכתב הגנה שהגיש ולא ביצע אותה במועד או במועד שהאריך השופט או הרשם, רשאי בית הדין או הרשם לתת פסק דין שלא בפניו על יסוד כתב התביעה בלבד, זולת אם היה בית הדין או הרשם סבור כי מן הצדק לידרוש מן התובע הוכחה מלאה או חלקית של תביעתו או מקצתה לפני שיינתן פסק הדין. (ב)פסק דין כאמור בתקנת משנה (א), ניתן להוצאה לפועל בלא שתפגע זכותו של התובע להמשיך בתובענה נגד הנתבעים האחרים" (ההדגשה אינה במקור – ר.צ.).

התובע טען כי חוות הדעת לא נתמכה בראיות אולם, בחוות הדעת הצהיר מר בוגט כי עיין בתיק העמותה ברשם העמותות ובמסמכים המצויים בתיק זה. מר בוגט הבהיר בחוות דעתו כי המסקנה העולה מהאמור במסמכים אלו הנה כי הרב וולף הנו חבר ועד יחידי בעמותה (ס' 8 – 11 לחוות הדעת): "על פי החומר המצוי בתיק העמותה ברשם העמותות, הבחירות האחרונות לועד העמותה היתקיימו בישיבת האספה הכללית של העמותה שכונסה ביום 15.9.11". בבחירות אלו נבחרו לועד העמותה חמישה חברים הם ה"ה: א. הרב אליקים וולף.

בנוסף, התובע הגיש תביעת חוב למפרקת החברה וזו אישרה לתובע פיצוי בגין תביעתו.

המוסד לביטוח לאומי – במסגרת התביעה עקב פירוק החברה - סך של 106,054 ₪ (פרק ט' לכתב התביעה המתוקן, נספח 2 לסיכומי הנתבעת).

סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, התשי"א -1951 (להלן: חוק חופשה שנתית), קובע כי תקופת ההתיישנות לתביעה על פי החוק היא שלוש שנים.

...

מסקנה אחרת תוביל לתוצאה לפיה התובע יקבל לידיו כפל פיצוי בגין אותו הליך, באופן העולה כדי חוסר תום לב. לפיכך, אנו קובעים כי הנתבעת זכאית לקיזוז סך של 140,278 ₪ (83,734 ש"י+56,544 ₪) הסכום אשר שולם לתובע על ידי הנתבעת עד כה, בגין פסק הדין הראשון.

לסיכום, מצאנו כי הנתבעת זכאי לקיזוז סך של 286,248 ₪ ( 146,000₪+ של 140,278 ₪) מהסכומים אשר נפסקו לזכות התובע בהליך זה. סוף דבר - כאמור לעיל, פסקנו כי התובע זכאי לסך של 193,908 ₪, בגין פיצויי פיטורים וסך של 49,692 ₪ בגין פדיון חופשה שנתית.

עם זאת, משהתקבלה טענת הקיזוז אשר העלתה הנתבעת, לפיה יש לקזז סך של 286,248 ₪ מהסכומים להם זכאי התובע ומאחר וסכום הקיזוז עולה על סכום התביעה, דין התביעה להידחות במלואה.

נוכח האמור ולבקשת הצדדים בוטלו דיוני ההוכחות, וניתנה לצדדים שהות למיצוי הליכי ההידברות ביניהם.

משרד הבריאות מוסיף וטוען כי גם אילו היה מקור חוקי להגשת הבקשה, המועד להגשת בקשות לצרוף צד חלף זה מכבר.

נטען כי ההליך דנן עניינו בתביעת השבה חוזית שהגישה המדינה כנגד העמותה, שהפרה, על פי הנטען, את הסכם ההקמה, וכנגד המשיבה 3 שנכנסה בנעליה.

הליך לפירוק עמותה ופרעון חובותיה הוא הליך פומבי, מפוקח, המתנהל לפי מסגרת משפטית ייחודית שמטרתה, בין היתר, ניסיון להבראת העמותה או פירוקה, העדפת נושים על פי הדין ומילוי חובותיו על פי דין של רשם העמותות ושל נאמן הממונה על ידי בית המשפט (ר' הוראות פרק ז' לחוק העמותות, תש"ם- 1980).

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

המבקש ישלם לכל אחת מהמשיבות הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 5,000 ₪.

הזוכה הגישה תביעה לפירוק השתוף בדירה.

המערער הגיש ערעור על ההחלטה למכור את הדירה לצד ג' וכן על ההחלטה שלא לבטל את העיקול, אך זה הוגש באיחור ובקשתו להארכת המועד נדחתה (תמ"ש 59104-02-17).

בכל הקשור למשיבה טען המערער, בין היתר, שהיא חזרה בה מהסכמתה לביטול העיקולים על נכסים אחרים שלו ובכך מנעה ממנו את תשלום יתרת התמורה, שהיא פעלה למכירת הדירה במחיר נמוך משמעותית משוויה האמתי, שהיא חילטה שלא כדין את הסך של 123,000 ₪ בשל חובו לזוכה, ועוד.

בית משפט קמא בהחלטה נושא העירעור קבע שלא ניתן לתבוע את המשיבה בהתבסס על טענה זו שכן "...ההחלטה שלא לבטל את העיקולים על נכסי התובע הייתה החלטתו של כבוד הרשם. החלטה בעקבות בקשה שהגיש התובע...החלטה שבעקבותיה החלטה נוספת לאישור מכירת הדירה ודחיית בקשת התובע לארכה נוספת לגיוס כספים לרכישתה... החלטות עליהן עמדה לו האפשרות להגיש ערעור. כך מתברר ש בטענה זו מבקש התובע לתקוף החלטות שנתקבלו בתיק ההוצל"פ. אין זה מצב המצדיק הגשת תביעה אישית נגד הכונסת בטענה זו ". דעתנו שונה.

הנשיא זיילר בעיניין ע"א (י-ם) 4359/97 עמותת שוחרי המכללה לחינוך ירושלים ואח' נ' האגודה למען בית המדרש למורים מזרחי, (דינים מחוזי ל"ב (1) 653) עמד על מהותו של מוסד ההוצאה לפועל שגם ממנו יש להסיק על תפקידו של הרשם: "ההוצל"פ נועד לבצע פסק-דין ולא ליפתור מחלוקות הנעוצות בעילות חוזיות או בעילות אחרות מורכבות מאוד, ממושכות מאוד, ועתירות ראיות רבות מאוד שההכרעה בהם מצריכה היתדיינות ארוכה, ובודאי אינה ברורה. עצם הגדרתו של ההוצל"פ כמוסד המוציא לפועל פסק-דין, מקפל בתוכו את הדברים האמורים". תפקידו של רשם ההוצאה לפועל הוא בעקרו מנהלי, ד' בר אופיר בספרו הוצאה לפועל – הליכים והליכות, מהדורה 7 בעמ' 10 כותב כך: "הרשם מבצע תפקיד שהוא בעקרו מנהלי, וסמכויותיו הן מינהליות ברובן ושיפוטיות במיעוטן. ההבחנה בי סמכויות שיפוטיות לסמכויות מינהליות איננה קלה, ולפיכך אין מקום וצורך לקבוע דפוסים נוקשים שיובילו אותנו אל ההבחנה הנכונה. השאלה אם הליך מסויים מסווג כהליך שפוטי או מנהלי, תיבחן לגופה לפי עובדותיה המיוחדות ולפי מבחנים אירגוניים, דיוניים ופונקציונאליים". גם בע"א (ת"א) 1872/05 המועצה המקומית פרדס חנה כרכור נ' אחימן (31.7.2006) (להלן: "עניין אחימן") עמד בית המשפט על כך כי רשם ההוצאה לפועל, אף במקום שהוא מפעיל סמכות שיפוטית (כמו בטענת "פרעתי"), אינו בעל סמכות שיפוטית במובנה הרחב, שכן הוא מוגבל בהקף הסעדים שהוא זכאי להעניק כמו גם בהקף הדיונים שהוא מנהל.

נעיר כי גם העובדה שהמערער לא הגיש ערעור במועד על החלטת רשם ההוצאה לפועל אינה חוסמת את דרכו להגשת התביעה הנוכחית, שכן ערכאת העירעור בוחנת את החלטת הרשם על פי אותם כלים העומדים לרשם עצמו.

...

לפיכך המסקנה היא שהחלטת רשם ההוצאה לפועל בבקשת המערער לביטול עיקול היא החלטה מינהלית.

גם לא מצאנו שיש בהן צורך כדי למנוע עיוות דין.

לאור האמור מצאנו לקבל את הערעור בחלקו.

מנקודת מבטה של החברה, זו חדלה מלהיות אישיות משפטית עצמאית המסוגלת לנהל את ענייניה ומתמנה לה מפרק, אשר בא בנעליהם של אורגאני החברה, ותפקידו לסייע לבית המשפט להביא לפירוק יעיל וצודק של עסקי החברה (ר' רע"א 7033/20 עמותת תושבים למען מבוא בית"ר נ' אור מבואות ירושלים בע"מ [פורסם במאגרים] (11/11/20)).

סעיף 267 לפקודת החברות, תשמ"ג-1983 קובע כי: "משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע". במקרה דנן, לא זו שלא הוצגה בפניי כל החלטה של בית המשפט המחוזי אודות אישור להמשיך בהליך דנן כנגד הנתבעת 2 אלא שהוברר כי התובע ביקש למעשה להצטרף כצד להליך הפרוק ובתוך כך ביקש להאריך את המועד להגשת תביעת חוב המבוססת על טענותיו בתביעתו זו המתנהלת בפניי (ר' נ/1).

אוסיף בעיניין זה כי אין לי אלא להצטרף אל טענות הנתבעת 1 בסיכומיה באשר להתנהלותו הדיונית של התובע בקשר עם הליך הפרוק; הן באשר לשהוי בהגשת בקשתו לבית המשפט של הפרוק להצטרפות להליך ומתוך הרצון להגיש תביעת חוב כאמור, והן באשר להמנעות התמוהה של התובע מלהבהיר האם הוגשה לבית המשפט של הפרוק הודעה רלוואנטית על-פי סעיף 267 האמור נוכח הסטאטוס המשפטי של הנתבעת 2 (חרף זאת שהנתבעת 1 כבר ציינה בבקשתה מיום 14/7/20 את היות הנתבעת 2 בהליך פירוק).

...

על כן, איני מוצאת לפסוק לתובע כל פיצוי בגין סעד זה. סוף-דבר: לאור כל האמור, התוצאה הינה שהתביעה כנגד נתבעת 1, מתקבלת חלקית.

הנני מורה לנתבעת 1 לשלם לידי התובע סך של 39,423 ₪.

באשר לנתבעת 2, הרי שבהמשך לאמור בסעיף 9 לעיל ומאחר שלא התבקש בענייננו (וממילא לא התקבל) אישורו של בית המשפט של הפירוק לנהל כנגדה תובענה זו, הנני מורה על מחיקת התביעה כנגדה.