הנתבע – המערער הגיש היתנגדות לבצוע תביעה על סכום קצוב.
טען כי הוא לא קיבל את ההתראה ואת האזהרה בתיק ההוצל"פ ולא ידע על תיק ההוצל"פ "אשר ניתן כנגד המבקש בהיעדר הגנה" ולכן ביקש לבטל פסק דין נגדו, להאריך את המועד להגשת היתנגדות לבצוע תביעה לסכום קצוב ולדחות את התביעה.
...
התנהלות המערער היא כפי שקבע בית משפט קמא בבחינת "שגר ושכח".
ה) החוב בתיק ההוצל"פ ובהתאם לפסק הדין שולם על ידי המערער ביום 30.4.2023 לאחר שהוגש ערעור וחודשו הליכי הוצל"פ.
לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן:
א) באשר לטענות המערער בנוגע להיעדר מסירה כדין:
כיוון שהעירייה איננה המערערת כאן, אינני נדרשת לטענותיה ולפיהן המסירות היו כדין אלא נצמדת לקביעת בית משפט קמא לפיה המסירות של מכתב ההתראה והאזהרה לא נעשו כדין.
וכן נקבע בסעיף 18:
"אם כך, נמצאנו למדים כי המקרה היחיד שבו תיפסק חבותו של המחזיק הרשום אף שלא מסר הודעה כפי שנדרש על-פי חוק, הוא כאשר הגורם הממונה על רישום וגביית הארנונה – ידע בפועל על השינוי בזהות המחזיק, גם ללא מסירת הודעה כאמור. חריג זה תואם לתכלית סעיפי החדילה, שכן הוא אינו מטיל על הרשות כל חובה יתרה, וחל רק במקרים בהם הגורם הרלבנטי התוודע לשינוי – גם אם לא בהודעה רשמית".
נקבע כי עד אשר מוגשת הודעת החדילה ימשיך לשאת בחוב הארנונה המחזיק הרשום, אלא אם כן מחלקת הארנונה ידעה בפועל על השינוי ואז רואים את המחזיק בפועל כ"מודיע קונסטרוקטיבי" (סעיף 19).
לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, נדחה הערעור.
