משכך, אין שהוי בהגשת העתירה, לא חלפו המועדים להגשת השגות עבור חיובי הארנונה האמורים, אין מדובר בבקשה להארכת מועד להגשת השגות ו/או ערר, אין מדובר בתקיפה של החלטה כלשהיא לגופה ואין מדובר באי מיצוי הליכים מול המשיבה טרם הגשת העתירה.
טענותי העותרות לעניין התשריטים האמורים הן טענות סתמיות אשר נדמה, כי נועדו לשם חזוק טענותיהן לגבי אי המצאת חשבונות כדין לשנת 2020 ובכדי להביא להארכת המועד להגשת השגה על החיוב לשנה זו וזאת, ללא בסיס אמיתי בשים לב לכך שהתשריטים האמורים היו בידי העותרות ולא נגרם להן כל נזק בגין אי המצאת מסמכים אלו על ידי המשיבה.
הן צטטו את עמדתו של ד"ר הנריק רוסטוביץ לפיה, אין מגישים השגה על דרישת תשלום של מחלקת הגביה אלא על השומה השנתית של הארנונה ויש לקרוא לתוך סעיף 3(א) לחוק הארנונה את המונח שומת ארנונה ולא הודעת תשלום.
...
טענות המשיבה
יש לדחות את העתירה על הסף בשל שהוי כבד בהגשתה, מאחר ואין בידי בית המשפט להעניק את הסעד המבוקש ומאחר והעותרת מס' 1 הגישה השגה וערר לחלקות 47 ו- 48 וחתמה על הסכם פשרה בנוגע לחלקות האמורות בשנת 2019.
בהתאם, איני מקבלת את טענתן, לפיה יש לקבוע, כי על המשיבה להפיק הודעות שומה שנתיות מפורטות לחלקות הרלוונטיות לשנת 2020 ותשריט לחלקה 47 לשנת 2021.
כפועל יוצא מכך, אף אינני מקבלת את טענתן, לפיה רק לאחר המצאת הפרטים המבוקשים יחל מניין הימים להגשת השגות.
בנסיבות אלו, העתירה נדחית.
