הארכת מועד בשל שביתת הפרקליטים

ביום 28.12.2010 הורה בית המשפט על ביטול כתב האישום בשל אי התייצבות גורמי התביעה לדיון שנקבע נוכח שביתת פרקליטים ששֹררה באותה עת (ת"פ 40615-12-09).

ואולם, המבקש החמיץ את המועד הקבוע בדין להשגה על החלטה זו ונראה כי הוא עצמו מודע לכך בציינו כי יש "להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת כבוד הרשמת מיום 23.5.2020 [...] כאשר כל כולו של ערעור זה נסוב על [...] פטור מאגרת בית המשפט למערער בגין חוסר יכולת כלכלית". זאת ועוד, לרשם בית המשפט מסור שיקול דעת רחב בעינייני אגרה והתערבותה של ערכאת העירעור בכגון דא תיעשה במשֹורה ובמקרים חריגים בלבד (רע"א 533/21 שאני נ' אבו ליל (31.1.2021)).

...

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא א' אברהם) בע"ר 74111-12-20 מיום 4.1.2021, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת רשמת בית המשפט (השופטת ע' גולומב) בת"א 4998-03-20 מיום 15.12.2020, בה הוכרעה מחלוקת הצדדים בדבר סיווג תביעת המבקש לצורך תשלום האגרה.

דין הבקשה להידחות מכוח תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (באשר להיותה של בקשת רשות ערעור על פסק דין של שופט בית משפט מחוזי בערעור על החלטת רשם של אותו בית משפט כבקשה ב"גלגול שלישי", ראו למשל: רע"א 5755/19 דור נ' מי לוד – תאגיד המים והביוב של לוד, פסקה 2 (‏5.12.2019)).

אשר על כן, הבקשה נדחית.

במועד הדיון לא התייצב בא כוח המבקשת בשל שביתת הפרקליטים, ובא כוח המשיב נתן הסכמתו לדחיית מועד הדיון תוך שציין כי ניתן לסיים את ההליך בגישור.

מנגד טען בא כוח המשיב כי בהתאם למועדי ההוכחות שנקבעו, תדרש הארכת מעצר נוספת; וכי, לשיטתו, התמשכות ההליכים רובצת על כתפי המשיבה, שכן זו האחרונה היתעקשה על העדת הנאשם לצד הגשת תיק המוצגים המוסכם.

...

בהמשך לכך, ולאחר שבא כוח המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו של המשיב, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתו של זה האחרון לקבל תסקיר מעצר לשם בחינת חלופת מעצר, וזאת אף על פי שמצא כי מדובר ב"מקרה גבולי", לנוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב בשים לב למעשים המיוחסים לו. מתסקיר המעצר שהתקבל ביום 28.6.2020 עולה כי שירות המבחן התרשם כי נשקפת מהמשיב מסוכנות גבוהה, לנוכח דפוסי התנהגות אלימים ותוקפניים; כי משפחת המנוח חוששת מפני שחרורו האפשרי; וכי הוריו ואחותו של המשיב לא נמצאו כמפקחים מתאימים עבורו.

הנה כי כן, חלוף הזמן מהווה שיקול בעל משקל משמעותי בבחינת המשך מעצרו של נאשם, יחד עם זאת, אין בו כשלעצמו כדי להוביל למסקנה שיש לשחררו לחלופת מעצר, בשים לב למסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב לנוכח מעשה העבירה ונסיבות ביצועהּ (בש"פ 4120/19 מדינת ישראל נ' עודה, פסקה 18 (4.7.2019); בש"פ 85/21 מדינת ישראל נ' מחאג'נה, פסקה 10 (19.1.2021)).

במקרה דנן, אני סבור כי טרם הגיעה נקודת האיזון האמורה.

סוף דבר, אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים מיום 4.8.2021 או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 7940-05-20 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

2 דיון והכרעה   סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להשפט באיחור ובילבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו". סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי "תובע רשאי לידון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה". דהיינו, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקש עוות דין, במקרה שבקשתו תידחה.

בקשת המבקש לזנוח את הפרוצידורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תיתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה.

בהמשך לפרשת בדראן הנ"ל ובהנחיית פרקליט המדינה, אף הופסקה האכיפה המשטרתית באמצעות מערכת א-3 למספר חודשים, עד לחידושה.

. על כן, משהעבירות המדוברות בוצעו לפני כשנה, משהקנסות שולמו לפני זמן רב, ונוכח העובדה שאין בפסק-הדין בפל"א 4745-08-13 משום נימוק משפטי המקיים את דרישות הדין לעניין הארכת מועד לבקשה להשפט, אזי דין הערעורים להדחות".

...

. על כן, משהעבירות המדוברות בוצעו לפני כשנה, משהקנסות שולמו לפני זמן רב, ונוכח העובדה שאין בפסק-הדין בפל"א 4745-08-13 משום נימוק משפטי המקיים את דרישות הדין לעניין הארכת מועד לבקשה להישפט, אזי דין הערעורים להידחות".

  בנסיבות שבפני, כאשר אין בידי המבקש כל טענת הגנה מלבד כפירה כללית וסתמית וכאשר כל בקשתו נעוצה בפרשת בדראן, לא מצאתי כי מתקיים במקרה זה חשש ל"עיוות דין" המצדיק להיעתר לבקשה להארכת מועד להישפט.

  לפיכך, הבקשה נדחית.

נקבע כי משחלף מועד הגשת העירעור, הנאשם היה רשאי להניח שסכנת העירעור חלפה, ולכן אין מקום לארכה, אפילו של יום אחד; ב"ש 665/83 מדינת ישראל נ' שרייבר, פ"ד לז(3) 363 (1983), כבוד הרשם ד' ברטוב (להלן – עניין שרייבר) – נדחתה בקשת המדינה להגשת ערעור באיחור של יום אחד, שנבע מטעות בחישוב הימים וממשא ומתן שנוהל בין הצדדים; בש"פ 6353/02 מדינת ישראל נ' הפניקס הישראל ואח', פ"ד נז(1) 1 (2003), כבוד השופטת ד' דורנר (להלן – עניין הפניקס) – בקשת ארכה של המדינה להגשת ערעור באיחור של חודשיים נדחתה, תוך קביעה כי האנטרס הצבורי בהגדלת הקנס שהתבקש, נסוג מפני זכות ההסתמכות של הנאשמים ומפני עקרון סופיות הדיון; עניין רזינשווילי – בקשת המדינה נדחתה, על אף שדובר באיחור של יום אחד בשל תקלה במזכירות הפרקליטות; תל"פ (מחוזי ירושלים) 20252-06-10 מדינת ישראל נ' אלפסי (1.7.2010), כבוד השופט ד' מינץ (להלן – עניין אלפסי) – נדחתה בקשת המדינה שהוגשה באיחור של שלושה שבועות, אשר נבע מאי בהירות פסק הדין שעליו ביקשה לערער; ע"פ (מחוזי ירושלים) 52987-12-10 מדינת ישראל נ' צחי הנגבי (13.1.2011), כבוד הנשיאה מ' ארד (להלן – עניין הנגבי) – בקשת המדינה להגשת העירעור באיחור של שבעה ימים בשל שביתת הפרקליטים, נדחתה.

...

בית המשפט מצא כי השילוב של איחור בן יום אחד, שנבע מטעות שעליה נמסרה הודעה מיידית לנאשמת, והשאלה העקרונית שהתעוררה במסגרת הערעור, עולים כדי "טעם ממשי" שהצדיק לאפשר את הגשת הערעור באיחור.

אמנם, כפי שטען בא-כוח המשיב 2, בהתאם לסעיף 40ד(א) בחוק העונשין, בית המשפט "רשאי... לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו, וכן להורות על נקיטת אמצעי שיקומי כלפי הנאשם, לרבות העמדתו במבחן", אם "מצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם". אך לצד זה גם נקבע, בסעיף 40ד(ב), כי במקום שבו "מעשה העבירה ומידת אשמו של הנאשם בעלי חומרה יתרה, לא יחרוג בית המשפט ממתחם העונש ההולם" מטעמי שיקום, "אלא בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן". גם בעניין קרנדל, שאליו הפנה בא-כוח המשיב, נקבע כי בכל מקרה, גם במקום שבו מצא בית המשפט שיש להעדיף את שיקולי השיקום, "לא מתפוגגים מאליהם שיקולי ההלימה גם כאשר חלים שיקולי השיקום" (שם, פסקה 22).

לפיכך וכאמור, הבקשה נדחית.

לכך יש להוסיף כי חלק מדיוני ההוכחות בוטלו בשל מיגבלות שנבעו מהתמודדות עם נגיף הקורונה, וכי שני דיונים בתקופת ההארכה הנוכחית בוטלו לבקשת ההגנה (ומנגד דיון אחד בוטל בשל שביתת הפרקליטים).

הגם שלא מצאתי כי בשלב הנוכחי הוסטה נקודת האיזון במידה המצדיקה בחינת האפשרות לחלופת מעצר, הרי שלנוכח התמשכות ההליכים ומספר הישיבות שנידרש להשלמת פרשת התביעה, הנחתי היא כי ייקבעו כבר עתה מועדים נוספים לדיוני הוכחות.

...