הארכת המועד להעמדת המועמד לדין בעבירת שכר עבודה מינימלי

כמו-כן ציינה במכתבה כי מחלוקת זו תלויה ועומדת בפני בית דין זה. ביום 17.11.15 קבע הממונה כי מר זרגרי עבד אצל המערערת בחודש אוגוסט 2014, ומשלא שילמה לו את שכר חודש אוגוסט 2014, הפרה את הוראות חוק שכר המינימום.

] מנגד, הארכת המועד לא ניתנה כאשר אפשרות העמידה במועד באמצעות האמצעי שנבחר הייתה מוטלת בספק.

סמכות זו של בית הדין להאריך מועד בהגשת הבקשה להשפט , מסיבות שאינן קשורות בהמצאה עצמה להשפט מצויה בלשונו של ס' 13 לחוק העבירות המנהליות – בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם הודעת מקבל ההודעה לפי סעיפים 8 או 9 כי ברצונו להשפט ניתנה באיחור כל עוד היתקיימו התנאים האמורים בסעיף 8א(ו), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו (ההדגשה אינה במקור – ש.ב.י).

...

השאלה הנשאלת היא, האם גם בהינתן קביעתנו לעיל שהחלטתה של המשיב בעניין מועד ההמצאה סבירה, האם עדיין לצד זה היה עליה לשקול גם את טענות ההגנה של המערערת? בעפא014/05 סיוון תכשיטים - מדינת ישראל נקבע – "על-מנת להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על בית-הדין לדון בעניין על-פי כלל נסיבותיו המיוחדות, ולהשתכנע כי קיימת סיבה סבירה - הצדק ראוי- להגשת הבקשה באיחור או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה. אין ספק, כי מדובר בטעמים בעלי משקל משמעותי, שהרי אין הכוונה כי ייפתח פתח בו כל דיכפין ייטה וייכנס. נשוב ונדגיש, "המסלול המינהלי" הינו דרך המלך - בבחינת הכלל העולה מתכליתו של חוק העבירות המנהליות ואילו "המסלול הפלילי" ומתן ארכה להגשת בקשה להישפט הינם בבחינת היוצא מן הכלל".

משהמערערת בחרה שלא לעשות כן, הרי שלא מצאנו מקום כי נפל פגם בכך שוועדת הערר לא שקלה את הפחתת העיצום.

זכויות המערער ביחס להחלטת הוועדה תשמרנה לו. סיכום לאחר שלא מצאתי כי קיימת הצדקה להתערבות בית הדין בהחלטת הוועדה, הנני מורה בזאת על דחיית הערעור.

לטעמינו, כל קביעה אחרת במקרה דנן, בו כלל לא ברורה זהותן של מעסיקות 2-4 (נתבעות 3-4 כלל לא הגישו כתב הגנה ואילו נתבעת 2 ביקשה ארכה להגשת כתב הגנה ולא המשיכה בהליך) יהיה בה בכדי ליתן יד להפרתם של חוקי המגן ואי תשלום זכויותיו של התובע אשר נימנה על קבוצת עובדים חלשה עליה נידרש בית הדין להגן בפסיקתו, ולהתחמקות מתשלום זכויות של עובדים בדרך של העסקה עקיפה שאינה לגיטימית.

לא זו בלבד, הטלת אחריות על הנתבעת 1 מתיישבת אף עם חוקי העבודה השונים המטילים אחריות ישירה על משתמש בפועל לקיום הוראותיהם כלפי העובד המועסק באמצעות חברת כוח אדם ובכלל כך חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987, חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991 וחוק שויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988.

בכתב התביעה עותר התובע לתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה, פצויי פיטורים, עבירה על תיקון 24 לחוק הגנת השכר, הפרישי שכר מולן ושעות נוספות, פדיון חופשה, דמי חגים, הבראה ונסיעות ובגין הפרשות לפנסיה חלק המעסיק בהתאם לצוו ההרחבה לפנסיית חובה משנת 2008.

חישוב הזכויות: אי מתן הודעה על תנאי עבודה: סעיף 1 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד") קובע כי על המעסיק למסור, לא יאוחר משלושים ימים מתחילת העבודה של העובד, הודעה בכתב על תנאי העבודה, בה יפרט את תנאי העבודה המנויים בסעיף 2 לחוק וכן את אורכו של יום העבודה.

סעיף 5ב(1) קובע: "מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה לעובד על תנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בנגוד להוראות סעיף 1, או המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה על שינוי בתנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בנגוד להוראות סעיף 3, רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן- פיצויים לדוגמה)". חובת מתן ההודעה, היא חובה שביצועה חשוב, על מנת להעמיד את שני הצדדים על מתוה הזכויות הקשורות במשפט העבודה.

בתיקון נקבע, בין היתר, כי חובת המעביד למסור לעובד תלוש שיכלול את הפרטים המנויים בתוספת לחוק, ובכלל זה פרטים הנוגעים לעובד ולמעביד; מועד תחילת העסקה וותק; פרטים הנוגעים להקף המשרה ותקופת התשלום; השכר; וכן מספר ימי החופשה והמחלה שניתנו או נוצלו ויתרתם.

...

לפיכך, אנו קובעים כי התובע זכאי גם לרכיב זה בתביעתו בסך 20,000 ₪.

היות שאין בידינו את תלושי השכר המלאים של התובע וכיוון שטל הל לא הציגה כל גרסה אחרת לעניין זה, אנו מקבלים את גרסת התובע כי לא שולמו לו דמי הבראה וכי הינו זכאי ל- 12 ימים, סה"כ 4,380 ₪.

סוף דבר: תביעת התובע מתקבלת.

· אם בית הדין השתכנע בנסיבות התביעה שלפניו שהמעביד הלין שכר מינימום של עובד הוא רשאי לקבוע שעורי פיצוי מוגדלים בהרבה לעומת הלנת שכר רגיל.

מעיון בתלוש השכר של חודש ינואר 2014 מצאנו כי עמד על הסך של 15,446 ש"ח. משכך, אנו קובעים כי התובע זכאי לשכר עבודה על חודש 14\02 בסך 15,446 ש"ח (14,744 ש"ח שכר בתוספת 701 ש"ח החזר הוצאות נסיעה) בתוספת פצויי הלנה שאנו מעמידים אותם על סך של 7,000 ש"ח. תשלום פנסיה חובה התובע טען כי הנתבעת לא העבירה בגינו תשלומים כלשהם לפנסיה מקיפה, חרף חובתה לעשות כן מכוח צו ההרחבה לפנסיה חובה (צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק ("פנסיה חובה")).

בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) תשס"ב 2002, על מעסיק למסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, הודעה בכתב, שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד.

המטרה של ההודעה המוקדמת במקרה התפטרות היא, לתת למעסיק ארכה להתארגנות, חפיפה ומציאת עובד מחליף.

ההודעה המוקדמת מיועדת איפוא לא רק לתת לעובד היזדמנות למצוא עבודה אחרת, אלא גם לאפשר למעסיק במקרה של התפטרות עובד למצוא עובד מחליף ולהתארגן לקראת מועד סיום יחסי עובד-מעביד.

...

אי לכך, איננו מקבלים את טענות הנתבעת כי התובע עזב בפתאומיות את עבודתו והתפטר לאלתר ללא הודעה מוקדמת ובשל כך נגרם לה נזק כלכלי רב- על כן טענת הקיזוז נדחית.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן: 15,446 ש"ח– בגין שכר עבודה.

עוד תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל.

המבקש עבד בשרותי חברת אלעודה גרופ בע"מ במשך כשנה, החל מחודש מאי 2015 ועד ליום 24.5.16, כאשר חברה זו העמידה לרשותו את אחד מכלי הרכב האמורים בלבד.

יודגש עוד כי על אף שלא נידרשת חתימתו של הנמען על דבר הדואר (ובודאי שלא ניתן לצפות לחתימה כאשר דבר הדואר "לא נידרש"), הרי שתנאים מינימאליים של ביצוע מסירה כדין לא בוצעו, כפי שהדבר עולה מכלל אישורי המסירה שצורפו על ידי המבקש, ובכלל זה והחשוב ביותר הוא ציון פרטיו המלאים של המבקש, ולכל הפחות מספר זהותו אשר נעדר מכלל אישורי המסירה.

המבקש הבהיר כי לא נימסרו לו תלושי שכר למעט תלוש שכר אחד, והדבר אף נתמך באופן ברור באישור המוסד לביטוח לאומי שצירף המבקש לבקשתו.

משלא נסתרה טענתו של המבקש כי לא חתם על הסכם המכר כאמור מול חברת אוריקאר, ומשלא נסתרה טענתו בדבר סיום עבודתו בחברת אלעודה גרופ, זמן רב לפני מועד ביצוע העבירות נשוא הדוחות, (המבקש סיים לטענתו, שלא נסתרה, את עבודתו בחברת אלעודה גרופ ביום 24.5.16, ואילו העבירות נשוא הדוחות בוצעו בין התאריכים 27.10.16 ועד 27.8.17), אני סבורה כי דין טענותיו של המבקש להיתקבל, ומנימוקים מיוחדים אלה אני מורה על הארכת המועד להישפט בכלל הדוחות נשוא הבקשה.

...

על כן, ובנסיבות אלה אני סבורה כי עלה בידי המבקש להראות כי הבקשות להשפט לא הוגשו במועד בשל סיבות שלא היו תלויות בו. אף לגופו של עניין ולמעלה מן הצורך, אני סבורה כי מתקיימים בעניין זה נימוקים מיוחדים המצדיקים קבלת הבקשה להארכת המועד בכלל הדוחות כאמור.

משלא נסתרה טענתו של המבקש כי לא חתם על הסכם המכר כאמור מול חברת אוריקאר, ומשלא נסתרה טענתו בדבר סיום עבודתו בחברת אלעודה גרופ, זמן רב לפני מועד ביצוע העבירות נשוא הדוחות, (המבקש סיים לטענתו, שלא נסתרה, את עבודתו בחברת אלעודה גרופ ביום 24.5.16, ואילו העבירות נשוא הדוחות בוצעו בין התאריכים 27.10.16 ועד 27.8.17), אני סבורה כי דין טענותיו של המבקש להתקבל, ומנימוקים מיוחדים אלה אני מורה על הארכת המועד להשפט בכלל הדוחות נשוא הבקשה.

עותק ההחלטה יועבר למשטרת ישראל, אשר תשקול הגשת כתבי אישום נגד המבקש (ככל שאלה טרם הוגשו) נוכח טענותיו, ולאחר ששוכנעתי בדבר ספק ניכר בכך כי המבקש ביצע את העבירות המיוחסות לו. עותק ההחלטה יישלח לצדדים.

עיקר המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה אם המועד להגשת ערעור על החלטת ועדת העררים חלף ואם יש מקום להאריך את המועד הקבוע בתקנות לשם כך. הרקע הצריך לעניין הליך בועדות ביום 6.7.16 נפגע המערער בתאונה שהוכרה כפגיעה בעבודה (אוטם שריר לב חריף).

הועדה לא סיכמה את הדיון והעבירה את התיק לועדת הרשות לפי תקנה 15 לתקנות.

ביום 14.10.18 סיכמה ועדת העררים את הדיון ודחתה את הערר על בסיס המלצת ועדת הרשות כדלקמן: "...הועדה עיינה בחוות דעת ועדת רשות מ-6.9.18 אשר לא מצאה עדות לירידה בהכנסות. הועדה דוחה את ערר התובע הן על רקע מצבו הקליני והן על רקע מימצאי ועדת הרשות וקובעת כי אי מקום להפעיל תקנה 15". הליך בבית הדין במקביל להליכים בועדה הרפואית, באוקטובר 2017 הגיש המערער תובענה לבית הדין בתיק 43408-10-17 בה עתר לשינוי בסיס השכר לתשלום דמי הפגיעה (שהועמדו, כאמור, על שכר המינימום).

...

אין לאפשר לעקוף את המועדים הקבועים בדין לערעור על החלטת ועדה רפואית בדרך של העברת ההחלטה לפקיד התביעות.

יחד עם זאת, מצאנו טעם לפגם וחוסר תום לב בהתנהלות המשיב בתיק זה. נזכיר כי התיק סווג מלכתחילה כערעור והמוסד הוא זה שביקש לשנות סיווג ההליך מערעור על החלטת ועדה רפואית לתביעה נגד החלטת פקיד התביעות.

סוף דבר הערעור מתקבל במובן זה שעניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים לצורך בחינת הפעלת תקנה 15 לאחר התייעצות עם ועדת רשות אשר תשים לב לשינוי שחל בקביעת בסיס השכר משכר המינימום לשכר כפי שנקבע בפסק הדין הארצי.