טרם סיום אציין, כי על אף שחלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, כאמור לעיל, מנהל העזבון בתשובתו, מבקש לשמור לעצמו אפשרות להגיש בקשת רשות ערעור נגד ההחלטה.
לטענתו, "אין ספק כי במידה ותנתן זכות להגשת ערעור, יוגש גם ערעור שכנגד מטעם מנהל העזבון, שכן גם לטעמי שגה כב' בית המשפט בהחלטתו [מושא] בקשת רשות ערעור [זו], עת העניק למבקשת הארכת מועד כה ארוכה". מנהל העזבון מוסיף בהקשר זה, כי "העירעור לא הוגש עד עתה אך בשל הצורך לקבלת אישור בית המשפט שנתן את ההחלטה, ומנהל הליך פשיטת הרגל". על כך יש להשיב בשניים: ראשית, בנגוד לטענת מנהל העזבון, עיון במערכת 'נט המשפט' מלמד כי עד כה, לא פנה מנהל העזבון לבית המשפט המחוזי, בבקשה לאפשר לו להגיש בקשת רשות ערעור מטעמו.
...
ביום 30.6.2021 החליט בית המשפט המחוזי (סגנית הנשיא ב' טאובר), כדברים האלה: "אין מחלוקת וזו היא נקודת המוצא, כי הערת האזהרה נרשמה לטובת [חברת ייני], להבטחת פירעון חוב כספי [שעמנואל] חייב [לחברת ייני], זאת להבדיל מהערת אזהרה שנועדה להבטיח זכות קניינית בנכס. [...] בהינתן האמור, ברי כי [חברת ייני] אינה יכולה לטעון לזכויות קנייניות בנכס או בדירות שנבנו בו. לצד זאת, אין מחלוקת כי הליכי רישום הנכס כבית משותף אינם מתקדמים, לשיטת המנהלת המיוחדת בשל קיומן של הערות האזהרה הרובצות על הנכס, לרבות זו שרשומה לטובת [חברת ייני], וכן אין מחלוקת כי [חברת ייני] לא פעלה להגשת תביעת חוב במסגרת תיק הפש"ר של [העיזבון] תוך שעמדה לה בטוחתה, ואולם בעניין זה קיימת גם מחלוקת אם [חברת ייני] יודעה אודות הליכי הפש"ר של העיזבון. בנסיבות אלה, נדמה כי קבלת בקשת המנהלת המיוחדת בדרך של חיוב [חברת ייני] להסכים למחיקת הערת האזהרה תוך ויתור על הבטוחה שבידיה, אינה יכולה להתקבל. יחד עם זאת, סבורני כי ראוי לאזן בין זכויותיהם של הצדדים על דרך התניית מחיקת הערת האזהרה באישור מתן הארכת מועד [לחברת ייני] לצורך הגשת תביעת חוב לפי מעמדה כמי שמחזיקה בבטוחה של הערת אזהרה. פתרון זה יש בו כדי לקדם את הליכי רישום הנכס כבית משותף, תוך שמירה על זכויותיה של [חברת ייני] בהתאם לדיני הנשייה המקובלים בהליכי פשיטת רגל. תוצאה זו עומדת גם בקנה אחת עם דעת הרוב בעניין שולמן, שעוסק כאמור בהערת אזהרה שלילית שנרשמה על זכויות במקרקעין של חייב, כדי להבטיח פירעון חוב כספי". נפסק אפוא, כי "הערת האזהרה שרשומה לטובת [חברת ייני] תימחק. במקביל וכתנאי למחיקת הערת האזהרה, יוארך המועד להגשת תביעת חוב על ידי [חברת ייני]".
מכאן הבקשה שלפנַי.
בנסיבות הללו, אף לפי אמות המידה המקלות שנקבעו בפסיקה, לגבי הגשת בקשה להארכת מועד להגשת תביעות חוב (רע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עיריית ירושלים נ' א.ר מלונות רותם (1994) בע"מ (בפירוק) (21.8.2012)), אין מנוס מלקבוע, כי חברת ייני אינה יכולה עוד לתבוע את חובו של עמנואל כלפיה.
נוכח מסקנה זו, סבורני כי היה מקום להורות על מחיקת ההערה, אף ללא הארכת מועד להגשת תביעת חוב.
אשר על כן, על-פי תקנה 146(א)(2) לתקנות, המסמיכה את ערכאת הערעור "לאשר את ההחלטה שעליה מערערים [...] מנימוק שונה" – הערעור נדחה בזאת.