הארכת המועד להגשת כתב תשובה לערעור מינהלי

ביום 3.10.2019 ניתנה החלטת בית הדין, לפיה ימנעו הליכי אכיפה כנגד העורר, בכפוף להפקדת ערבות בסך 5,000 ₪, אשר לפי רשומי המשיבה הופקדה ביום 6.10.2019 (העתק ההחלטה בנספח 4 לתגובת הרשות); ביום 28.11.2019 הוגש כתב תשובה מטעם המשיבה בערר.

ביום 16.2.2021 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט מיום 4.2.2021 בדבר הפקדת העירבונות בתיק, נוכח הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (בר"מ 1032-21); ביום 17.2.2021 קבעתי כי הפקדת העירבונות בתיק תדחה, עד להחלטתו של בית המשפט העליון בבקשת רשות העירעור; ביום 30.5.2021 קבע בית המשפט העליון, כי בכל הקשור להפקדת סכום של 2,000 ש"ח שנועדו להבטיח הוצאות המשיבה, יוארך המועד להפקדתו עד ליום 13.6.2021.

שכן חרף קביעתו של פסק הדין בערר שהגיש המבקש, לפיו על המבקש לעזוב את ישראל לאלתר, בטרם יגיש כל בקשה נוספת להסדרת מעמדו, בחר המבקש להמשיך לשהות בישראל והגיש ערעור מינהלי ועמו בקשה זו. בנוסף נטען, כי פסק דינו של בית הדין לעררים הוא פסק דין ראוי, מנומק היטב, מפורט ומבוסס, והמבקש לא הצביע על כל פגם שנפל בפסק הדין, המצדיק התערבותו של בית המשפט.

...

על כן ניתן היה לדחות את הבקשה רק מטעם זה. בענייננו דין הבקשה להידחות גם לגופם של דברים.

עוד עולה כי קבוצת הטרור "נקסל" פועלת רק בדרום (שם בעמ' 11) ומשכך לא נשקפת למבקש כל סכנה בארצו, באם יבחר לעקור מקום מגוריו למחוז אחר (כפי שכבר עשה בעבר), ומשם ימשיך לנהל את הערעור באם אכן יחפוץ לפעול כך. לאור האמור, אין מקום לסעד זמני בערעור ואני דוחה את הבקשה.

סוף דבר הצו הארעי שניתן מבוטל.

דיון הכרעה בבקשה להגשת ראיות נוספות בעירעור תקנה 28 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 מחילה על ערעור מינהלי את הוראות פרק י"ז לחלק ב' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח -1918 (להלן- תקנות סד"א).

-ביום 4.5.2020 דחתה הוועדה את ערר המערערת בקשר לאי קבלת פטור מארנונה בשנת 2017 (חלק מנספח יב לתשובה), בפועל לא הוגש ערעור על ההחלטה (ראו דחיית בקשה להארכת מועד בעמ"נ 29576-09-20 נספח טז לתשובה).

-ביום 8.7.2021 הוגש כתב תשובה לערר (נספח ד לתשובה).

...

בנסיבות אלו מקובלת עליי במלואה קביעת הוועדה בסעיף 18 להחלטה מיום 13.12.2021 "מדובר בחוות דעת כמעט זהה לחלוטין בתוכנה לחוות הדעת שהוגשה על ידי רו"ח דגן בערר 37/17 וממילא אין שם שום שינויים מהותיים בהתנהלות העוררת והיא למעשה העתק הדבק של כמעט כל חוות הדעת הקודמת, עם שינויים מינוריים". אמנם כל שנת מס מקימה עילת תביעה חדשה ושונה מקודמתה ולכן לא מדובר בהשתק עילה, אך התשתית העובדתית והמצב המשפטי שהיוו בסיס לקביעה לגופו של עניין בשנת מס מסוימת לא השתנו ונוצר השתק פלוגתא שמצדיק גם דחיית הערר על הסף כפי שנעשה במקרה זה בקשר לשנת המס 2021 ואזכיר כי בעת בחינת מתן פטור מארנונה, המדיניות הראויה היא "תשלום הארנונה הוא הכלל והחריג לו הוא מתן פטור מארנונה. כפי שלגביית הארנונה חשיבות כלכלית רבה, גם למתן הפטור השלכות מקבילות" בג"ץ 4725/07 מרכז משען בע"מ נגד שר הפנים (7.8.2008).

סיכום לאור כל האמור לעיל אני דוחה הערעור.

המערערת תשלם לעירייה שכר טרחת עו"ד בשיעור של 10,000 ש"ח שישולם בדרך של העברת הפיקדון שהפקידה המערערת לעירייה באמצעות באי כוחה.

המשיבים 2 ו-3 הם ארגון המעסיקים היציג הבלעדי של ענף השמירה והאבטחה וארגון המעסיקים היציג הבלעדי של ענף הניקיון, האמון על ייצוג כל המעסיקים בתחום זה. רקע עובדתי והליכים קודמים המבקשת בהליך זה, חברות קבלן נוספות וארגון המעסיקים בענף השמירה, הגישו עתירות מנהליות לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, כנגד החלטת מערך הבקורת אשר ניתנה במסגרת ביקורות השכר לשנים 2018 – 2020 ("סבב 7" – "סבב 9" , בהתאמה) .

ביום 15.03.2023, בחלוף כחמשה חודשים ממועד הגשת הבקשה ולאחר בקשות חוזרות ונישנות למתן ארכה, הוגשה תגובה לבקשה וכתב תשובה לערעור.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, לא שוכנעתי כי המצב העובדתי ולפיו המבקשת מתמודדות תחת הקטגוריה של 'חברות ללא ציון' בהכרח מיטיב עמה ומפלה אותה לטובה למול חברות אחרות תוך פגיעה בעיקרון השוויון.

על כן ומבלי להמעיט בחשיבות הטענות שהעלה המשיב ומאחריותו לשמירת זכויות העובדים, אני סבורה כי הפתרון הראוי למצב שנוצר הוא הותרת הצו הזמני על כנו, תוך בירור מהיר ויעיל של ההליך העיקרי וקבלת הכרעה צודקת ועניינית בפרק זמן קצר.

סוף דבר הבקשה מתקבלת.

זאת כאשר כתב התשובה שלה לערר שהוגש על ידי המבקשת עמד על 22 עמודים, כולל ציטוטים נרחבים.

הסמכות להארכת מועד להגשת ערעור מינהלי קבועה בתקנה 38(א) לתקנות בתי משפט מינהליים הקובעת כי: "בלי לגרוע מהוראות תקנות 3 ו-4, רשאי בית המשפט או הרשם לשנות כל מועד שנקבע לעשיית דבר שבסדר דין; ואולם מועד להגשת ערעור מנהלי, ערעור לבית המשפט העליון או בקשת רשות לערער לא יוארך אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו. " משמע, על המבקש להוכיח התקיימותם של טעמים מיוחדים שיירשמו.

עם זאת, בשים לב להסכמת המשיבה למתן ארכה עד 13.7.23, אני מקבלת את הבקשה באופן חלקי, ומורה על הארכת המועד עד לתאריך זה. לעניין הגדלת הקף כתב העירעור - על פי תקנה 28(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס"א – 2000, הוראות פרק י"ז לחלק ב' לתקנות סדר הדין האזרחי יחולו על ערעור לפי פרק זה. מיגבלת עמודי העירעור קבועה בתקנה 134(א)(3) .

...

עם זאת, בשים לב להסכמת המשיבה למתן ארכה עד 13.7.23, אני מקבלת את הבקשה באופן חלקי, ומורה על הארכת המועד עד לתאריך זה. לעניין הגדלת היקף כתב הערעור - על פי תקנה 28(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א – 2000, הוראות פרק י"ז לחלק ב' לתקנות סדר הדין האזרחי יחולו על ערעור לפי פרק זה. מגבלת עמודי הערעור קבועה בתקנה 134(א)(3) .

במקרה שלפניי, אני סבורה כי קיימת מורכבות המצדיקה הגדלת ההיקף במידה מסוימת.

לאור האמור, בשים לב מחד גיסא לאורכה של ההחלטה מושא הערעור, ולמורכבות הנושא כפי שהיא נלמדת מההחלטה, ומאידך גיסא למטרת התקנות ביחס למגבלת העמודים הקבועה בהן, אני נעתרת לבקשה באופן חלקי, ומתירה הגדלת היקף הערעור עד ל-15 עמודים.

בתקנה 33(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "תקנות סד"א"), החלה בעירעור מינהלי מכוח תקנה 28 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, נקבע: מועד ההגשה של מיסמך לבית המשפט, לכל עניין, יהיה המועד שבו הוגש לבית המשפט, ובילבד שקבלתו אושרה; מיסמך שלא אושרה קבלתו רואים אותו כאילו לא הוגש מלכתחילה, למעט אם המסמך המוגש הוא כתב תביעה ואי-קבלתו עלולה להביא להתיישנות התביעה או אחת מעילותיה, ובילבד שהתובע תיקן את הפגם בתוך שבעה ימים מהיום שלא אושרה קבלתו.

בתקנה 33(ב) לתקנות סד"א, בה נקבע: אם טרם חלף המועד להגשת מיסמך, ניתן לתקן את הפגם בתוך פרק הזמן שנותר להגשה; הוגש כתב הגנה, כתב תשובה, תביעה שכנגד, הודעת צד שלישי, בקשת רשות ערעור וערעור ולא קובל על ידי המזכיר המשפטי, יהיה ניתן לתקן את הפגם בתוך שבעה ימים מהמועד שלא קובל או עד היום האחרון להגשתו, לפי המאוחר.

ברע"א 3776/16 שמעון גנים נ' דרור רחל, (15.08.2016), בפיסקה י לפסק דינו של המשנה לנשיאה (דאז) כב' השופט א' רובינשטיין: דרישה זו לטעם מיוחד משמשת נקודת איזון ראויה בין אינטרס ה"חסינות" מפני המשך ההליכים לאחר עבור המועד החוקי להגשת ערעור הן של בעל הדין הן של הציבור, לבין האנטרס של מבקש ההארכה כי עניינו יתברר (ראו למשל, -Hyperlink Removed- אסולין נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה ט' (20.8.13)).

...

איני מקבל את טענת המערערת כי אסור היה למשיבה לנמק את החלטתה בהשגה באופן שונה מהאופן בו נימקה את החלטתה המקורית.

אני סבור כי המערערת שוגה בהשוואה שהיא עורכת.

סוף דבר מהטעמים שפורטו לעיל, בקשת הארכה שהגישה המערערת נדחית.