בחנתי את עדות הנהגים, את הראיות שהוצגו, את התמונות, את גרסאותיהם הראשוניות לחברות הביטוח, והגעתי למסקנה כי התובעת הוכיחה את התביעה, כנדרש בהליך זה.
אני קובע, שהרכב בו נהג הנתבע 1, שאליו היה קשור הקרוון ביצע פנייה רשלנית שמאלה, שלא הביאה בחשבון די הצורך את רוחבו של הקרוון, הקשור אליו מאחור ואת היתנהגותו המיוחדת של הקרוון בפנייה כגון זו.
היה על הנתבע 1 לבצע פנייה "רחבה" יותר שמאלה, אשר תרחיק את הקרוון הקשור אליו מאחור מרכב התובעת.
כלומר, שהנתבע 1 נסע מהר ממנו, פנה שמאלה, בפנייה קרובה לרכב התובעת, ותלש קדימה עם הקרוון את הכנף הקדמית ימנית.
מעת שקבעתי כי נתבע 1 כשל בנהיגתו, וכשל זה מוליד אשם, דבק אשמו הן בגורר והן בנגרר – אין לזה ואין לזה חיים משל עצמו במנותק ממעשהו של הנתבע 1, אשר בחר לנהוג בשני החלקים במשולב, כאחד.
...
בחנתי את עדות הנהגים, את הראיות שהוצגו, את התמונות, את גרסאותיהם הראשוניות לחברות הביטוח, והגעתי למסקנה כי התובעת הוכיחה את התביעה, כנדרש בהליך זה.
אני קובע, שהרכב בו נהג הנתבע 1, שאליו היה קשור הקרוואן ביצע פנייה רשלנית שמאלה, שלא הביאה בחשבון די הצורך את רוחבו של הקרוואן, הקשור אליו מאחור ואת התנהגותו המיוחדת של הקרוואן בפנייה כגון זו.
היה על הנתבע 1 לבצע פנייה "רחבה" יותר שמאלה, אשר תרחיק את הקרוואן הקשור אליו מאחור מרכב התובעת.
על כן, אני קובע כי התאונה והנזקים לרכב התובעת נגרמו באשמתו של הנתבע 1, אשר נהג בחוסר זהירות מספקת בפנייתו שמאלה.
