האם רשות הדואר רשאית לעסוק במתן שירותי מכס

טענות התביעה: התובעת הנה חברה העוסקת, בין היתר, במתן שירותי עמילות מכס ושילוח בנלאומי.

(ח) מקום שניתן לפי הסכם או לפי הנוהג להציג את השטר על ידי בי-דואר, הצגתו בדרך זו מספקת.

שתי הטענות הנוספות שבהן ניתנה לפלוס רשות להיתגונן, הנן הטענה, לפיה השטר נימסר כבטחון לחוב ספציפי בגין עיכוב דמי ערבות או קנס בסך 31,000 $, והטענה הנוספת, לפיה אותו חוב ספציפי נפרע והשטר פקע.

קולעות לעניין זה הקביעות בע"א 548/78 אלמונית נ' םלוני, פ"ד לה(1) 736, בעמוד 760: "...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נימנע מהבאת ראיה רלבאנטית שהיא בהשג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנימנע מהצגתה". משהתובעת נימנעה להגיש את כרטסת הלקוח של וליונטינה, למרות שהיה בכרטסת זאת כדי לתמוך בגירסתה, הרי שמחדל זה פועל נגדה ומחזק את גירסתו של פלוס.

...

אביא לעניין זה את הקביעות בע"א 115/72 רפאל יוחננוב נ' סלומון הלל (פורסם בנבו, מיום 12.9.73) (להלן: "עניין יוחננוב"): "נותרה טענת בא-כוח המערער, כי התובענה חייבת להידחות בשל אי-הצגת ארבעת השטרות הנדונים במקום-הפרעון, שצויין בהם. כזכור, אחרי המילים המודפסות "התשלום ב....." הוספו ברות, במעמד ההחלפה, המילים "בנק למלאכה 77 הרצל תל-אביב". מילים אלו של מקום התשלום באות מעל לחתימת המערער ויש לראותן איפוא כמסמנות מקום פרעון מיוחד במובן סעיף 88(א) לפקודה (ע"א 114/39, מ' חייקין ושות' נגד בנק אפ"ק בע"מ, [4], פל"ר, כרך 7, ע' 10, 14) ואכן, בא-כוח המשיב לא טען ברוח אחרת.

לפיכך אפוא, בהתאם להלכה בעניין יוחננוב, דין התביעה להידחות מטעם זה בלבד.

סוף דבר: אשר על כן, הנני דוחה את התביעה.

אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע 2, ציון פלוס, הוצאות משפט בסך 20,000 ₪.

רק אם השרות יינתן ללא כוונת רווח הוא ייכלל בהגדרה; השלישית- הביטוי נועד לצמצם את סוגי השימושים שיכללו ברכיב "לשירות הציבור", ללא קשר לזהות מבקש ההיתר או למטרת השמוש בפועל, האם לצבירת רווחים אם לאו; הרביעית- הביטוי הוכנס להגדרה עקב טעות, שלא כדין, או שאינו תואם יותר את התפיסות הפרשניות, ועל כן, יש להיתעלם ממנו כליל .

כך למשל בע"א 126/79 חיה נ' ועדת העררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957, פ"ד לד(2) 24, 27 (1979) נאמר: "אילו היה בסמכותנו לתקן את החוק לפי הצעתה המרומזת היתה המערערת זוכה בערעורה, אך אנו, אין לנו סמכות שכזאת. מלאכת החקיקה, לרבות הכנסת תיקונים בדברי חיקוק, מופקדת בידי הרשות המחוקקת, ותפקידה של הרשות השיפוטית היא לפרש חוקים ולא לשנותם. תפקידו של פרשן הוא לגלות את דעת המחוקק, ואותה הוא חייב למצוא, בראש ובראשונה, בדברי החיקוק שהוא מפרשו. אין הפרשן רשאי להוסיף על דברי המחוקק או לגרוע מהם אלא באותם מקרים יוצאי דופן שבהם מביא הנוסח לתוצאה אבסורדית שאין הדעת סובלתה" (עמ' 27).

כך גם בסעיף 69 העוסק בהוראות של תכנית מפורטת ההתייחסות הנה רק לשימושים ולא לזהות בעל הזכויות או מבקש ההיתר: כל עוד אין הוראות מתאימות בתכנית מיתאר, מותר לקבוע בתכנית מפורטת הוראות לכל ענין שיכול להיות נושא לתכנית מיתאר מקומית לפי סעיף 63, וכן מותר לקבוע בה הוראות בענינים אלה: (1) חלוקת קרקעות למגרשים או לאתרי-בניה, צורתם ואורך חזיתם; (2) ייעוד קרקעות לדרכים, שטחים פתוחים, גנים, בתי-ספר, מרכזת טלפונים, מיתקן לחלוקת דברי דואר, מקומות לצרכי דת, סעד, בריאות, תרבות, מיקהל, נופש, ספורט ושטחי חניה, מקלטים ומחסים צבוריים או לצרכי ציבור אחרים; (3) מקומות חניה באתרים שלידם מתרכזים כלי רכב ממונעים; (4) מיקום בנינים הנועדים לצרכים מיוחדים ותחימת שטחים שבהם יחולו הגבלות מיוחדות; (5) שמירה על מקומות, מבנים ודברים אחרים שיש להם חשיבות לאומית, דתית, היסטורית, ארכיאולוגית, מדעית או אסתטית; (6) הריסתם ושיקומם של בנינים רעועים המהוים סכנה לנפש או שאינם ראויים לדיור מטעמי בריאות; (7) שיקומם של בנינים בשטחים מאוכלסים ביותר או בנויים בצפיפות יתר ושל שטחים שכל בניה נוספת בהם עלולה, לדעת הוועדה המקומית, להביא לידי צפיפות יתירה של האוכלוסיה או של הבנינים, וקביעת תנאים מיוחדים להיתרי בניה בשטחים אלה; (8) הקצאת קרקע לבעל קרקע או לבעל זכות בקרקע שזכויותיו נפגעו אגב ביצועה של התכנית; (9) מיקומם של בנינים, נפחם, גבהם, צורתם ומראם החצוני; (10) נטיעת עצים והתקנת ספסלים ואבזרים כיוצא בהם בדרכים ובשטחים פתוחים; (11) מספר הבנינים שמותר להקים על מיגרש, מספר הדירות בכל בנין ומספר החדרים בבנין או בדירה; (12) הוצאות התכנית, לרבות הוצאות עריכתה וביצועה תכניות מתאר עוסקות בהגדרת ייעודים ושימושים, בקביעת מיגבלות על השמוש ועל הניצול של המקרקעין, בהבטחת אינטרסים צבוריים ושמירה על משאב הקרקע אולם הן אינן עוסקות ואינן אמורות לעסוק בזהותם של מי שיעשו שימוש במקרקעין ובתנאי שהשימוש יתאים לתכניות.

כך בחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, הוגדר מוסד ללא כוונת רווח כדלקמן: (1) המדינה, רשות מקומית או איגוד ערים; (2) חבר-בני-אדם, מואגד או לא מואגד, שאין עסוקו לשם קבלת רווחים ושאינו מוסד כספי; (3) תאגיד שהוקם מכוח דין ואינו רשום כחברה, כאגודה שיתופית או כשותפות; (4) קופת גמל הפטורה ממס הכנסה על פי סעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה; הדגש מושם על טיבו של העיסוק, דהיינו כי התאגיד אינו עוסק בעסוק לשם קבלת רווחים, אולם הסעיף מוציא מתחולתו מוסדות כספיים (השוו ע"א 767/87 עמותת "בשערייך ירושלים" נ' מנהל המכס ומע"מ, פ"ד מד(4) 800 (1990); י' בן-יהונתן "עוסקים ומלכ"רים במע"מ" הרבעון הישראלי למיסים 12 (47), 298 (תש"ם-תשמ"ב)).

...

כך בעע"מ 4105/09 עיריית חיפה נ' עמותת העדה היהודית הספרדית בחיפה (2/2/2012) נאמר כי "על בית המשפט לעשות כל מאמץ סביר להימנע מלהגיע למסקנה שנפלה טעות בחקיקה המחייבת את תיקונה בידי בית המשפט וחלף זאת, למצוא את הפתרון לאתגר שמציב נוסח החקיקה בגדר פרשנותו של הנוסח כפי שנחקק" (שם, בפסקה 21).

סוף דבר בשים לב לכל האמור איני מוצא מקום להתערב בהחלטת וועדת הערר.

לאור התוצאה האמורה אני מחייב את העותרת לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות משפט ושכר טרחה בסכום כולל של 7,500₪.

30 זרעים הגיעו לביתו של הנאשם ונתפסו ו- 24 הזרעים הנוספים נתפסו במעטפת דואר בבדיקת כלבנים ביחידת המכס בנמל התעופה בן גוריון.

בתסקירו האחרון מיום 17.4.18 המליץ שירות המבחן לסיים ההליך בעיניינו של הנאשם ללא הרשעה, לאור רישיון לשימוש בקנבוס רפואי שניתן לנאשם לאחרונה, החשש לפגיעה ברישיון תיווך במקרקעין שהנאשם מתעתד להוציא, כמו גם מכלול נסיבותיו האישיות.

לפי סעיף 14א(5) לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו – 1996, מתווך במקרקעין עבר עבירת משמעת אם "הורשע בפסק דין סופי ..., בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לעסוק בתיווך במקרקעין". בהמשך לכך, ובהתאם לסעיף 14כז לחוק המתווכים, רשאים רשם המקרקעין, וכן ועדת המשמעת להתלות את רישיונו של המתווך בהנתן הרשעה בפלילים, והכל בתנאים ובנסיבות שנקבעו בחוק.

לאור כל האמור הגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום לבטל את הרשעתו של הנאשם, וזאת בעיקר בשל צירוף הנסיבות הייחודי למקרה דנן: הנאשם ביצע העבירות על רקע מחלת האפילפסיה והניסיונות לקבל, עוד קודם לבצוע העבירות, רישיון לשימוש בקנבוס; קבלת הרישיון בדיעבד מלמדת כי הרשויות החליטו לאפשר לו שימוש חוקי בסם; והאפשרות כי רישיון התיווך במקרקעין שמקווה הנאשם לקבל, ייפגע, וזאת גם אם לא הוכחה וודאות הפגיעה.

...

בהמשך הבינה כי ייתכן והקנבוס יכול לסייע לנאשם ובסופו של דבר הנאשם קיבל רישיון שימוש והדבר מועיל לנאשם וליחסים עמו.

לאור כל האמור הגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום לבטל את הרשעתו של הנאשם, וזאת בעיקר בשל צירוף הנסיבות הייחודי למקרה דנן: הנאשם ביצע העבירות על רקע מחלת האפילפסיה והניסיונות לקבל, עוד קודם לביצוע העבירות, רישיון לשימוש בקנבוס; קבלת הרישיון בדיעבד מלמדת כי הרשויות החליטו לאפשר לו שימוש חוקי בסם; והאפשרות כי רישיון התיווך במקרקעין שמקווה הנאשם לקבל, ייפגע, וזאת גם אם לא הוכחה וודאות הפגיעה.

לפיכך, אני מורה על ביטול הרשעתו של הנאשם, אולם קובעת כי הנאשם ביצע עבירה של יבוא סמים ועבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית.

ביום 9.5.17, בשעות הצהרים, הגיע למסוף דואר ישראל בנמל התעופה בן גוריון משלוח ראשון מהולנד ובו 5 זרעים של סם מסוכן מסוג קאנבוס תרבותי.

יחידת המכס תפסה את המשלוח.

הנאשם משמש כפקח תנועה ואין מדובר בעסוק שעל פניו לא ניתן ניתן לעסוק בו בהנתן הרשעה פלילית.

לפי סעיף 15ב לתקנות התעבורה, רשאית הרשות המוסמכת שלא לחדש תעודת פקח או להתלותה אם "יש לגבי המבקש רישום במירשם הפלילי של הרשעה, בעבירה שלדעת הרשות יש בה כדי למנוע את מתן התעודה או חידושה ....". אמנם, אין וודאות כי הרשות המוסמכת לא תחדש תעודת הפקח של הנאשם.

מובהר לנאשם כי אם לא יבצע הצוים בהתאם להוראות שירות המבחן, ניתן יהיה להרשיעו ולגזור את דינו.

...

אולם, בסופו של דבר מדובר בהחזקה של 10 זרעים בלבד של סם מסוג קנבוס לשימוש עצמי.

לאור כל האמור ובאיזון בין השיקולים השונים, מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות לסיים ההליך ללא הרשעתו של הנאשם.

לפיכך, אני קובעת כי הנאשם ביצע עבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית, כמיוחס בכתב האישום המתוקן, אולם ההליך יסתיים ללא הרשעה, לצד זאת, יוטל על הנאשם: צו מבחן למשך שנה וחצי; צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 150 שעות.

דיון החלטתי לדחות את הבקשה מהטעמים שלהלן: השאלה אם רשאית רשות הדואר לעסוק במתן שירותי עמילות מכס, אינה בתחום דיני המכרזים, ונראה שאינה בסמכות בית משפט זה. אף שאין חולק שרשות הדואר לא הוסמכה עדיין לעסוק במתן שירותי מכס, אין בפרסום המיכרז כשלעצמו עיסוק במתן שירותי מכס, ועל כן נראה שאין מניעה לפרסום המיכרז כל עוד פועלת רשות הדואר משיקולים ענייניים.

...

לפיכך, הגעתי למסקנה שהמבקשים לא השכילו להציג תשתית עובדתית מספקת שיש בה כדי ללמד שהחלטת ועדת המכרזים בקביעת תנאי הסף לוקה בחוסר סבירות המצדיק את היתערבות בית המשפט.

הבקשה נדחית.

מוצע למבקשים להסכים כי בכפוף לזכותם לבקש רשות לערער על החלטתי זו ובכפוף לתוצאות הליך כזה אם יינקט, תמחק עתירתם ללא חיוב נוסף בהוצאות.