האם קלנועית נחשבת לרכב מנועי

בת"א 61077/04 בן ישי פרחיה נגד אילברג דוד עמית (ניתן ביום 26.208) – בית המשפט בחר לסווג קלנועית כ "רכב מנועי". על פסק דין זה הוגש ערעור לבימ"ש המחוזי שאימץ את הקביעה כי הקלנועית אמנם "רכב מנועי" כאמור בחוק אך גם באה בגדר החריגים להגדרה והיא פטורה מחובת רישום ומחובת רשוי והנוהג פטור מהחזקת רישיון נהיגה.

 בפסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב, נקבע כי תאונה בה מעורבים אופניים חשמליים והולך רגל לא תחשב תאונת דרכים ולא יחול עליה חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה–1975 (להלן – חוק הפלת״ד), כיוון שאופניים חשמליים אינם נכנסים להגדרת ״רכב מנועי״ הן לפי חוק הפלת"ד והן לפי פקודת ביטוח רכב מנועי.

...

אני סבור כי טוב יעשה המחוקק אם יזרז את ההליך בסוגיה ז שעדיין נמצא בשלב הצעת חוק ולכן יש למצוא פתרון לתופעה מדאיגה זו שבה רוכבי אופניים חשמליים קיפחו את חייהם, ואם התמזל מזלם רק נפצעו או פגעו בהולכי רגל וזאת ע"י חקיקה ברורה וחד משמעית שתסדיר את העניין ותפתור את הבעתיות שיוצרת תופעה זו לא אסיים בנקודה זו מבלי להתייחס להצעת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 25), התשע"ג, אליה הפנתה המדינה בסיכומיה.

מכל המקובץ לעיל, מתבקשת המסקנה כי האופניים החשמליים מהווים "רכב מנועי" כהגדרתו של מונח זה בסעיף 1 לחוק הפיצויים והם נכנסים לאחד ממצבי הריבוי שבהגדרה וכי מחיקתו מההגדרה המקורית באה בשל ריבוי "שאינו נחוץ", כאמור בדברי ההסבר.

לצורך המשך הדיון במישור היחסים בין התובעים לנתבעים 3 עד 6; אני קובע ישיבה ליום 14.11.19 שעה 9:30 לשם קביעת מועד להשלמת שמיעת הראיות בין התובעים לנתבעים 3 עד 6 במחלוקת שנותרה וכאמור בהסדר הדיוני.

בפ"ל 3791-10-11 מדינת ישראל נגד אנג'ל (להלן: "פס"ד אנג'ל), קבע בית המשפט: "כפי שניתן לראות הרכב עליו נהג הנאשם אינו מתאפיין במאפיינים של הקלנועית או הרכינוע הן לגבי רוחב הכלי, מערכת ההיגוי שלו וכן המהירות של כלי הרכב זאת על פי העדויות שהובאו לבית המשפט. בנסיבות אלו ניתן לקבוע כי הרכב בו נסע הנאשם הנו כלי רכב מנועי שלא הוחרג ע"י המחוקק ולכן הוא דרש רישיון נהיגה" (עמוד 7 פיסקה אחרונה).

האם רכב הגולפית פטור מחובת רישום/רשוי? בפרשת אנג'ל ניתנה התשובה לשאלה בהאי לישנא: "לא מצאתי ממש בטענה זו, שכן הגדרת רכב מנועי אינה כוללת בחובה דרישה לרישיון רכב ויתכנו מצבים בהם היו רכבים שהרשות תסבור שיש מקום ליפתור אותם מרישוי. כמו רכבים שאין מקומם להעלות לכביש כלל ומטרתם הסעת נוסעים בתוך בתי חולים או רכבים המסעים אנשים לחלופין משא בתוך שטח סגור למטרות אחרות. רשוי מהוה נטל כלכלי כבד, שיתכן שבמקרים מסוימים אינו מוצדק ולכן הרשות מצאה מקום לפטור את בעלי הרכב ממבחן רשוי. אולם, עדיין לא מצאתי כי נהג רכב שכזה יכול לנהוג בו ללא רישיון נהיגה" (עמוד 8 פיסקה שנייה).

...

לאחר שבחנתי את טענות ההגנה אל מול טענות ב"כ הנאשם בעניין ה"גולפית" הגדרתו ושאלת חובת הרישוי סביבו, שוכנעתי כי ה"גולפית" נשוא החלטה זו, מהווה כלי רכב מנועי לאור מאפייניו וזאת בהתאם להגדרת "רכב מנועי" בסעיף 1 של פקודת התעבורה.

מכל האמור לעיל, המסקנה היא כי רכב ה"גולפית" הוא רכב מנועי והמשמש כרכב תפעולי, המחייב לצורך נהיגתו רישיון נהיגה מדרגה B (כאשר הנהיגה בו מותרת רק ב"שטח תפעולי") או קיומו של היתר לשימוש ברכב תפעולי בשטח תפעולי מוגדר.

משכך לא נותר לי אלא לקבוע כי הטענה המקדמית בעניין זה נדחית וככל שנהג הנאשם ב"גולפית" ללא רישיון מדרגה B בשטח שאינו "שטח תפעולי" נהג הוא ללא רישיון נהיגה בניגוד לסעיף 10 (א) בפקודת התעבורה ואם רישיון נהיגתו היה פסול בפסילה אשר הודעה לו, הרי שנהיגה כזו מהווה (לכאורה בשלב זה) נהיגה בזמן פסילה.

ביחס לרכב עליו נהג המבקש הנחשב ל"רכב מנועי" על פי בחינתנו דלעיל, לכל דבר ועניין, חל איסור לנהוג בו ללא רישיון נהיגה תקף, זולת אם פטור הנהג מחובה זו (כלשון המחוקק), כפי שסובר הסנגור בעיניין זה. האם הרכב "זכה" ל"פטור" ייחודי מחובת רישיון נהיגה? למעט רכבי הקלנועית והרכינוע לגביהם ניתן פטור מרישיון כאמור לעיל, המחוקק לא נתן התייחסותו לרכב עליו נהג המבקש ולא החריג רכב זה מחובת רישיון נהיגה.

...

סיכום הממצאים: מכל האמור לעיל, ניתן להסיק כי הרכב הוא רכב מנועי והמשמש כרכב תפעולי, המחייב לצורך נהיגתו רישיון נהיגה מדרגה B (כאשר הנהיגה בו מותרת רק ב"שטח תפעולי") או קיומו של היתר לשימוש ברכב תפעולי בשטח תפעולי מוגדר.

משכך, לא נותר אלא לקבוע כי בקשת המבקש לביטול סעיפי האישום דינה להידחות, וככל שנהג המבקש ברכב ללא רישיון נהיגה מדרגה B בשטח שאינו "שטח תפעולי" (כעולה מכתב האישום) נהג הוא ללא רישיון נהיגה בניגוד לסעיף 10(א) לפקודה ואם רישיון נהיגתו היה פסול בפסילה אשר הודעה לו (כעולה מכתב האישום), הרי שנהיגה כזו מהווה (לכאורה בשלב זה) נהיגה בזמן פסילה.

סוף דבר: · הבקשה נדחית.

כל הנ"ל מצביעים על כך שלא מדובר ברכב מנועי כהגדרתו בחוק הפלת"ד. נוסף על כן, טענה ב"כ התובע המלומדת כי בית המשפט העליון קבע הילכות בעיניין קלנועית וקורקינט חשמלי ולפיה אין מדובר ברכבם מנועיים לעניין חוק הפלת"ד. משכך, יש להתייחס באותה צורה גם לאופניים חשמליים.

משקבעתי כי האופניים החשמליים אינם מהוים "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק הפלת"ד, ומשקבעתי כי האחריות לפצות את התובע בגין נזקיו הנה על כתפי הנתבעת 1, ולאחר חישוב הפצוי שקבעתי לתובע ממנו עולה כי התביעה "נבלעת" בתוך תגמולי המל"ל, אזי המסקנה היא כי יש ממש בדרישת התביעה שכן רכב הטויוטה בו נהג הנתבע 2 והמבוטח על ידי הנתבעת 1- אינו "רכב מעביד", לכן, התובע זכאי לסכום הפצוי 25% בהתאם לסעיף 330 (ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 לעיל.

...

משכך ולאור האמור לעיל, אני קובע כי הפיצוי בגין ראש נזק זה יעמוד על סכום מעוגל של 650,000 ₪ הכולל הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים.

נזק שאינו ממוני התביעה פירטה בתחשיביה הפיצוי המגיע לטעמה בגין ראש נזק זה. ההגנה הסתייגה במעט ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים אני קובע כי הפיצוי בגין ראש נזק זה יעמוד על סך של 60,000 ₪ במעוגל ומשוערך להיום.

משקבעתי כי האופניים החשמליים אינם מהווים "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק הפלת"ד, ומשקבעתי כי האחריות לפצות את התובע בגין נזקיו הינה על כתפי הנתבעת 1, ולאחר חישוב הפיצוי שקבעתי לתובע ממנו עולה כי התביעה "נבלעת" בתוך תגמולי המל"ל, אזי המסקנה היא כי יש ממש בדרישת התביעה שכן רכב הטויוטה בו נהג הנתבע 2 והמבוטח על ידי הנתבעת 1- אינו "רכב מעביד", לכן, התובע זכאי לסכום הפיצוי 25% בהתאם לסעיף 330 (ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 לעיל.

הצעה זו פותרת דילמות בנוסח האם דרגנוע, מעלית, קלנועית או רכינוע הם בגדר רכב מנועי, ופותרת גם את סוגית הקורקינט החשמלי.

השאלה היא היכן למקם את האופניים החשמליים "בין הקצוות". להשקפתי האופניים החשמליים קרובים בהרבה בתכונותיהם לאופניים "רגילים" ללא מנוע העזר המצויים "בקצה אחד של הגבול", מאשר לאופנוע שכל כולו מהוה כלי רכב מנועי מובהק שהמנוע בעל העוצמה שבו הנו רכיב מרכזי בייעודו, הנמצא "בקצה השני של הגבול". אין המדובר איפוא לטעמי ביציר כלאיים – "אנדרוגינוס" כדעת חברי (פסקה 44 לחוות דעתו).

...

בשל השלכות הרוחב שיש לסוגיה, ומכיוון שממילא תלוי ועומד ערעור בזכות באותו נושא, החלטנו לדון בבקשות רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

במסגרת זו אציין כי גם אני סבור כדעת חברתי, שאין ללמוד בענייננו מאותם פסקי דין שדנו בקיומו של הרכיב התחברותי-יבשתי בכלים שונים (כגון מעלית מושא הדיון בעניין סובח; מכבש דרכים מושא הדיון בעניין אטליס; מלגזה מושא הדיון ברע"א 613/95 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' נחום, פ"ד נא(4) 659 (1997)); או מאותם פסקי דין שדנו במקרים בהם התרחשה תאונת דרכים כאשר המנוע ברכב המנועי לא פעל (רע"א 9332/99 קנאפו נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד נו(2) 808 (2002)); או כאשר הרכב המנועי התדרדר והתהפך (רע"א 6168/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שפסו (17.6.2014)).

כמו כן, הולכי רגל נפגעי תאונות בהם מעורבים אופניים חשמליים ולעתים רוכבי האופניים עצמם יפוצו על ידי קרנית כאשר הטלת עלויות אלו על קרנית שקולה להטלת עלויות על כלל ציבור משתמשי הדרכים באופן אשר בסופו של דבר יגרום ליותר נזק מתועלת.

לכן בסיכומו של דבר כאמור, מצטרף אני לחוות דעתו של חברי השופט עמית.