האם פריצה למייל עשויה להיחשב כתאונת עבודה

התובע (להלן: "המבקש"), הגיש כנגד הנתבעת (להלן: "המשיבה"), תביעה כספית על סך 75,329 ₪, בגין שכר טירחה ששילם לחברות סמארט פנסיה החברה לתיכנון הפרישה בע"מ (להלן: "סמארט פנסיה") ופוליסי צ'ק בדיקת פדיון פוליסות ביטוח חיים המנהלים (להלן:"פוליסי צ'ק"), בגין שירותים שניתנו לו, לצורך השבת סכומים שגבתה המשיבה ביתר, בגין פרמיות ביטוח אבדן כושר עבודה וביטוח למקרה מוות ונכות.

הבקשה מונה 18 סעיפים, כאשר כל סעיף מיפרט דרישה ביחס לסוג מסמכים ובכלל זה כל המסמכים, האסמכתאות, הפניות, תיכתובות, הודעות וכל תעוד אחר לרבות הסכמים, טיוטאות הסכמים, מסרונים, הודעות דוא"ל, תרשומות, דו"חות וכו'.

אין מתירים "מסע דיג" הפורץ את גדר המחלוקות בין הצדדים.

עם זאת "ייתכנו מצבים בהם המבקש אינו יודע אילו מסמכים המצויים בידי הצד שכנגד יקדמו את עניינו, ולא כל בקשת גילוי מהוה 'מסע דיג' אסור. כפי שנזדמן לי לציין, "דיג במים הטריטוריאליים של התביעה מותר, אך לא דיג בים של המבקש" (כב' השופט עמית ברע"א 1625/17 ‏ ‏ פלוני נ' מדינת ישראל - ביה"ח ברזילי אשקלון (5.3.2017)).

הלכה היא כי החיסיון יחול "אם המטרה הדומינאנטית של המסמך הייתה במסגרת ההכנות לקראת המשפט (עניין הדסה), כאשר המסמך הוכן "לקראת היתדיינות משפטית [...] צפויה בהסתברות ממשית" (עניין נמירובסקי, בפיסקה 8), וככל שבעת גיבוש המסמך היתקיימו "צפי לניהול משפט" ו"זיקה דומינאנטית בין המסמך הנערך לבין המשפט הצפוי" (רע"א 3670/19 פלוני נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (‏28.7.2019), פסקה 9).

על המבקש להתייחס באופן פרטני לכל אחד מהמסמכים, כפי שנקבע ברע"א 5853/14 הנסון (ישראל) בע"מ נ' אל סייד ספאלדין (‏20.10.2014): " הצוו מחייב את המצהיר להתייחס לכל אחד מהמסמכים (או סוגי המסמכים) הספציפיים שגילויים נתבקש. מטרתה של דרישה זו לאפשר למתדיינים לקבל תצהיר – שדינו כדין עדות בבית משפט הכפופה לחובה לומר אמת ושהפרתה מגבשת עבירה פלילית (סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 וסעיף 237 לחוק העונשין, התשל"ז-1977) – המתייחס הן למסמכים רלוואנטיים שבידי הצד שכנגד הן למסמכים רלוואנטיים שאינם בידיו. החובה להתייחס בתצהיר, באופן פרטני, למסמכים הספציפיים שגילויים מתבקש מאפשרת לבעלי הדין לוודא שלא יוסתרו מסמכים שלדעת מבקש הצוו עשויים להיות רלוואנטיים למחלוקת בשעה שהמצהיר סבור שהם אינם רלוואנטיים (רע"א 3059/12 שדורי פירסומת מאוחדים מדיה (2003) בע"מ נ' רשות השידור, [פורסם בנבו] פסקה 10 (1.7.2012)). הצהרה כללית כגון "גיליתי את כל המסמכים הרלוואנטיים שברשותי" אינה עונה על דרישה זו..

...

אין בידי לקבל את טענת המשיבה לפיה חל חיסיון על השיחות המוקלטות.

כך, אין ממש בטענת המשיבה לפיה לא ניתן להיעתר לבקשה לענין התכתובות עם חברת פוליסי צ'ק, שכן המבקש לא עמד במועדים הקבועים בתקנה 120(א) לתקסד"א. בית המשפט רשאי ליתן בכל עת צו לגילוי מסמכים ספציפיים מכח תקנה 113 לתקסד"א (רע"א 8113/14 טלי ונטורה קינג נ' אופיר טורס בע"מ (15.3.2015)).

סיכומו של דבר: הצהרה המתייחסת לכל מסמך (או קבוצת מסמכים) בנפרד נועדה להבטיח שבתום ההליכים המקדמיים תהיה באמתחתם של בעלי הדין עדות המתייחסת לכל מסמך שנתבקש לגביו גילוי ספציפי.

אף אם תיתקבל טענת התובעת בדבר מערכת יחסים עכורה שהחלה בראשית שנת 2008, טענה שאף היא נסתרה, הרי שמסכת אירועים זו מעידה על מתח נפשי מתמשך שאינו מהוה תאונת עבודה.

עובדה שהייתה פריצת דרך בשנתיים שלא הייתה ועל כן הוצאנו את הפטנט.

לטעמי, די בקביעה כי ציפייה כאמור הייתה קיימת אצל התובעת וכי זו לא נוצרה אצלה "בחלל ריק" אלא התבססה על אדנים יציבים, כפי שפירטתי בהרחבה, על מנת לקבוע כי לא מן הנמנע שהארוע בו גילתה התובעת כי שמה לא הופיע על הפטנט אכן היה עשוי לגרום לה לדחק נפשי באופן הממלא את התנאי הסובייקטיבי הדרוש לצורך הכרה בארוע כ"ארוע מיוחד".

מתארת ארוע חד – כאשר פתחה דוא"ל ומצאה כי הגישו בקשת פטנט בהשמטת שמה" לצד תאור זה כתבה ד"ר אלופי "18.3.2013 תאונת עבודה". בהמשך העבירה ד"ר אלופי את המסמך מיום 18.4.13 להקלדה וכתבה, בין היתר (מיסמך מצוי בתיקה האישי של התובעת שהוגש בהליך): "מתארת אירוע חד ביום 18.3.2013 כאשר פתחה דוא"ל ומצאה כי הגישו בקשת פטנט בהשמטת שמה, הוכתה בהלם וחשה ברע מיידית. באותו ערב התפרצה המחלה במלואה..." כשנשאלה על כך בחקירתה העידה ד"ר אלופי: "ש. מציג בפנייך מיסמך בכתב ידך שמופיע עליו 2 תאריכים, 20/4/12 ו 18/3/13 ?

...

(ר' עמ' 67 לפרוטוקול הדיון מיום 22.12.2020, שורות 12-19) דברים אלה של ד"ר אלופי, שנתמכים כאמור במסמכים אותם ערכה בזמן אמת, תומכים במסקנה כי לתובעת אירע אירוע כלשהו בחודש מרץ 2013 שהיה שונה ביחס למערכת המתמשכת של קושי תעסוקתי קיים ברור, שאיני מקלה בו ראש, בו הייתה התובעת נתונה.

שוכנעתי ממכלול הראיות והעדויות שהובאו בפני כי התובעת הייתה נתונה זמן רב תחת מתח נפשי מתמשך, שנבע מתחושותיה הקשות כלפי הממונים עליה ועמיתיה במקום העבודה נוכח מה שחוותה כעוול ואי צדק שנעשה כלפיה.

סוף דבר על יסוד כל האמור, הגעתי למסקנה כי יש להכיר באירוע מיום 18.3.13 כ'אירוע מיוחד' היוצא מגדר שגרת העבודה הרגילה של התובעת.

(בקשת התובעת להפנות למומחה שאלות הבהרה) בהליך זה עותרת התובעת שהפגיעה בגבה תוכר כפגיעה בעבודה על דרך המקרוטראומה.

בית הדין יתיר הצגת שאלת הבהרה "כל אימת שהשאלה היא רלוואנטית ומכוונת להבהיר את חוות הדעת או להשלימה, ואין היא מהשאלות הבאות לבחון את מומחיותו של הרופא או מקורות מדעיים למסקנתו" (דב"ע לו 0-4 המוסד לביטוח לאומי – מחבובי, פד"ע ז' 368), ונראה כי השאלה "נועדה לבחון את מה שנאמר בחוות הדעת של המומחה, והעשויה לתרום לבירור השאלה שבדיון" (דב"ע נה/0-1 שוורצמן – המוסד לביטוח לאומי (13.4.95)).

בבר"ע (ארצי) 19575-03-11 בן חמו – המוסד לביטוח לאומי (2.6.11), נפסק: "בהיתחשב במשקל הרב אשר ניתן בפסיקתו של בית דין זה לחוות הדעת הרפואית של המומחה הרפואי האובייקטיבי, וכן בהיתחשב בכך ששאלות ההבהרה מהוות תחליף לחקירתו הנגדית של המומחה - דרך המלך אשר נקבעה בפסיקה הנה הפניית שאלות הבהרה בהתאם לבקשת הצד. עם זאת הפניית השאלות אינה נעשית באופן אוטומאטי אלא לאחר הפעלת שיקול דעת על ידי בית הדין, ולאחר בחינה – בין היתר – של השאלות הבאות: האם השאלות המבוקשות הן רלוואנטיות ומכוונות להבהיר את חוות הדעת או להשלימה (דב"ע לו 0-4 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי מחבובי, פד"ע ז' 368 (1976)); האם יש בהן כדי לתרום לבירור השאלה העומדת לדיון (דב"ע נה/0-1 אסתר שוורצמן – המוסד לביטוח לאומי, מיום 13.4.1995); האם הן שאלות "בתחום הרפואה", להבדיל משאלות עובדתיות או שאלות שאין זה מתפקידו של המומחה להשיב עליהן (דב"ע מו 0-139 דן יצחק – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 315 (1987); להלן – עניין יצחק); האם השאלות ענייניות או שמא "באות לבחון את מומחיותו של הרופא" בדרך של התפלמסות גרידא (שם); האם הן מבוססות על העובדות כפי שנקבעו על ידי בית הדין; והאם אין בשאלות משום הכבדה מיותרת על המומחה ועל ההליך השפוטי.

שאלות 3 - 5 התובעת מבקשת להפנות למומחה את השאלות בנוסח הבא: (3) האם תסכים כי ישנם מאמרים רבים אשר מצאו הוכחות על הקשר מובהק בין עבודות הכוללות כיפוף קדמי משמעותי (extreme forward bending), סיבוב של עמוד השידרה, הרמה, נשיאה וסחיבה של משאות כבדים לבין פריצת דיסק מותנית? (4) במידה ותשובתך חיובית האם תסכים כי עבודתה של התובעת כללה את כל האלמנטים הללו? (5) עפ"י הספרות, Spondylosis (שינויים דגנרטיביים – דיסק נווני) של עמוד השידרה אופייני לאנשים מעל גיל 60.

...

(9) בהסתמך על כל האמור לעיל ובהסתמך על ספרות עדכנית האם תסכים כי יותר נכון לקבוע כי יש השפעה כלשהי (לפחות בדרך ההחמרה אם לא גרימה) של תנאי עבודתה של התובעת על מחלתה מאשר לטעון ההפך מכך, ולכן ניתן לקבוע בסבירות של 50 % לפחות שקיים קשר סיבתי בין המאמץ הפיזי המתמשך ותנועות ע"ש מותני חוזרנות ונשנות אותן ביצעה התובעת לבין כאב גב תחתון? (10) במידה ותשובתך שלילית נא נמק ופרט.

סוף דבר – שאלות 5, 6 ו- 8 (בשינוי נוסח) יועברו למומחה.

בחודש ספטמבר 2012 האם נפגעה בתאונת דרכים בגינה הוכרה כנכה ע"י המוסד לביטוח לאומי בשיעור של 73% ולטענתה נאלצה לצאת לפנסיה מוקדמת עקב אובדן כושר עבודה.

סביר להניח כי מהוה עבור הילדים דמוית משמעותית ולעמדותיה עשויות להיות השפעה מכרעת על עמדותיהם ביחס לאב.

- האם מאשרת כי שלחה לאב מייל ובו איום כי תגיש תלונה כנגדו בגין פריצה בלתי חוקית למחשב שלה, אך לטענתה מדובר באמירה שנעשתה מתוך לחץ ומעולם לא הוציאה את האיום לפועל.

לטענתה מסרה עדותה במישטרה ועדותה מהוה השלמה לחוות ו/או כנגד עו"ס. 15 P ברם, האב בוחר שלא להגיש תביעתו כנגד מכון ,P דעת מלומדת של מכון הסבתא מציינת כי הסבירה בעדותה במישטרה כיצד היתלבטה אם לשתף את בתה במידע בנוגע לילדים, שכן באותה תקופה בתה סבלה מכאבים עזים בעקבות תאונת הדרכים שעברה והאב נהג להפנות טענות כלפי הסבתא כי היא הורסת להם את חיי הנישואין.

...

לא מצאתי להיעתר לבקשת האם לחייב את האב בתשלום כלשהו בגין טיפולים ו/או אבחונים שנערכו שעה שאין מחלוקת כי האם פנתה לקבלת טיפול / אבחון ללא הסכמת האב.

25 ,P לקטינים במכון לאור האמור התביעה שכנגד נדחית על כל רכיביה.

סוף דבר ה תבי ע ה ה עי קרי ת ( תבי ע ת ה אב) מ ת קב ל ת ב ר כיבי ה ה עי קריי ם ( תלונ ת שוו א, פר סו ם ל שון הר ע ו ה עד ר ק שר ע ם ה ק טיני ם).

לדעת בית הדין, עובדות רבות תומכות בגירסת מי-טל, לפיה העסקת התובע על ידי בירפקט, אשר דווחה למת"ש החל מחודש 12/16, לא החלה בחודש זה, אלא החלה בתחילת תקופת העבודה, וכי התובע היוה אחד מן העובדים של בירפקט בעבודות השלד, שלצורך העסקתו על ידי בירפקט, הגישה מי-טל בקשה להיתר העסקה והעבירה דיווחים למת"ש על פי נתונים שנמסרו לה על ידי בירפקט.

כעולה מהאמור לעיל, עובדה זו, בצרוף העובדה שמי-טל, כקבלן ראשי, נהנתה מעבודתו של התובע, הייתה עשויה להצדיק הטלת אחריות על מי-טל בנסיבות שבהן מעסיקו הישיר של התובע היה "נעלם" (כפי שארע בדב"ע נד/3-96 מחלקת הבניה של הקבוץ הארצי בע"מ – חליל עבד אל רחמן עבד, פדע כט 151).

בקשה לתוצאה המתבקשת כאמור, נדגיש, כי לא זו בלבד שב.ס.ט בנייה הייתה זו שהחזיקה באתר הבניה ועבורה בוצעה העבודה, אלא שעל פי טענות שהעלתה היא עצמה, ובדומה לנסיבות שבפרשות הנ"ל, היא הייתה מעורבת עמוקות בניסיונות לפרוץ את מסגרת ההעסקה הפורמלית של העובד, ובפריצתה בפועל.

פיצול כזה עלול לעורר קושי במימוש זכויות כלפי המוסד לביטוח לאומי במקרה של פגיעה בעבודה.

...

בנסיבות, בית הדין סבור שתביעת התובע מוצדקת ובית הדין נעתר לה ומחייב את בירפקט לשלם לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעות תשלמנה לתובע, יחד ולחוד, את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.16: הפרשי שכר בסך 18,709 ₪.