האם נפילה לבור ביציאה מהרכב נחשבת תאונת דרכים

האם ניתן לסווג את התאונה כתאונת דרכים? בפרוטוקול הדיון מיום 7.4.19, עמוד 8, שורות 25-35 העידה התובעת: "ש. הסבירו לך במקרה שבמידה ויצאת מהרכב ובעצם ישרת ביציאה נפלת לתוך הביוב מדובר בת.ד?

אינני סבור כי תאונה מסוג זה יכלה להחשב כתאונת דרכים, לאור נתוק בין התובעת לרכב לפני קרות התאונה והמפורט להלן.

אם היה מדובר בתאונה בה היה ניתן לראות בבירור שהתובעת נפלה לבור הביוב כתוצאה מ"התקלות" גלגל המכונית במכסה הביוב כמתואר בגירסתו של נתבע 2, הרי שאינני חושב שהוא היה מנדב את פרטי חברת הביטוח שלו בהרגיעו אותה כשבוע לאחר התאונה ש: "אין שום בעיה המקום מבוטח, הוא כבר דיווח לסוכנות הביטוח על התאונה ונתן לי את מספר הטלפון של סוכנות הביטוח בה המסעדה מבוטחת "סוכנות ביטוח אייל" כדי לפנות אליהם על פי הצורך".

...

משכך אני סבור כי יש לקבל את גרסת התביעה בקשר לנסיבות נפילתה של התובעת כפי שפורטו בתצהיר עדותה, ואינני מקבל את טענת הנתבעות להיות התאונה תאונת דרכים, וזאת גם לאור מיקום הבורות בצמוד למדרכה ולא ברציפי החניה ובהתייחס להסברים שאדון בהם להלן.

משכך הנני דוחה את דרישת הפיצוי בגין ראש נזק זה. הוצאות רפואיות ונסיעות התובעת טוענת לנזק בסך כולל : 30,000 ₪.

לאור כל האמור, אני סבור כי בהתחשב בנסיבות התאונה אין להטיל על התובעת אשם תורם כלל.

סוף דבר משקיבלתי את גרסת התובעת כי חבלתה אירעה כתוצאה מנפילתה לתוך בור ביוב שלא היה מכוסה או מגודר כנדרש, ומששקלתי את העדויות והראיות בתיק בכובד ראש, והכרעתי שאין מדובר ב"תאונת דרכים" הריני מעמיד את נזקי התובעת בהתאם לסכומים שלהלן: הפסד השתכרות עבר ועתיד כולל זכויות פנסיוניות בסך: 18,000 ₪ עבור ראש נזק כאב וסבל סך: 20,000 ₪ סה"כ: 38,000 ₪ חלוקת האחריות בין הנתבעות (החיובים לחוד) תהיה כדלקמן: 10,000 ₪ ישולמו ע"י נתבעת 1 - עיריית חולון.

בכתב התביעה טענה התובעת, שהייתה "מעורבת בתאונת דרכים עת נהגה ברכב, כאשר בסיום הנסיעה ובמהלך יציאתה מהרכב, החליקה, נפלה, הוטחה על ידיה, והוטחה על הכביש בעוצמה רבה...". בתצהיר עדות ראשית מטעמה טענה התובעת כדלקמן: "בסיום החניה כיביתי את מנוע הרכב פתחתי את הדלת קמתי מכסא הנהג והתחלתי לצאת מהרכב. בעודי יוצאת מהרכב ועת הספקתי לפסוע החוצה מהרכב בעוד הדלת פתוחה, החלקתי על האספלט הרטוב ונפלתי בחזקה על האספלט כאשר אני מנסה ללא הצלחה לבלום את הנפילה באמצעות שתי ידי המושטות קדימה. מיד חשתי בכאב עז הן בברך שמאל שנחבטה באספלט, והן בידי באמצעותן ניסיתי לבלום את הנפילה.

בהתאם לפסיקה, תאונה במהלך ירידה מרכב עשויה להוות "תאונת דרכים" ואולם כדי שיקבע כך צריך להיתקבל הרושם שהתאונה אירעה במהלך תנופת הירידה, עקב היציאה מן הרכב ושקיים קשר סיבתי משפטי ועובדתי בין הירידה מן הרכב לבין "שימוש ברכב" ל"מטרות תחבורה".

באופן דומה, נקבע שאין המדובר ב"תאונת דרכים", במקרה בו הנפגעת החנתה את רכבה בחניון תת קרקעי ובעודה יוצאת מהרכב נפלה עם רגלה השמאלית לתוך בור שהיה פעור בחניון.

...

הערכת הפיצוי לאור כל האמור עד כאן, מתקבלת הערכת הנזקים הבאה: אבדן כושר השתכרות בעבר בתוספת פנסיה 35,000 ₪.

סוף דבר התביעה בגין התאונה הראשונה נדחית.

בגין התאונה הראשונה תשלם הנתבעת לתובעת סך של 134,823 ₪ בתוך 30 יום, בצירוף ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

טענות התובע בתמצית התובע הוכיח כי נסיבות התאונה הנטענות בכתב התביעה מהוות "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד. לשאלה האם נפילת התובע עת ירד מהמשאית נגרמה עקב החלקה על גבי המדריגות והסתיימה בנחיתה על בור ובאם היה שמן על גוף המשאית, אין משמעות לעצם עניין חבות הנתבעת ואף אין בה בבחינת שוני בגירסה.

התאונה לא אירעה בעת נסיעה, אלא בעת יציאה מהרכב מכאן כי התובע לא יכול היה לדעת כי מדובר בארוע החוסה תחת כנפי חוק הפלת"ד ועל כן יש לדחות את הטענה כי התובע מנסה להתאים את גירסתו לתאונה לחוק הפלת"ד. טענות הנתבעת בתמצית עדות התובע רצופה סתירות מהותיות, חסרת הגיון ואינה עולה בקנה אחד עם המציאות והשכל הישר וכך אף לא יתר הגרסאות שמסר בפני הגורמים השונים לרבות בפני בית המשפט במהלך חקירתו הנגדית.

...

יתכן כי הדבר נאמר אך נשמט ולא נרשם ע"י הרופא המטפל, אך אין בחוסר זה כדי לקבוע מסמרות באשר לפסילת גרסתו של התובע ולקבוע כי על תביעתו להידחות.

סיכומו של דבר התוצאה היא כי תביעת התובע מתקבלת באשר לנסיבותיו המהוות "תאונת דרכים" כהגדרתה על פי חוק הפלת"ד. שאלת הנזק הנכות הרפואית המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וועדה רפואית קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בהתאם לסעיף 48(3)א לתקנות המל"ל, בתחום האורתופדיה.

התובע לא המציא כל אסמכתא בגין הוצאות אלה ולפיכך לא מצאתי מקום לפצותו בגין ראש נזק זה. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: כאב וסבל 15,967 ₪ הפסדי שכר ופנסיה לעבר 36,844 ₪ ההוצאות רפואיות וניידות לעבר 3,000 ₪ הפסדי שכר ופנסיה לעתיד 61,135 ₪ _____________________________________________ סה"כ 116,946 ₪ ניכויים מסכום הפיצוי יש לנכות את תגמולי המל"ל, כפי שצוין בת.ע.צ מטעם הנתבעת ( נספח ז' למוצגי הנתבעת) למעט דמי הפגיעה אשר כבר שוקללו בחישוב סכום הפיצוי בגין הפסדי שכר בעבר, דהיינו סך- 86,195 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ממועד תשלומם ועד למועד הינתן פסק הדין.

מבוא התובעת, ילידת 2.6.63, נפלה לבור ביוב בלילה שבין 17.3.07 ל-18.3.07 ברחוב החבצלת בירושלים (להלן: התאונה).

תביעה זו, נגד מבטחת השמוש ברכב, נדחתה משנקבע כי הארוע אינו מהוה תאונת דרכים (פסק דין חלקי והחלטה מיום 13.6.16).

הרשות המקומית אינה אחראית על "ביב פרטי". מכוח חוק תאגידי מים וביוב, תשס"א-2001, החליפה חברת הגיחון את הערייה כמי שאחראית לאספקת "שירותי ביוב" וכפועל יוצא האחריות על תקינות הביבים מוטלת עליה.

...

לפיכך אני קובעת כי לתובעת נכות משוקללת בשיעור 5% בגין התאונה.

הדוחות הכספיים שהוגשו על ידה אינם מבוקרים ונוכח התנגדות הנתבעות להגשתן אין בידי לקבלן כראייה.

ההודעה לצד שלישי נדחית.

התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ולתובעת נקבעה נכות צמיתה בשיעור 15%, נכות זו מהוה "נכות על פי דין" המחייבת בתיק זה, ככל שיוכח שמדובר בתאונת דרכים.

כאן המקום לומר שעל פי התמליל נישאלה הגב' שוקחה האם הנפילה קשורה לרכבה של התובעת והיא ענתה ש"לא..לא,לא..

מכאן כל צד בתביעה לקח את עדות הגב' שוקחה למקום הנוח לו, אני מעדיף את טענות ועמדת התובעת בנקודה זו לפיהן עדותה של הגב' שוקחה איננה בעלת משקל מן הטעם שאין לה שום ידיעה אישית על התאונה והיא שמעה חלקי גרסאות מפי מורות אחרות ולא שמעה גרסה מלאה מפי התובעת עצמה אלא רק קיבלה הודעה ממנה שהיא ניפצעה בתאונה ותו לא. הגב' שוקחה הדגישה בעדותה שאין לה ידיעה בנוגע להגדרת "תאונת דרכים" וענתה בשלילה לשאלת החוקר בדבר מעורבות רכב משום שסברה שמשמעות מעורבותו של רכב היא שהתובעת נדרסה או נפגעה מרכב .

גם כאן כל צד נתן לדברים את הצבע הנוח לו ברם איך שלא ייבחנו הדברים, אין מצד אחד במסמכים הרפואיים הראשונים תאור פוזיטיבי של נפילה אחרת (קרי "נפלה במדריגות" "נפלה בבור", "החליקה על שמן" וכיו"ב) ומצד שני אין שום אזכור של נסיעה, סיום נסיעה, רכב, נפילה מרכב, נפילה בעת יציאה מרכב וכיו"ב. היות והנטל להוכחת הגרסה רובץ על התובעת הרי הקביעה הרלוואנטית לגבי מסמכים אלו היא שהם לא מסייעים ומחזקים את עדותה גם אם אינם סותרים אותה.

...

אשר על כן, אם הייתה מתקבלת התביעה, הייתה זכאית התובעת לקבל מהנתבעת סך 130,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13%+מע"מ ובצירוף אגרת משפט ושאר ההוצאות בסכום כולל של 1,000 ₪.

אלא שהתביעה נדחית.

אשר להוצאות הנתבעת, התביעה לא נדחית כי גרסת התובעת קרסה אלא משום שלא הוכחה דיה משום שמדובר בעדות יחידה.