האם ניתן לבקש ביטול כתב ויתור והסתלקות מעזבון עקב עושק והשפעה לא הוגנת

על פי האמור בתצהיר : אני מגישה בזאת לרשם הנכבד כתב הסתלקות מעזבון המנוח ר.נ, ת.ז. ----, אשר כתובתו האחרונה הייתה: רח' ------- (להלן: "המנוח") וזאת בהתאם לאמור בסעיף 4 .

ביום 3.1.19 הגיש הנתבע היתנגדות לבקשה למינוי אפוטרופוס ל- א.ס, בטענה כי לבקשה למינוי צורף רק מיסמך רפואי אחד שנערך על ידי ד"ר ל', שאין בו ממצאים המעידים על מצב קוגניטיבי שאינו תקין, וכי בקשה זו מוגשת רק לצורך ביטול תצהיר ההסתלקות.

חוות דעת המומחה – פרופ' ע.ק כאמור לעיל, פרופ' ע.ק מונה על פי בקשת והסכמת הצדדים כמומחה מטעם בית המשפט למתן חוות דעת בנוגע לשאלה האם במועד חתימת כתב ההסתלקות והסכם המכר, ביום 10.1.18 , הייתה התובעת כשירה מבחינה קוגניטיבית לחתום עליהם.

יתר על כן באשר לקיומה של "השפעה" היתעלם המומחה מן העובדה הברורה ואשר אין עליה חולק ולפיה א.ס הייתה מלווה בעת חתימת תצהיר ההסתלקות בבעלה אשר אמון לכאורה על שמירת האינטרסים שלה, מה ששולל הפעלת השפעה בלתי הוגנת.

בתרשומת אשר הוגשה וסומנה נ/ 1 נכתב כדלקמן: ביקשה לוותר על חלקה במכר ב--- על פי הצוואה לטובת א.נ. הבהרתי לה את המשמעות הנובעת מכך בעברית ובאנגלית וכן לבעלה.

...

הנתבע ישלם לתובעת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל בא כוחו את הסך של 100,000 $ לפי השער הידוע ביום רישום הזכויות בדירה על שם הנתבע בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד זה ועד לתשלום בפועל.

התשלום הנ"ל יבוצע ל- א.ס באמצעות בא כוח ו/או על פי פרטי חשבון להעברה שתמציא זו. סיום והתוצאה הסופית לאור כל האמור לעיל: תביעת התובעת למתן פסק דין הצהרתי על בטלות תצהיר ההסתלקות והסכם המכר מיום 10.1.18 - נדחית.

תביעת התובעת לביטול צו קיום צוואת המנוחה, ת"ע 42603-05-19 – נדחית.

ביום 13.4.99 הגישו המערערים את התביעה נשוא ערעור זה. במסגרת התביעה ביקשו המערערים להצהיר כי כתב הוויתור אשר נחתם על ידי אביהם המנוח, ולפיו הוא מסתלק מחלקו בעזבון אחיו משה - בטל.

עוד טענו המשיבות, כי במרכזה של התביעה בעיניין הצוואה עמדה שאלת ביטולה של צוואה מחמת השפעה בלתי הוגנת, ואילו בבסיסה של התביעה הנוכחית עומדת שאלת ביטולו של כתב הוויתור מחמת עושק.

בבסיס הלכה זו, עומדת התפיסה לפיה הסתלקות מעזבון נחשבת "פעולה משפטית" במובנו של סעיף 61(ב) לחוק החוזים (ראה רע"א 5103/95 טובה דשת נ' שלום אליהו ו-4 אח', פ"ד נג(3) 97, עמ' 108 (להלן: עניין דשת)); וכן ראה דברי הנשיא שמגר בפרשת סיטין: "לדידי, האכסניה הראויה יותר לבחינת תוקפה של הסתלקות מירושה במסגרת המשפט הפרטי הנה דרישת תום הלב המופיעה בסעיף 39 לחוק החוזים והמוחלת על הסוגיה שבפנינו מכוח סעיף 61 לחוק זה". סעיף 61(ב) קובע כי "הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לעניין ובשינויים המחויבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה". כתב הוויתור מהוה, "פעולה משפטית" עליה חלים דיני החוזים, ובכללם ההוראות העוסקות בפגמים שנפלו ברצון המתקשר, המקימים עילה לביטול ההיתקשרות.

...

כשלעצמי – אינני משוכנעת שזוהי המסקנה היחידה או אפילו המתבקשת.

המשיבות ישאו בשכר טרחת עו"ד בסך 20,000 ש"ח. ת המשנה לנשיאה א' ריבלין: קראתי בעיון את פסק דינה המקיף של חברתי השופטת ברלינר, וכמוה גם אני סבור כי יש לקבל את הערעור ולקבוע כי כתב הויתור עליו חתם אהרון ישר מחקשווילי (להלן: המנוח) בטל מחמת עושק כאמור בסעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים).

לסיכום, במשפט הגרמני, הרואה בעילת העושק קונקרטיזציה של תקנת הציבור, ואשר ממנו הושפע כאמור המשפט הישראלי, דומה כי יש בחוזה מתנה המתקבל אגב ניצול מצוקה של הצד המעניק משום פגם מוסרי, אשר עשוי להביא לבטלות חוזה המתנה.

( ההסתלקות, כשעו''ד שמיר מאמתת את חתימתה'' (סעיף בחקירתו הנגדית של הנתבע מיום 24.6.19 (עמ' 63-64 ) נישאל לגבי הסתירה בגירסתו, ביחס לחתימה של ב', האם בנוכחותו או שלא בנוכחותו, והשיב : "ש. אני מבקשת להפנות אותך...אתה בסעיף 137 ב מצהיר ככה, ג' וב' חתמו על תצהירים

ה 2- האם יש לראות את תצהירי ההסתלקות ככתבי וויתור והאם קיימות עילות חוזיות של עושק ומצג שוא המצדיקות ביטול כתבי הויתור טענה נוספת אשר הועלתה על ידי הנתבע היא כי חתימתה של ב' על תצהיר ההסתלקות מהוה ''כתב ויתור'' לכל דב' ועניין, לגביו חל סעיף 7 (א) לחוק הירושה המורה כדלקמן: ''לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העיזבון רשאי יורש, בהסכם שבכתב, להעביר או לשעבד את חלקו בעיזבון, כולו או מקצתו, ורשאים נושי היורש לעקל חלקו בעיזבון.

בעוד הנתבע טען כי התצהירים נחתמו מרצון טוב וחופשי תוך הבנת תוכנם ע"י התובעות, הרי שהן טוענות כי יש לבטלם מחמת עושק/השפעה בלתי הוגנת/ מצג-שוא ותרמית.

בפרשה זו נבחן האם ניתן לבטל הסתלקות בשל טענות של השפעה בלתי הוגנת או מכוח עילות עושק וחוסר תום לב. נפסק כי הסתלקות מעזבון נחשבת ''פעולה משפטית'' במובנו של סעיף 61 (ב) לחוק החוזים, ומשכך מחילים את כל הוראות חוק החוזים כולל תום הלב.

...

גרסתו זו של הנתבע מביאה לכדי מסקנה כי למעשה ולשיטתו אין כל ויתור מצידן של התובעות שכן חתימותיהן היו דרושות אך ורק לצורך האמור לעיל, ולמעשה הן חסרות תוקף באשר לכלל הרכוש.

לאור המקובץ, אני פוסקת כי תצהירי ההסתלקות של התובעות פגומים והינם בטלים וכי אין להם אף כל תוקף מחייב ככתבי וויתור מכוח התקיימותם של יסודות עילת העושק ומצג השווא.

בנסיבות בהן לא הוגשה תביעה לקביעת היקפו של עזבון המנוחה, אני מורה כי ככל שהתובעות תיתקלנה בקושי במימוש זכויותיהן הן תידרשנה לנקוט בהליך חדש.

חברי, כב' השופט ס. ג'יוסי, כתב עוד בת"ע (נצ') 1128/08 המנוחה ז.ח. נ' ק.ט. (פורסם בנבו) (8.3.2012), כי "מומחה רפואי רשאי לבסס חוות דעתו על תוצאות בדיקות שנערכו במועד מוקדם יותר, על ידי רופאים עמיתים, ולמעשה במקרים רבים אין לו דרך אחרת אלא לנהוג כך, ואין זו אלא דרך עבודה מתבקשת וסבירה". ראו גם שוחט, גולדברג ובלומין דיני ירושה ועיזבון, עמ' 97 (מהדורה שישית, 2005).

בדנ"א 1516/95 מרום נ. היועמ"ש פ"ד נ"ב (2) 813 (להלן: "דנ"א מרום") קבע השופט מצא בעמ' 826: "הנחת המוצא של חוק הירושה היא שהצוואה כשרה. הנטל להוכיח שהמצווה עשה את צוואתו מחמת השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, וכל ספק בעיניין זה פועל לטובתו של מבקש הקיום..." בספרם פירשו שוחט, גולדברג ופלומין את משמעותה של השפעה בלתי הוגנת: "עניין לנו בהשפעה הבלתי הוגנת, שאינה השפעה שגרתית מעשה יום יום, אלא השפעה שיש בה מרכיב של אי-הגינות על פי המושגים החברתיים והמוסריים שלנו (ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום פ"ד מט(1) 318; ע"א 3828/98 מיכקשווילי נ' מיכקשווילי פ"ד נד(2) 337).

במסגרת הליך הפש"ר - הסתלקות הבן מעזבון אביו בוטלה, כפי שהבהירו ב"כ הצדדים: ב"כ הצדדים: לשאלת בית המשפט נבהיר, שמאחר והמתנגד הוא פושט רגל, הוגשה בקשה לידי הנאמן לבטל את הויתור שלו לטובת אמו והבקשה אושרה ועל כן, תיק הכנוס אמור לקבל רבע משווי הדירה ורבע מהכספים שהיו בעזבון האב, דהיינו הנאמן בשם המתנגד, זכאי לקבל את חלקו של המתנגד בעזבון האב והמחלוקת פה היא בעצם חלקו בעזבון האם.

...

בסעיף 3 לצוואה הבהירה המנוחה מדוע היא מדירה את בנה (להלן: "הבן") מצוואתה: "בצער רב בלב כבד בתום התלבטות ולאחר שיקול דעת החלטתי להדיר מצוואתי אחרונה זו את בני אלמוני הנושא ת.ז ..... הנימוקים להחלטתי זו, הינם כדלקמן: הפקרתי ממועד פטירת בעלי, אביו. אי מתן סיוע, אי נוכחות והתעלמות מוחלטת בטיפול בצרכיי במהלך התקופה הארוכה והקשה שעוברת עלי שגורמים לי לשברון לב" טענותיו המרכזיות של הבן הן כי המנוחה לא הייתה כשירה לערוך את הצוואה לאור מצבה הבריאותי וכן טוען להשפעה בלתי הוגנת מצד הבת.

רצון המנוחה שוכנעתי כי הצוואה משקפת את רצונה של המנוחה וכלל בסיסי הוא שיש לקיים את רצון המת.

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, נחה דעתי כי הצוואה משקפת את רצון המנוחה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, ההתנגדות לקיום צוואת המנוחה ט.ב מיום 20.7.20 נדחית.